דפוסי תנועה בתוך ישובים והחוצה מהם


הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה נתונים חלקיים של הרשויות המקומיות לשנת 2019. זה הגיע בדיוק בזמן כי בדיוק התעסקתי בניתוח של דפוסי הגירה של אחת הערים בישראל וזה אפשר לי לבדוק נתונים רוחביים שרציתי לבדוק בנוגע להגירה פנימית (נכנסים ויוצאים מרשות מקומית מתוך תושבי ישראל) בהשוואה לתנועה של התושבים בתוך הרשות.

בהתחלה פילחתי את הנתונים לפי סוג הרשות והמגזר, כי היה לי תחושה שזה ייתן תוצאות ברורות וזה אכן עשה את זה. גם כתבתי על זה קצת בפייסבוק של העמוד

אחוז התושבים שנעו בתוך היישוב, לפי סוג רשות ומגזר

אבל אחרי שראיתי את התוצאות, החלטתי שאולי אני מפלח את זה לא מספיק טוב, אז מתוך התובנות הראשוניות עשיתי פילוח מחדש, הפעם בדקתי 6 קבוצות – מועצות אזוריות יהודיות, רשויות ערביות, מועצות מקומיות יהודיות (מעמד מוניציפלי), ערים יהודיות בפריפריה הכלכלית (כל רשות עם ציון מדד פריפריה נמוך מ-0.4, ערך שכבר יצא לי לבדוק בעבר ולראות שהוא מנבא לא רע את הגבול של הפריפריה הכלכלית), ערים יהודיות במרכז הכלכלי ורשויות חרדיות. הגרף המעודכן מחדד את מה שידוע ומציג תמונה מעניינת בנוגע להבדלים בין פריפריה כלכלית, מועצות מקומיות ומרכז כלכלי

אחוז ממוצע של האוכלוסייה ששינתה כתובת בתוך היישוב, חלוקה מחדש

ניתן לראות שאחוז התושבים שנעים בתוך הרשויות בערים יהודיות בפריפריה הכלכלית גבוה ב-1.5% בהשוואה לערים במרכז הכלכלי – תושבי הערים בפריפריה נעו יותר בתוך הערים שלהן בהשוואה לחבריהם מהמרכז הכלכלי. עוד ניתן לראות שהתנועה בתוך מועצות מקומיות קטנות פחותה, אם כי היא עדיין יותר משמעותית מזו של המועצות האזוריות בהן התושבים כמעט שלא נעים בין הישובים, ובטח בהשוואה לרשויות ערביות (שרובן מועצות מקומיות) שבהן אפשר לומר שאין תנועה בתוך הישוב (וההסבר לכך נטועה עמוק בהתייחסות של המגזר הערבי לקרקעות). עוד ניתן לראות שהתנועה בתוך הרשויות החרדיות דומה מאד לתנועה בערים במרכז הכלכלי של ישראל – עוד נחזור לזה.

אבל תנועה בתוך היישוב לבדה אינה מספיקה – האם התנועה הזאת משמעותית בהשוואה לסך התנועה של התושבים קרי, האם תנועת התושבים בתוך היישוב משמעותית בהשוואה להגירה החוצה? האם התושבים מעדיפים לשפר את המצב במקום המוכר או מחפשים להשתפר במקום אחר?

אז בדקתי גם את זה

בתוך כל הנקודות האלה אפשר לראות קצת דפוסים. ראשית, מרבית התנועה בתוך הערים היהודיות במרכז הכלכלי של ישראל גדולה מהתנועה החוצה מהן (יחס תנועה גדול מ-1). גם אפשר לומר שככל שהיחס גדול יותר מ-1, כך יותר תושבים מעדיפים לשפר את מצבם בתוך העיר "שלהם" מאשר לעבור למקום אחר. שימו לב לנקודה בצד ימין למעלה – ירושלים – היא מובילה, אבל היא גם מיוחדת בפני עצמה כי היא מושפעת מאוכלוסיות מעורבות. המדד הזה לא טוב עבורה (כי הערבים לא זזים וזה משנה את המשקולות). אפשר לראות כי הערים בפריפריה הכלכלית נמצאות ברובן מעל לקו ה-"1" אבל יש יותר מהן מעל לקו ה-"2" מאשר ערים במרכז הכלכלי – תושבי הפריפריה הכלכלית לא שוברים החוצה מערים שלהן. יש לזה כמה הסברים:

  1. יש בינוי משמעותי בערים הפרירפריה הכלכלית (הסכמי גג) המוביל לתנועה של משפרי דיור בתוך הרשויות (מה שגם מוביל לנטישה של שכונות ישנות והחלשות נוספת שלהן), בהמשך יש את אותו גרף עם שמות של רשויות
  2. קשה לתושבים לצאת משם כי אין להם כוח כלכלי לצאת מהפריפריה הכלכלית

חוץ מהערים אפשר לראות שבמועצות אזוריות התנועה של התושבים היא בעיקר החוצה – לא זזים בתוך המועצה. במועצות המקומיות אפשר לראות שעיקר התנועה היא החוצה ולא בתוך הרשויות, כנראה כי גם אין הרבה הזדמנויות, למעט ברשויות שמגדילות את נפח הבינוי (המעטות שנמצאות מעל "1").

עוד אפשר לראות קו מגמה ברור – ככל שהיישוב העירוני יותר גדול, כך התנועה בתוך היישוב משמעותית יותר מההגירה החוצה ממנו – וגם באר שבע מראה את הדפוס הזה בדיוק כמו הערים הגדולות האחרות מעל 200 אלף תושבים (הנקודה הצהובה בתוך בליל הנקודות הכתומות).

יחס תנועה פנימית בישובים עירוניים

כמו שכתבתי מקודם, ברשויות שבהן יש תוספת בינוי, יש תנועה של משפרי דיור שמניעה את התושבים בתוך היישוב הרבה יותר מאשר התנועה ממנו. כמובן שהתנועה של התושבים מבחוץ לתוך היישוב משלימה את התנועה הזאת (אבל היא לא מוצגת פה), אבל היא לא מעניינת – בינוי משמעותי ברשות מקומית מניעה את השוק של משפרי הדיור בה, במיוחד בפריפריה הכלכלית. אני משער שאם הייתי מעביר קו אלכסוני בגרף, היה אפשר למצוא את השיפוע שמעליו מדובר על רשויות שרואות בינוי משמעותי ומתחתיו רשויות שצומחות בקצב מתון. למה הקו הזה חשוב? כי הוא יכול לשמש ככלי לניבוי ההשפעה של היקפי בינוי על תנועה בתוך הרשויות, את ההשפעה של הבינוי על השוק ועל ידי כך את ההשפעה על המבנה הסוציו-אקונומי הפנימי של הרשות (זיהוי השכונות שמהן יגיעו משפרי הדיור ואליהן יכנסו אוכלוסיות חלשות יותר). במובן מסוים, שכונות חדשות מייצרות תופעה הפוכה לג'נטריפיקציה – במקום שהעשירים ידחקו את העניים, העשירים עוזבים ומאפשרים ליותר עניים להיכנס.

וזה מחזיר אותי לחרדים – למעט רכסים, רוב התנועה של החרדים ברשויות החרדיות היא בתוך הישובים – זו אוכלוסייה קהילתית והיא רוצה להישאר בקרבת הקהילה שלה. לאן היא עוזבת כשאין לה ברירה? לאותן שכונות בפריפריה הכלכלית שהתרוקנו מהתושבים שעברו לשכונות החדשות (משפרי הדיור מוחלפים בחרדים). זה אולי לא קורה בכל השכונות שנעזבות ע"י משפרי הדיור, אבל זה קורה מספיק – אם תסתכלו על השמות של הרשויות המובילות בתנועה הפנימית, תזהו לא מעט כאלה שנוצרה בהן בעשור האחרון קהילה חרדית (נתיבות, אופקים, קריית גת, ערד).

קובץ הנתונים שהשתמשתי בו, לשימושכם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s