ביקורת עמיתים


בתחילת 2017 התייחס בפעם הראשונה מנכ"ל משרד הפנים, מרדכי כהן, לנזקים שיעשו הסכמי הגג לרשויות המקומיות. לא הרבה אחרי כן פורסמה בעיתון כתבה עם ניתוח שעשיתי להסכמי הגג, פרסום שאחריו גם פרסמתי בבלוג שתי רשומות (1, 2) שדנות בסכנות של הסכמי גג ואיך אפשר למנף את היתרונות של הסכמי הגג לכלל הרשויות.

בין לבין פורסמו כתבות נוספות שבהן משרד הפנים מדבר על הבעיות של הסכמי הגג ועל הצורך שכל הסכם יכלול "פרק כלכלה מוניציפלית" שיכתב ע"י המשרד או על פי מודל שיקבע המשרד.

מעט מדי, מאוחר מדי

ארבע שנים עברו, הקילומטר'ז שצברו הסכמי הגג מראה שמדובר במסגרת שסיכויי ההצלחה שלה נמוכים כי יש גבול כמה השוק מוכן לבנות איפה שאין ביקושים. ארבע שנים וסוף סוף משרד הפנים מפרסם באופן רשמי את ההתייחסות שלו להשפעות הפיתוח המואץ למגורים על החוסן הכלכלי של הרשויות המקומיות. לפני שאצלול להתייחסות למסמך עצמו זה המקום לגילוי נאות – בהתבסס על הניתוח שהצגתי בבלוג יצרתי בעצמי מודל צמיחה מואצת לרשויות מקומיות אשר בוחן את נקודת האיזון של רשות מקומית שאמורה לצמוח באופן מואץ. המודל שלי, שהושלם כבר באמצע 2017, נבדק אל מול מספר רשויות שקיבלו ממני שירותי ייעוץ (ובהן הלקוחה הראשונה שלי) והמשוב שקיבלתי על המודל מהרשויות השונות העיד שהוא סיפק להן תובנות שאפשרו להן להבין את המציאות שאיתה הן יצטרכו להתמודד אל מול הצמיחה העתידית שלהן.

אני מכיר את העבודה על המודל של משרד הפנים כבר כמה שנים, אפילו ביקשתי ממשרד הפנים את המסמכים הראשונים שלה בבקשת חופש מידע לפני כמה שנים ונענתי בשלילה ("עבודה בתהליך"). חדי העין ישימו לב שהמסמך של משרד הפנים הוא מהדורה 2.0. מהדורה 1.0 פורסמה באופן פנימי ע"י האגף הבכיר לפיתוח ההון האנושי ברשויות המקומיות בינואר 2018, כאשר המהדורה הראשונה התייחסה בעיקר להיבטי כ"א הנדרש לטובת התמודדות עם הצמיחה המואצת אך כלל גם מרכיבים המתייחסים לחוסן כלכלי של הרשויות. בפועל משרד הפנים משתמש במודל הזה כבר שנתיים, רק שהוא לא פרסם אותו באופן רשמי עד עכשיו. האם זה תקין שמשרד הפנים מריץ מודל פנימי שלא נתון לביקורת חיצונית במשך שנתיים ומקבל על סמך המודל הזה החלטות? אחרי שתקראו את הרשומה הבאה תוכלו לתת לשאלה זו תשובה.

ביקורת עניינית

על מנת להבין את הבעיות של המודל של משרד הפנים, חשוב להבין מהם העקרונות עליהם הוא מבוסס. המודל כולל בתוכו מספר עקרונות מתודולוגיים:

  1. ניתוח במודל מתבסס על חישובים לפי יחידות דיור, כאשר המודל בוחן את ההוצאה נטו על יחידת דיור קרי, ההוצאה על יחידת דיור לאחר שהוחסרה ממנה ההכנסה מארנונה ממגורים ליחידת דיור. (במילים אחרות – הסכום הנדרש לאזן את הגרעוניות של כל יח"ד).
    מודל זה מניח שההכנסות הייעודיות (הצבועות) ליח"ד לא משתנות לאורך השנים קרי, ההכנסה הממשלתית הממוצעת למשק בית לא משתנה.
  2. ההוצאה ליחידות דיור כוללת את ההוצאות על שירותים מוניציפליים ושירותים ממלכתיים – ללא ההוצאה על מטה הרשות. ההוצאות המוניציפליות שהוגדרו מתייחסות לפרק 7 ו-8 בתקציב הרשויות, ללא פרק 6 (מנהלה וכלליות) וללא פרק 9 (מפעלים והוצאות בלתי רגילות)
  3. לצורך ייחוס נלקחה ההוצאה נטו לרשויות דומות הן מבחינת אשכול סוציואקונומי, מבנה מוניציפלי (כפריות ועירוניות) וגודל האוכלוסייה. קבוצות הגודל שנבחרו לצורך ניתוח ההוצאה הנורמטיבית הן: עד 20 אלף תושבים, 20-50 אלף תושבים, 50-100 אלף תושבים, מעל 100 אלף תושבים וכל חישוב ממוצע לכלל האוכלוסייה באותו אשכול. יש לציין שכל החישובים נעשו על רשויות יהודיות בלבד בהן ההוצאה לתושב גבוהה יותר.
    הערה: גם מועצות אזוריות נלקחו בחשבון בדו"ח

על בסיס עקרונות אלה בוצע הניתוח של החוסן הכלכלי של הרשויות המקומיות והתקבלו הממצאים הבאים (מועתק מהדו"ח, כולל הטעויות והתחביר הגרוע):

  1. ניתן לראות שברמה חברתית כלכלית נמוכה, ההוצאה נטו הממוצעת נטו ליחידת דיור שיש לרשות המקומית לאספקת השירותים הממלכתיים והמקומיים היא גבוהה יותר בהשוואה להוצאה זו ברשויות מקומיות עם אוכלוסייה ברמה חברתית כלכלית גבוה יותר:
    1. שיעור ההוצאה נמוכים יותר אך מנגד שיעור ההכנסות מארנונת מגורים נמוכים באופן יחסי עוד יותר
    2. תעריפי הארנונה למגורים נמוכים יותר
    3. היקף הנחות הארנונה גבוה יותר
    4. אחוזי גביית הארנונה ממגורים נמוכים יותר
    5. שטח ממוצע ליחידת דיור נמוך יותר
  2. ברשויות מקומיות המדורגות במדד החברתי כלכלי בערכים 1 עד 6 יש יתרון לגודל האוכלוסייה. ככל שהרשות המקומית גדולה יותר ההוצאה הממוצעת נטו ליחידת דיור שיש היא גבוהה יותר בהשוואה לעלות זו ברשויות מקומיות עם אוכלוסייה מצומצמת.
  3. ממצא זה מתהפך ברשויות מקומיות הנמצאות המדורגות במדד חברתי-כלכלי בערכים 7-10. בדירוג זה ככל שהרשות המקומית גדולה יותר ההוצאה הממוצעת נטו ליחידת דיור שיש לרשות המקומית לאספקת השירותים הממלכתיים נמוכה יותר, בהשוואה להוצאה זו ברשויות מקומיות עם אוכלוסייה מצומצמת.
    הסבר לתוצאה זו: ברשויות מקומיות גדולות המצויות בחלקו העליון של המדד החברתי-כלכלי (10-7) , ההכנסה הממוצעת מארנונה למגורים מכל יח' דיור היא נמוכה יותר בעיקר נוכח צפיפות מגורים גבוה יותר משמע דירות בעלות שטח קטן. תעריפי הארנונה נמוכים באופן יחסי בהשוואה לתעריפי הארנונה למגורים ברשויות מקומיות בגודל אוכלוסייה מצומצם יותר המתגורר בבתים גדולים יותר.

נתחיל את ביקורת העמיתים עם ארבעת הממצאים הנ"ל, אשר מכילים מספר שגיאות בסיסיות:

  1. כל ההסברים לממצא בסעיף 1 ידועים אך הגורם המרכזי לפערים בין הרשויות באשכולות הנמוכים לרשויות באשכולות הגבוהים חסר – שיטת המאטצ'ינג. יש יותר ילדים למשק בית ברשויות באשכולות נמוכים וילדים הם גורם גרעוני משמעותי, בעיקר כי הרשויות נדרשות לעשות מאטצ'ינג מול המדינה (גם אם זה מאטצ'ינג מופחת). הדרישה למאטצ'ינג גם היא גורם משמעותי להוצאה נטו גבוהה יותר ברשויות החלשות, במיוחד כאשר מודדים את הגרעוניות ליחידת דיור ולא לתושב, כאשר כאמור, בכל יחידת דיור ברשות חלשה יש יותר תושבים מאשר ברשויות חזקות.
    אבל לצאת נגד הסכמי הגג שהם כבר דועכים זה קל, לצאת נגד שיטת התקצוב של הרשויות המקומיות זה קצת יותר קשה, כי אמירה נגד המאטצ'ינג היא משהו מחייב.
  2. יתרון לגודל הוא התנהגות כלכלית שבה ככל שהרשות גדולה יותר, ההוצאה הממוצעת לתושב על שירותים קטנה, זאת משום שהתקורות הקבועות הופכות למרכיב קטן יותר בהוצאה הכוללת. הממצאים המתוארים בסעיף 2 ו-3 מדברים על יתרון לגודל לרשויות באשכולות נמוכים וחסרון לגודל באשכולות גבוהים אך תיאור הממצא מתאר את המצב ההפוך ליתרון לגודל.
  1. ההסבר שניתן לממצאים בסעיף 3 מופרך ושגוי – הדירות באשכולות הגבוהים יותר לא בהכרח יותר צפופות מהדירות באשכול נמוך (בטח כאשר לפני רגע כתבו שהשטח הממוצע ליח"ד באשכולות הנמוכים נמוך מזה בקיים באשכולות הגבוהים – ואם משק הבית גדול יותר באשכול הנמוך, אז בשילוב עם יח"ד קטנות יותר הצפיפות בהכרח גבוהה יותר). האמת היא שההכנסה ליח"ד באשכולות הגבוהים גבוהה יותר ולכן הן פחות גרעוניות. כל ההסבר שניתן לממצא 3 הוא סלט.

כותבי המסמך מתייחסים לסוגיות נוספות הנובעות מהמתודולוגיה של המודל, כמו "הוצאה נטו מינוס" בחלק מהרשויות, השפעות של התעלמות מהוצאות המטה של הרשויות. סוגיות אלה נובעות משגיאות בסיסיות במתודולוגיה עצמה:

  1. מרבית מרכיבי התקצוב הממשלתי של הרשויות מבוססים על מס' התושבים שיש ברשות – חינוך, רווחה ומענקי האיזון. המשלים לתקצוב הממשלתי הם אותם שירותים שההוצאה עליהם מבוססת על מס' הצרכנים (חינוך, רווחה) זאת לצד שירותים נוספים שמרכיב העלות שלהם תלוי במס' התושבים ולא במס' יחידות הדיור (כגון תברואה, תרבות).
  1. חישוב על בסיס הכנסות ליחידת דיור מעוות את מבנה ההוצאות של הרשות כי הוא לא לוקח בחשבון את השונות בין הרשויות בהיבט של גודל משק בית. לצורך המחשה אפשר להסתכל על ירושלים ות"א – לשתיהן יש תקציב שוטף דומה (לירושלים אפילו קצת יותר גדול) ומס' יחידות דיור דומה, אבל ההוצאה לנפש בירושלים היא חצי מזו שבת"א כי משקי הבית כפולים (בממוצע). לפי המודל של משרד הפנים ת"א וירושלים יהיו דומות כאשר במציאות הן ממש לא.
  2. ההתעלמות מהוצאות המטה והוצאות פיננסיות לא מעלימה אותן. גם מטה הרשות גדל ככל שהיא גדלה, ההתחייבויות הפיננסיות שלה מייצרות תקורה ואי אפשר להתעלם מההוצאה הזאת.
  3. התייחסות להוצאה נטו ליח"ד במודל מייצר כאל מדד ייחוס מייצר עיוות בגלל האופן שבו הוא מחושב. ברשות בה יש הכנסה גבוהה מארנונה למגורים, ההוצאה נטו ליח"ד תהיה נמוכה יותר – וזה לא בהכרח רע. אבל במודל הזה, בגלל שמשייכים ליח"ד החדשות את ההוצאה הנורמטיבית לקבוצת הייחוס (ולא את ההוצאה נטו שיש ברשות), רשות עם גרעוניות נמוכה ליח"ד תראה רע בהשוואה לקבוצת ייחוס עם גרעוניות יותר גבוהה ליח"ד (כמו במקרה של חיפה). ביטוי נוסף לבעיה הזאת קיים ברשויות הקטנות באשכולות הגבוהים בהן ההכנסה מארנונה למגורים ליח"ד גבוהה מאד, עד כדי שהיא מאפשרת לרשות לספק את מרבית השירותים הבסיסיים על בסיס ההכנסות מארנונה למגורים (כמו בעומר).
  4. קבוצות הגודל שנבחרו לטובת רשויות להשוואה אינם לוקחות בחשבון השפעות של יתרון לגודל או חסרון לגודל. ברשויות בגודל 0-10 אלפי תושבים יש תופעות חריפות של חסרון לגודל, כאשר התופעות האלה דועכות בקצב שונה ברשויות בגודל 10-20 אלף תושבים עד כדי שהן כמעט לא משפיעות ברשויות מעל 20 אלף תושבים. בנוסף, רשויות גודל 40 אלף תושבים מספקות יותר שירותים מרשויות בגודל 20-40 אלף תושבים ורשויות בגודל 80 אלף תושבים מספקות פחות שירותים אזוריים מרשויות בגודל 100 אלף תושבים ויותר ולכן מבנה ההוצאות של רשויות גדולות מ-80 אלף תושבים שונה מעט מזה של רשויות בגודל 40-80 אלף תושבים.
  5. השימוש בנתונים נורמטיבים של רשויות דומות לצורך תחזית הוצאות טומן בחובו הנחה שהוצאות הרשות ליח"ד חדשה תהיה יותר (או פחות) מההוצאה הקיימת. בפועל יותר נכון להניח שהרשות תשאף להוצאה דומה פר תושב. אם מס' התושבים ליח"ד גדל ביחס לקיים, ההוצאה תהיה יותר גבוהה ליח"ד (אבל לא פר תושב).
  6. התייחסות לרשויות יהודיות בלבד כקבוצת ייחוס למודל טומנת בחובה יתרונות וחסרונות. מצד אחד היא מבטיחה הוצאה נטו גבוהה יותר בהשוואה לחישוב עם רשויות ערביות, מצד שני הרשויות באשכולות 1-2 הן רשויות חרדיות בלבד (ריבוי ילדים ליח"ד, אפילו ביחס לרשויות הערביות) וכך העיוות בחישוב של הוצאה נטו ליח"ד משמעותי בהשוואה לרשויות באשכולות הגבוהים יותר שם משקי הבית קטנים יותר (ולכן גם ההוצאה ליח"ד).

פה המקום לציין שבמודל שבניתי ב-2017 מבוצע חישוב אשר לוקח בחשבון הן את הוצאות המטה של הרשות, הן את השחיקה במענקי האיזון והן את גודל משק הבית (הקיים והעתידי). המודל שלי גם מחשב את הגרעוניות של התושבים אך עושה זאת בהסתכלות על כלל התקציב ומשתמש במונחי גרעוניות לתושב ככלי להמחשה של השתנות הכנסות הלא צבועות (שזה כולל את מענקי האיזון). היבט נוסף של המודל שלי הוא שהוא משווה את הרשות רק אל מול הוצאותיה הקיימות – הרשות צריכה להישאר מאוזנת ביחס למצבה הנוכחי. בגישה זו אין הנחה שרשות צריכה "להתיישר" עם ממוצע של רשויות דומות – ירידה בהכנסות אינה מצב "תקין".

מכיוון שיצא לי לעבוד מול חלק מהרשויות שחתמו על הסכם גג, כאשר אני בוחן את המודל שלי מול המודל של משרד הפנים אני מגלה שהוא יותר שמרני קרי, המודל שלי מנבא שהרשות צריכה יותר שטחי תעסוקה מהשטחים שהמודל של משרד הפנים קובע כ"מספקים".

בעיות/שגיאות נוספות:

  1. "שיעורי הגביה לארנונה עסקית גבוהים יותר מאשר ארנונה למגורים" – זה פשוט לא נכון. ברוב הרשויות שבדקתי שיעורי הגביה ממגורים גבוהים משיעורי הגבוה העסקית. יש לכך כמה סיבות – בצד של ארנונה למגורים האוכלוסייה המוחלשת, זאת שסביר שתתקשה לשלם, מקבלת הנחות מפליגות אשר מצמצמות את היקף ההתחייבות שהן לא יצליחו לשלם (הגביה ממגורים רק השתפרה מאז 2012 שהקלו את רף הקבלה של ההנחות). בצד של הארנונה העסקית, העסקים שלא משלמים הם עסקים שנכנסים לקשיים כלכליים ופה יש שחיקה קבועה כל שנה (רק בשנת 2018 נסגרו 40,000 עסקים). כל שנה רשויות לא מצליחות לגבות קרוב ל-2 מיליארד שקלים מהמגזר העסקי והרבה פחות מזה מהארנונה למגורים (בערך שליש).
  1. עברתי על תוצאות המודל של משרד הפנים עבור אילת קלטתי משהו – החישוב של המודל של משרד הפנים (וגם שלי) לוקח בחשבון את כל ההוצאות המוניציפליות, כולל כאלה שבכלל לא הולכות לתושבים. היום אני יודע איזה הוצאות לסנן החוצה בכדי לשפר את המודל שלי, אבל השגיאה הזאת תלווה את המודל של משרד הפנים בשנים הקרובות…
  2. המודל של משרד הפנים לא כולל בתוכו שם מרווח שגיאה. לדוגמה – לפי המודל אשדוד צפויה לאבד כ-159 ₪ ליח"ד במונחי הוצאה נטו ליח"ד. מדובר על אובדן הכנסה של 2.7% ב-5 שנים, או בערך 0.5% בשנה. תקציב של רשות מקומית משתנה בכל שנה בהיקף גדול הרבה יותר ובנוסף, התייעלות ארגונית יכולה להקטין הוצאות בהיקף גדול יותר. השורה תחתונה היא שמדובר על שינוי חסר משמעות.
    הערה: במקרה של אשדוד המודל של משרד הפנים ממש לא שמרני.
  3. המודל מתעלם לחלוטין מפער בין ההוצאה הנורמטיבית לפי סוציו ובין ההוצאה נטו ליח"ד, כאשר לעיתים מדובר על פער של 100%. לא סביר שרשות תוציא על יח"ד חדשות 50% פחות בגלל שזה "ההוצאה הנורמטיבית".
  4. המודל מניח קצב מימוש תעסוקה בהתאם לביצועי שנה קודמת. יש פה שתי בעיות: ראשית המודל מתעלם מיכולת של רשות לשנות את הקצב המימוש הזאת, שנית, המודל מניח מימוש תעסוקה חלקי אבל לא מניח שקצב המימוש של יח"ד יהיה שונה מזה שמכתיב הסכם הגג. יש פה הנחות בעייתיות – הסכם הגג יצליח "בכל מקרה" גם אם נתוני העבר עלולים להצביע אחרת אבל שיווק של תעסוקה יתנהג כמו בעבר. אחרי 5 שנים ו-32 הסכמי גג די ברור שההנחה שההסכם ישווק "לפי ההסכם" פשוט לא רלבנטית יותר.
  5. נקודה 6 מציפה בעיה נוספת במודל של משרד הפנים – הוא לוקח בחשבון רק את קצב השיווק של ההסכם ושל תוספת יח"ד בתוכניות נוספות, אך לא נותן לרשויות כלי "כיול" אשר בוחן כמה יח"ד הן יכולות לספוג אל מול יכולתן למשוך תעסוקה לתחומיהן.
    גילוי נאות – אני מבקר את הקשיחות הזאת של המודל כי מרכיב מרכזי במודל שלי הוא הצגת קצב צמיחה במגורים אל מול קצב צמיחה רצוי בשטחי תעסוקה. הרשות יכולה לבחון את היקף התעסוקה הנדרש בתרחישי צמיחה שונים.
  6. נתוני האוכלוסייה בהם משתמש המודל הוא האוכלוסייה לפי נתוני מרשם האוכלוסין שהם לא פעם גבוהים מנתוני למ"ס. המשמעות היא שצפי הגידול יהיה לרוב קטן בהשוואה לחישוב המתבסס על נתוני למ"ס.
  7. המודל של משרד הפנים מחשב את תוספת התעסוקה הנדרשת בהתבסס על תוספת יח"ד בעוד 5 שנים ממועד החישוב. אבל אם הרשות תוסיף את השטחים הנדרשים רק בשנה החמישית, איך היא תממן את ההוצאות שלה עד לשנה ההיא? המודל של משרד הפנים מסתכל על נקודה בעוד 5 שנים בעוד שרשות צומחת כל שנה וצריכה לממן שירותים כל השנה.
    גילוי נאות (נוסף) – ההערה הזאת פה כי המודל שלי מסתכל על הוצאות הרשות כל שנה, בהתחשב בתרחיש של תוספת תעסוקה רציפה או עתידית. המודל שלי גם מסתכל 7-10 שנים קדימה. בנוסף, המודל שלי מתייחס להיקף התעסוקה שצריך להוסיף כל שנה בשביל שהרשות תישאר מאוזנת, לא רק סה"כ התוספת.
  8. קריית גת – המודל מתייחס למצב של קריית גת כאילו הייתה רשות מאוזנת בזמן שהרשות מתנהלת עם גרעון עצום וכבר במועד ביצוע החישובים נמצאת במצב רע. ההתעלמות מהמצב הנוכחי של קריית גת היא עיוורון שלא מעיד הרבה על המודל.
  9. המודל מתייחס בהמלצותיו לתוספת של שטחי תעסוקה ומסחר, אבל לא ברור לאיזה תמהיל הוא מתייחס. אולי התמהיל של המצב הקיים לא רלבנטי או חלילה, אופטימי בהשוואה לתמהיל העתידי?
  10. המודל מתייחס למועצות אזוריות כמו מועצות מקומיות או ערים, זאת למרות שמבנה ההוצאות של המועצות האזוריות שונה (באופן משמעותי). בנוסף מתוך שלושת המועצות האזוריות שנכנסו לרשימה, עיקר הצמיחה בחוף הכרמל ומטה יהודה נובעת מצמיחה של ישובים משמעותיים בתחומיהן (עתלית וצור הדסה, בהתאמה), שניהם ישובים שמעוניינים להפוך למועצות מקומיות ואם יצליחו לממש את שאיפתם לעצמאות כל החישובים של המועצות האזוריות לא יהיו רלבנטיים (וחבל שיש אותם כי זה נראה כמו יציאה ידי חובה ולא מודל אפוי).

מה אין בדו"ח

שאני מסתכל על המודל של משרד הפנים, אני רואה מודל שעבדו עליו 3 שנים והגיעו לתוצאה פחות טובה בהשוואה לזו שאני קיבלתי. כותבי הדו"ח מפרטים בגוף המסמך מספר סוגיות עליהן המודל לא נותן את הדעת ושווה לציין אותן:

  1. וודאות – כותבי הדו"ח מתייחסים באופן מפורש לכך שהגורמים המקצועיים ברשויות עלולים לחלוק על המסקנות של הדו"ח וכי לרשויות "תמיד יהיה יותר מידע" שיאפשר להן לבחון את ההערכות של הדו"ח.
  2. שינויים במענק האיזון של הרשויות כתוצאה מגידול האוכלוסייה לא שולבו במודל, כמו גם הכנסות ממקורות "חיצוניים" כמו הקרן לצמצום פערים, מענקי משרד הפנים השונים וכו'.
    הערה: לא שולבו במסגרת בסיס המודל אך הם מוצגים ב"דף המידע" של המודל.
  3. היבטים חברתיים קרי, שינויים במבנה החברתי של הרשות כתוצאה מהצמיחה.
    הערה: במסגרת מודל ה-MRI יש התייחסות להיבטים חברתיים (מודל שהייתי שותף לו לפני שנה)
  4. פיתוח מוקדי תעסוקה מקומיים ואזוריים – היכולת לפתח מוקדים כאלה (היתכנות, ביקושים)
  5. היבטים תחבורתיים – השפעות תחבורתיות על הוצאות הרשות ואיכות השירותים בה.

שתי דברים נוספים שחסרים בדו"ח ולא מקבלים הדהוד בדו"ח:

  1. אמירה חד משמעית שחריש הולכת לקרוס למרות שהמודל של משרד הפנים חוזה זאת (וכאמור, זה מודל לא ממש שמרני).
  2. המודל מחשב את היקף שטחי התעסוקה והמסחר שכל רשות צריכה בשביל להישאר מאוזנת, אבל לא מתייחס לכך שבתחילת הדו"ח יש הכרה בכך שיש בישראל עודף שטחי תעסוקה וייתכן שהשטחים שנדרש לממש אינם ראליים. הדו"ח כולל ניתוח של תוספת שטחי התעסוקה בארץ אבל לא מחבר את הניתוח עם הממצאים של תוספת שטחי התעסוקה הנדרשת ברשויות המסוקרות בדו"ח. את החיבור הזה משאירים לרשויות…

סיכום

המודל שמציג משרד הפנים, כמעט ארבע שנים אחרי שהחל לדבר בגנות הסכמי הגג, מאכזב ברדידותו ומשתמש במתודולוגיה שמכילה שגיאה אינהרנטית שמעוותת את התוצאות. המודל שאני פיתחתי לפני שלוש שנים נותן יותר כלים להבנת המשמעויות של הסכם הגג ועם הידע הנוכחי שלי אני כנראה יכול לשפר אותו לרמה יותר טובה, כולל התייחסות להשפעות של יתרון לגודל וסינון הוצאות לא רלבנטיות.

ואם התייאשתם מקריאת הביקורת הזאת, תתנחמו בזה שהסכמי הגג לא רלבנטיים יותר.
ואם מישהו באמת ירצה להרוג אותם הוא יכול לאתגר את החוזים האלה בבית משפט, כי חלק לא קטן מהם לא עמד בדרישות החוזה מבחינת קצב השיווק ותנאים נוספים שקיימים בהסכמים ולכן, למיטב הבנתי, הם בפועל לא תקפים יותר (ודי ברור שמשרד הפנים לא מספיק אמיצים לפעול לבטל אותם בנתיב הזה, גם לא בשביל לחדש אותם עם פרק מוניציפלי).

ביקורת לא עניינית

קשה לא לתת ביקורת אחת "לא עניינית" לדו"ח – הדו"ח של משרד הפנים לוקה במחסור בעורך (שגיאות הניסוח צורמות). כמו כן נעשה שימוש בעייתי מאד בגרפים לא מתאימים אשר מעוותים את הנתונים אותם הם מציגים – דחוף לדבר עם בלה גראף.

2 מחשבות על “ביקורת עמיתים

  1. כרגיל, מעניין ומדאיג. העניין הוא עד כמה באמת הפקידים המקצועיים והמסייעים להם מצוידים בחכמה הנדרשת לבנות מדדים, לשתף, לתכנן וכו' בהנחה שחכמה זה ידע ומידע מעולם תוכן אחד שעושים בו שימוש בעולמות תוכן אחרים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s