כנס האגודה הגיאוגרפית 2019


הגעתי לחיפה להאזין בכנס האגודה הגיאוגרפית. היה מעניין ומאד מגוון (15 תחומים שונים). הנה הרשמים שלי מהמושבים שבהם האזנתי

מושב ראשון – תכנון עירוני
רינת מילוא את הצעת המחקר שלה לדוקטורט שדן בניתוח מימוש של תוכניות, בדגש על זמן המימוש והשפעות עקרונות התכנון על המימוש. היא טרם הגישה את הצעת המחקר ובאה לדבר עליה ולשמוע מה אנשים חושבים.
אם יש שאלה שמאד מעניינת אותי היא הקשר בין טיפולוגיה תכנונית, במיוחד עירוב שימושים, ומשך מימוש של תוכנית, או במילים אחרות – האם עירוב שימושים מייצר ביקושים יותר גדולים בהשוואה להפרדת שימושים. שאלה מורכבת, ששאלתי את רינת מה היא חושבת היא אמרה שאינטואיטיבית היא חושבת שזה לא גורם דומיננטי ושכנראה שגמישות תכנונית, כולל היכולת להתמודד עם שינויים קטנים אד-הוק ללא צורך בחזרה למסלול התכנון המלא, הם כנראה גורם יותר דומיננטי.
בהרצאה השניה סקר פרופ' ערן רזין את מערכות התכנון של חבל אונטריו (מקום מושבה של טורונטו) שמאופיינת במערכת חצי מבוזרת (הובלה של הרובד המקומי עם פיקוח וסמכות ערר לרובד השלטון הפדרלי. לשם השוואה – הישראלית ריכוזית מאד – שליטה גבוהה של רובד השלטון המרכזי) ומערכת התכנון של קולומביה הבריטית (מקום מושבה של ונקובר) שהיא מערכת מבוזרת לחלוטין (נשלטת בעיקר ע"י הרובד המקומי, עם הנחיות של מחייבות של הרובד המחוזי בתחומים מסויימים). הסקירה כללה גם התייחסות למערכת הבלמים והאיזונים שיש במערכות התכנון הללו. פרופ' רזין התייחס לכך שמערכות מבוזרות (שדורשות שיתוף פעולה בכדי לקדם תכנון), מייצרות פחות תפוקות (יח"ד) וגם לא ממש מצליחות "לבקע" את הפרברים ולקדם בהם בניה בגובה בינוני – ז"א שהיא מוצלחת בהקשר של "תכנון טוב" בתוך ונקובר, ללא שינוי מחוצה לה. הסוגיה הזאת התחברה אצלי למחשבות שנוגעות לצורך בהמשך קיומו של תכנון מחוזי במטרופולינים – האם פירוק ועדה מחוזית ת"א והעברת השליטה לרשויות במחוז יכול לעבוד? יכול להיות שמה שעובד בשביל הקנדים לא יעבוד בישראל, עניין של מנטליות והתנהלות.
סוגיית הזמן קפצה לי לראש בשתי ההרצאות האלה – ההיררכיה של מערכת התכנון והגמישות של התוצרים שלה הם גורמים דומיננטיים בזמן התכנון (שתלוי בבירוקרטיה) ובזמן המימוש (שתלוי בבירוקרטיה וביזמים).
הרצאה שלישית – הפחדה ככלי לקידום מדיניות תכנונית. כל דבר שאכתוב לא יעשה צדק עם הסוגיה המעניינת הזאת שהדוברת סקרה בקצרה. בתמצית: מי שרצה לקדם מדיניות (ספציפית תמ"א 38 וועדת הותמ"ל) משתמש במוטיבים של הפחדה בכדי להצדיק את השינוי. אני נשארתי עם השאלה האם מובילי המדיניות שבידם יש גם את הכוח באמת צריכים הפחדה בשביל לקדם מדיניות או שזה פשוט ההצדקה הפנימית שם צריכים בשביל להתעלם מקולות אחרים. הנה סרטון שבו היא מדברת על הנושא הזה בפורום אחר.
הרצאה רביעית של ד"ר אמיל ישראל בנושא השפעות המעבר של צבא לדרום (קישור למחקר באתר של מוסד שמואל נאמן). בקצרה – אפס השפעה על הערים, בין היתר כי יש הגזמה במשמעות של היקפי המעבר לדרום וגם בגלל שהזמינות של דיור כפרי ובמועצות מקומיות עשירות (עומר, להבים, מיתר) יכולה לקלוט את כל מי שירצה להעתיק את מגוריו לדרום עם משפחתו. ובנימה אישית – המדינה לא מפסיקה לדפוק את באר שבע, זו רק עוד הוכחה לכך.

מושב השני – ישובים כפריים במרחבים משתנים
ההרצאה הראשונה סקרה של ההתפתחויות של המרחב הכפרי, משיא כוחו בקום המדינה ועד למצב הנוכחי שבו המרחב הכפרי שונה מאד ממה שהיה, חלש יותר ביחס לערים ומתמודד עם האתגרים חדשים, שלא מעטים מהם דורשים שיתופי פעולה עם הרשויות העירוניות הסמוכות.
ההרצאה השניה דנה ברישות במרחב הכפרי, מה גורמים להצלחה של עסקים קטנים במרחב הכפרי לעומת גורמים להצלחה בערים והקשרים הכלכליים בין המרחב הכפרי לערים (בעיקר בפריפריה, דגמו מספר ערים/אזורים). נושא מעניין מאד, מדבר על מרחב כפרי שתחומי התעסוקה בו (מבחינת כמות מועסקים בענפים מרכזיים) מתקרבת לזו של המרחב העירוני (לעומת העבר שבו הייתה הטיה גבוהה לחקלאות ותעשייה). שכ-30% מהקונים בערים בפריפריה הם מהמרחב הכפרי ומנגד, כ-20% מהעסקים בערים שייכים לתושבי המרחב הכפרי. סה"כ מדבר על כך שרשתיות חשובה יותר במרחב הכפרי כי יש פחות צרכנים בקירבה מיידית לעסק (פחות הזדמנויות להמלצות "אנונימיות"), שיש במרחב הכפרי יזמות נשית (ויותר יזמות באופן כללי).
הרצאה שלישית דנה בשקיפות של העובדים הזרים מתאילנד ותמורות ביחס עליהם על פני קרובה ל-4 עשורים (כן, כבר 4 עשורים שהחקלאות מייבאת עובדים זרים מתאילנד). נושא מעניין, מצביע על כך שבהיעדר שימור זכויות של העובדים הזרים, הם חלשים מעבר להחלשה העצמית שלהם (בגלל סוגיות תרבותיות).
הרצאה אחרונה דנה באתגרי המשילות בשלטון הדו רובדי – הרבה נגיעות בנושאים שאני בעצמי נוגע בהם, בין היתר בסוגיית האצלת סמכויות שבין השלטון האזורי והועדים המקומיים, רמות שונות של האצלה – ביזור גבוה לעומת ריכוזיות – ואיך זה בא לידי ביטוי בשטח – התנהלות מול קהילות לעומת התנהלות מול התושבים באופן ישיר. הרצאה קצרה מדי בשביל נושא מרתק. מדהים כמה הנושא מורכב ומעניין ומנגד – במרחב הכפרי גרים בקושי 10% מתושבי ישראל – תופס נפח משמעותי ביחס לגודלם.
אבל אם נשים את ההערה הצינית שלי בצד – אני חושב שאפשר ללמוד הרבה מהאתגרים של המרחב הכפרי בהקשר של ניהול הון חברתי במרחב העירוני (תחליפו ישובים בשכונות ויש לכם משהו דומה). במועצות אזוריות מנסים יותר ומחפשים לא מעט פתרונות לסוגיות שלא ממש מייחסים להם חשיבות בערים – עד שיש חיכוכים, פיצוצים ופערים המקשים על הגעה לעמק השווה.

מחשבה אחת על “כנס האגודה הגיאוגרפית 2019

  1. פינגבק: איחוד רשויות אינו פתרון לבעיות של מטרופולין ת"א | המדד המוניציפלי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s