הזיהום במתחם תע"ש


המידע שאני מפרט בפוסט הזה לא קשור למדד המוניציפלי על אף שאספתי אותו במהלך הפעילות שלי בהתנגדות למ.ש.1 (פעילות שהולידה את המדד). בכל זאת, ראוי שהוא יהיה מוצג כך שכולם יבינו את חומרת הזיהום במתחם מ.ש. 1. אני עושה ככל שאני יכול בכדי ליצר מציאות שבה המדינה לוקחת אחריות היום על הנזקים שעשה מפעל תעשיה ממשלתי במשך 40 שנה, אבל בסופו של דבר תידרש פעולת מחאה נרחבת מצד התושבים בכדי לייצר את השינוי.

כבר באוקטובר 2013 הגעתי להבנה שקיים סיכון לתושבי רמת השרון והסביבה מגזי הקרקע, אך לא היה בידי מידע קונקרטי לגבי איתור המזהמים מחוץ לגבולות המתחם, לא היה עד לאחרונה.

בכדי להבהיר את חומרת הבעיה אשר כבר היום מסכנת את תושבי האזור מסביב לתע"ש את ילדיהם (ילדינו), צריך להבין קצת מההיסטוריה של הזיהום במתחם תע"ש והשפעתו על הסביבה.

תע"ש השרון הינה מפעל לייצור תחמושת אשר קיים מעל 60 שנה ובמסגרת עבודתו משתמש בחומרים רבים, רובם מסוכנים לחשיפה ממושכת, אשר משמשים בתהליכי הייצור במתחם התע"ש וביניהם, יצור תחמושת, יצור חומרי נפץ, עיבוד מתכות, ציפויי מתכות, יצור אלקטרוני וכד'. בעשורים הראשונים לקיומו לא הייתה מודעות להטיפול הראוי בחומרים אלה והם הוזרמו לבריכות לא ממוגנות וחלחלו מהם לקרקע. גם לאחר שהטיפול בחומרים המסוכנים תוקן והמפעל הפסיק להזרימם, הזיהום המצטבר לא טופל וברבות הימים חדר והגיע לשכבת מי התהום. "שיאו" הראשון של תהליך מתמשך זה התרחש כאשר הוא אותר בתוך המים לשתיה של רמת השרון, גילוי שהוביל להפסקת השאיבה של מי התהום לטובת התושבים והכרזה על הבארות באזור זה כלא ראויות למי שתיה. כבר עשור ויותר שתושבי רמת השרון שותים מים מהמוביל הארצי ולא מאקוויפר החוף שנמצא מתחת לרגלינו.

אך זהו בעצם רק תחילת הסיפור. על רשות המים אשר אמונה על איכות מי השתיה ונקיונם הוטלה המשימה להגדיר את הזיהום ולהגדיר את אופן הטיפול בו. במשך כמעט עשור שצוות חוקרים מובילים חקר את הזיהום, הגדיר אותו וגיבש המלצות לטיפול בזיהום, כפי שניתן לקרוא בדוחות הבאים אשר פורסמו בשנת 2009: חלק א', חלק ב' 

מכיוון שמדובר על דוח ארוך ומפורט מאד אסכם את עיקר הדוח:
קיימים שני זיהומים עיקריים בתע"ש, זיהום בשכבות הקרקע העליונה וחלחול הזיהום למי התהום

  1. הזיהום בשכבות העליונות הוא זיהום סטטי במיקומו, אבל אסור שהגדרה זו תטעה מכיוון שהמרכיבים האורגניים של הזיהום הם מקור לגזי קרקע שיכולים להתפשט מעבר לגבולות הזיהום למרחקים לא קטנים. ניתן לומר שזיהום זה מייצר שני סיכונים מרכזיים לתושבי הסביבה:
    א. הצטברות גזי קרקע במבנים תת קרקעיים לא מאווררים – הסיכון מגורם זה הוא בעיקר אי הידיעה שקיים סיכון ולכן אין התמודדות איתו.
    ב. עבודות קרקע שיפזרו אבק ספוג בחומרים מסוכנים (זיהומים מתכתיים כרומטיים למשל) שיתפזרו ברוח למרחקים ויסכנו את תושבי האזור.
  2. הזיהום במי התהום הוא סיפור אחר לחלוטין. הממצאים מעידים שהזיהום התפשט על פני מרחב גיאוגרפי גדול (4.5 ק"מ) ואף הגיע לבארות בתחום המפגש בין ת"א ורמת השרון ויתכן ואף יותר,בדרום. והוא ככל הנראה זיהום בקוטר שמקיף את כל רמת השרון, חלקים נרחבים מדרום ומזרח הרצליה, ייתכן שהוא גם משפיע על הוד השרון ממזרח לכביש 4.
    הפתרון לטיפול בזיהום במי התהום, כפי שמצעים מחברי הדוח, הוא פתרון של שאיבה וסינון המים, תהליך שאפשר להשוותו לתהליך סינון המבוצע במפעל הטפלה אם כי אופי החומרים המסוכנים במים הופך אותו לסבוך מתהליך הטפלה. הבעיה המרכזית של פתרון זה הוא שלהערכת החוקרים יקחו 20 שנים להשלים את תהליך הניקוי.
  3. הזיהום במי התהום פוגע באיכות המים אך גם הוא נושא בחובו את בעיית גזי הקרקע, אם כי במידה משמעותית יותר מכיוון שהוא מסוגל לייצר זיהומי גזי קרקע במרחק רב מאד ממקור הזיהום.

כותבי הסקר המליצו להתחיל את ניקוי מי התהום בהקדם האפשרי, כאמור, המלצה זו הוגשה בשנת 2009.

במקביל לכתיבת הדוח הנ"ל רשות המים פעלה להשיג מימון להפעלת פיילוט ולהתחיל בניקוי מי התהום, אך לצערי נתקלה במחסום מימון – משרד האוצר סירב להקצות את הכסף. בסופו של דבר התערבות של המשרד לאיכות הסביבה ומנהל מקרקעי ישראל איפשרה את מימון הניקוי ובשנת 2007 נחתמה "עיסקה" בין משרד האוצר, המשרד לאיכות הסביבה ומנהל מקרקעי ישראל שעיקריה:

  1. משרד האוצר יממן את חלקו הראשון של ניקוי הזיהום, כאשר את המשך הניקוי ימומן ע"י שיווק הקרקעות שנוקו לטובת יזמים
  2. המשרד לאיכות הסביבה יתמוך בניקוי מדורג של המתחם קרי, תחילת שיווק המתחם הראשון לפני ניקוי המתחם השני וכן הלאה. בכך יאפשר את המשרד לאיכות הסביבה את רצונו של משרד האוצר להשגת מימון לניקוי
  3. תכנון המתחם (אשר בהמשך עוגן במסגרת תוכנית מ.ש.1) יבוצע ללא התחשבות לתהליך הניקוי עצמו או ממצאי הסקר המבוצע במתחם (הסקר שצויין לעיל)

קישור למסמך ההבנות

בשנת 2012 החל הפיילוט לניקוי מי התהום. המידע על פיילוט זה הגיע לאוזני לראשונה לפני מספר חודשים אך קיבל אישוש לאחר שקראתי את הפרוטוקול של ועדת ההתנגדויות למ.ש. 1 מתאריך 10.2.13. בפרוטוקול זה מפורטות עדויות של אנשי רשות המים ואנשי המשרד לאיכות הסביבה הנוגעות למתחם תע"ש השרון (וכן מתחם תע"ש הרצליה) ושם מפורטים חלק מפרטי המידע שהצגתי עד כה.
מצורף קישור לפרוטוקול של דיון זה, הדיון עם נציגי רשות המים והמשרד לאיכות הסביבה מתחיל בעמוד 47.

פרט מידע חשוב נוסף לכל המידע הזה הוא לוח הזמנים המשוער לביצוע הניקוי. פינוי סופי של תע"ש מהמתחם מתוזמן לשנת 2020 אך הוא יהיה פינוי מדורג שיחל לפני כן יאפשר את תחילת העבודות במתחם הראשון.
שלב ההתנגדויות וההתנהלות בבתי המשפט סביב תוכנית מ.ש. 1 ככל הנראה ימשכו מספר שנים אך לאור הדחיפה החזקה מצד המדינה, תהליכים אלה לא ימשכו יותר מ 2-3 שנים. הפיילוט של רשות המים אמור להסתיים בשנת 2015 ומתקן הטיהור אמור להתחיל לעבוד בשנת 2018.
כל הפעולות מתוזמנות באופן פלאי לעוד 4 שנים לשנת 2018 – שלב המימוש מתואם עם הכסף.

המידע שהצטבר על פעילות סביב מתחם תע"ש מציגה תמונה בעייתית – בעיית המימון לניקוי המתחם גולגלה ברובה ליזמים (ולתושבים שאמורים לקנות את הדירות שיבנו), הטיפול בזיהום אשר מסכן את התושבים היום נדחה ואף חמור מזה, בעצם תמיכתו של המשרד הלאיכות הסביבה בבנייה מדורגת במתחם, ככל הנראה עקב הלחצים של משרד האוצר, המשרד מציג מצג שווא שגזי הקרקע אינם מהווים בעיה אקוטית, הן לתושבים שיאכלסו את המתחמים שינוקו בשכבה העליונה והן לתושבים אשר חיים היום ברמת השרון, הרצליה, צפון מזרח ת"א והוד השרון – זה אתם, אני וילדינו.

במידה והייתם מציגים את המידע הזה בשנת 2013 לאנשי המשרד לאיכות הסביבה הם היו פוטרים אותו כלאחר יד בטענה שאני איני גורם מקצועי ושאני מפרש את הנתונים כפי שמתאים לי, אך בסוף 2013 נחשפו ממצאים מדאיגים לקיומם של גזים מחומרים נדיפים (גזי קרקע) בשכונות הדר, נוה מגן ואלון ממערב ומדרום למתחם תעש ברמת השרון. המשרד לאיכות הסביבה אף דרש לבצע בדיקה חוזרת עקב ביצוע חלקי של הסקר.
עדכון: הסקר המשלים RSH900 final report וחלק ממסקנותיו קובעות כי קיימים אזורים בתוך רמת השרון שמחייבים מיגון ואמצעים אחרים להתמודדות עם גזי קרקע (מערכות חילוף אוויר וכו'), אם כי עיריית רמת השרון והמשרד להגנת הסביבה לקשר בין הזיהום בתע"ש לזיהומים שהובילו למסקנות אלה (שימו לב שהם עדיין בודקים מה המקור לזיהום אבל באותה נשימה כותבים שחומרי ניקוי יכולים לגרום לחריגות)

10610549_570209476417581_330065060401043651_nכאשר בוחנים את סוגי המזהמים, ממצאי הסקר מאשרים באופן חד משמעי את קיומם של גזי הקרקע שמקורם מתע"ש, גם מחוץ לתחומי תע"ש ושסוג הגזים והריכוזים שלהם מסכנים את התושבים של רמת השרון כבר היום.
כאשר בוחנים את דו"ח רשות המים ודו"ח הסקר של רש/900 מבינים שהמקור לגזים רעילים אלה, הינו זיהום מי התהום שהמקור לחומרים במי התהום הוא מהזיהומים שיצרה פעילות תע"ש! על פי הדו"ח רשות המים מי התהום בתהליך זרימה למספר כיוונים וניתן רק להסיק שהסיכון המדובר אינו נגמר בסיכון לתושבי שכונות אלה בלבד כי אם מסכן את 200,000 תושבי האזור, בהם 40,000 ילדים מתחת לגיל 18. הסיכון בגזי הקרקע מתגבר כאשר גזים אלה מצטברים במבנים תת קרקעיים שאינם ממוגנים כנגד חדירת גזי קרקע. ברמת השרון, עיר שחלקים נרחבים ממנה מאוכלסים בבתים פרטיים עם מקלטים או מרתפים, יש חשש שתושבים רבים חשופים לגזי קרקע, במיוחד בבתים ישנים. מעבר לכך, המקלטים ציבוריים אשר רובם ישנים, המשמשים את הקהילה הופכים למלכודת לגזי הקרקע – "הצרכנים" העיקריים למקלטים אלה הם ילדי העיר השוהים בהם במסגרת חוגים והפעלות, בין אם בחסות הרשות ובין אם ע"י גורמים פרטיים השוכרים את המקלטים.

אני מקווה שאחרי קריאת הנתונים (ודוחות רשמיים התומכים בכך מצורפים בקיצורי הדרך) הבנתם שיש לנקוט פעולה מיידית בכדי לטפל בסיפור הבלהות הזה אשר מוגדר ע"י החוקרים בדוח מ-2009 "כזיהום החמור ביותר בתחומי מדינת ישראל".

מה לדעתי אפשר לעשות:

  1. בשלב ראשון יש להורות למשרד לאיכות הסביבה לבצע בדיקות נרחבות ברחבי רמת השרון, מזרח ודרום הרצליה, צפון מזרח ת"א ומערב הוד השרון לאיתור גזי קרקע, בדגש על מקלטים ובעיקר מקלטים ציבוריים.
  2. בשלב שני יש לדאוג לפתור את הבעיה בטווח הארוך – יש להפריד בין מימון הניקוי ובין תוכניות לשיווק קרקעות ולכן יש לפעול להקמת קרן שמטרתה מימון ניקוי זיהומים שמקורם ממפעלי תע"ש, קרן שתשב תחת המשרד לאיכות הסביבה. מקור הכסף לקרן הזה יכול לבוא מעודפי הגביה ומהכספים שנותרו מתת הביצוע של משרדי הממשלה, כספים אשר שהצטברו בקופת האוצר בשנת 2013.
    עדכון: קיימת הצעת חוק מקיפה לטיפול בזיהומי קרקע הכוללת הקמת קרן ייעודית לטיפול בזיהומים – יש לקדם את הצעת החוק הזאת כך שתיכנס לתוקף (תזכיר הצעת החוק)
    על פי הערכות המשרד לאיכות הסביבה נדרשים כ-9 מיליארד שקלים בכדי לנקות את כלל המתחמים המזוהמים ברחבי הארץ וע"י כך לשחרר קרקעות בשווי 35 מיליארד ש"ח. גם אם נשים בצד את התועלת הכלכלית וגם אם העלות גבוהה יותר, מדובר על פעולה שמחייבת הפניית כספים לטובת טיפול בבעיה שמסכנת את התושבים היום ושמשרדי הממשלה יספרו את הכסף אחר כך. אבל לפני הכל שיתחילו בריסון הזיהום של מי התהום אשר נושא את המזהמים מחוץ לגבולות התע"א, בניגוד למתחמים אחרים שנוקו ללא ניקוי מי התהום, רק בכדי לגלות כי גזי הקרקע שעולים ממי התהום ממשיכים להשפיע על הסביבה.

זה כמובן רחוק מלהיות פשוט מכיוון שנדרש להתעמת עם הגורמים שעד כה עיכבו את מימון הניקוי – משרד האוצר, או עיכבו את ביצוע הניקוי  – משרד הבטחון (כפי שהוא מתעכב בניקוי מתחם נוף ים בהרצליה – המדינה לא עונה לעתירה מאז 2006). גורמים אלה מנסים להתחמק מאחריות ולהכניס את ידם לכיס עד היום

אסיים בנימה לא אופטימית – השעון מתקתק וכרגע צפויות לילדינו ולנו 25 שנים של חשיפה לגזי קרקע מסוכנים – ביכולתכם לצמצם את התקופה הזאת אך נדרשת פעולה מיידית. אני מקווה שהמידע בפוסט הזה נופל על אוזניים קשובות, שכן מדובר בטיפול בסוגיה בעלת השפעה על תושבים רבים מהם ~20% ילדים – קשה לי לחשוב על תמריץ יותר חזק.

3 מחשבות על “הזיהום במתחם תע"ש

  1. גזי הקרקע רלוונטים רק למרתפים וקומות הקרקע? לצורך העניין כל אדם שגר בקומה ראשונה ומעלה יחסית מוגן?

    • בעקרון כן, גזי קרקע כבדים מהאוויר ולכן שוקעים למקומות הנמוכים. אבל האופן שבו מאווררים את הבניין יכול להשפיע, אם כי אני לא המומחה בנושא

  2. פינגבק: סיכום שנתי | המדד המוניציפלי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s