חוק ההסדרים 2023 – לא מתקנים עיוות בעיוות

התוכנית הכלכלית לשנת 2023 (להלן "חוק ההסדרים") נמצאת בשלב הטיוטה שלפני סחר הסוסים. זה הזמן לבחון מה בתוכה הוא בכיוון הנכון ומה לא.

הרשומה הזאת תתרכז בפרק "הגדלת היצע ותיקון עיוותים בשוק הדיור" וספציפית, בפרק של "שותפות הממשלה והשלטון המקומי בפתרון משבר הדיור" – או כמו שאני אוהב לקרוא לו "המדינה מכניסה את היד לכיס של הארנונה העסקית של הרשויות המקומיות וגם מצפה מהן לשלם את החשבון"

עוד קרן לחלוקת הכנסות מארנונה ברמה כלל ארצית

השם של הפרק "שותפות הממשלה והשלטון המקומי בפתרון משבר הדיור" הוא שם מטעה, כנראה שלא במקרה. צריך לצלול למהות הפרק בשביל להבין כמה אין פה שותפות של הממשלה ובעצם המדינה שוב מפילה על השלטון המקומי את הנטל, זאת למרות שכולם יודעים שחלקו של השלטון המקומי בעוגת המיסים היא הקטן ביותר בהשוואה למדינות ה-OECD.

אז מה בעצם "מחליטים"?

  • המדינה מקימה קרן קרן ייעודית – "קרן לתמרוץ הגדלת היצע הדיור ברשויות המקומיות". שמטרתה להעביר כספים לרשויות מקומיות שבונות דירות בהיקף של 2,000 ₪ ליחידת דיור.
  • הקרן תנוהל על ידי מועצה שמחציתה נציגי ממשלה (האוצר, פנים ומשרד ראש הממשלה) ומחציתה נציגי השלטון המקומי (שיתחלפו אחת ל-3 שנים)
    • בראש הקרן יעמוד אחד מנציגי השלטון המקומי
    • במקרה של שיוויון, לקולו של נציג האוצר יהיה את הקול המכריע. (אז מה היתרון בזה שבראש המועצה עומד נציג השלטון המקומי?).
    • המינימום הנדרש בשביל ישיבות הקרן הוא נוכחות של יו"ר המועצה, נציג האוצר ונציג משרד הפנים.
  • התשלום על יחידות הדיור נעשה כ-3 שנים לאחר הוצאת ההיתר עליהן, כאשר הספירה מתחילה בשנת 2021 קרי, את הכסף הן יראו בשנת 2024.
  • הקרן מתמלאת מתוך כספי הארנונה שלא למגורים שנוספו לרשויות המקומיות בשנים 2024 והלאה, זאת בהשוואה להכנסותיהן מארנונה בשנת 2022. מנגנון ההפרשה לקרן יתבסס על העקרון הבא:
    • ברבעון הראשון בכל שנה תבוצע השוואה בין הכנסות הגביה של הרשות בשנה שחלפה לעומת ההכנסות בשנת 2022.
    • על בסיס ההפרש בהכנסות מגביה שהתקבל מההשוואה תבוצע הפרשה לקרן לפי אשכול ההכנסות שעליו משתייכת הרשות המקומית, כאשר האשכולות נקבעים לפי הכנסות הארנונה העסקית לנפש, כאשר הרשויות בעלות ההכנסה לנפש הגבוהה ביותר יפריש כ-40% מהתוספת, האשכול הבא כ-30% מהתוספת, הבא כ-20% מהתוספת והאשכול הנמוך ביותר יפריש 10% מהתוספת.
  • הצעת החוק מניחה שהקרן תתמלא בשלב הראשון יותר מהר ממה שהיא תתרוקן – ולכן הוגדר מנגנון שבו כ-70% מהעודפים יחזרו לקופת הקרן וכ-30% ישמשו לטובת פרויקטים לעידוד בניה לדיור וצמצום פערים בין הרשויות, וזאת בהתאם להחלטת מועצת הקרן
  • עד לשנת 2028 האוצר מתחייב כי במידה ותוספת ההכנסות לקרן תהיה קטנה מהיקף התשלומים שלה, האוצר ישלים את החסר כך שכל יחידת דיור שנוספה מאז 2021 תמומן בכ-2,000 ₪ ליחידת דיור. החל משנת 2029, בכל מקרה שבו השיפוי לרשויות המקומיות גדול מההכנסות לקרן, אז במקום שהאוצר ישלים את הסכום, הסכום יושלם מעודפי הקרן.

למה כל הסיפור הזה הוא גם בלוף וגם בעייתי?

ראשית נתחיל מהנתונים. בשנת 2021 נבנו בישראל 46 אלף יחידות דיור. אם נבנה תרחיש שבו הקרן הזאת אכן מייצרת שינוי, נרצה שעד שנת 2029 הקרן תגדיל את המספר הזה ל-70 אלף יחידות דיור בשנה, שזה גידול של 5% בתפוקה השנתית כל שנה (שזה מספר סביר וראלי).

מנגד, על בסיס נתוני הרשויות המקומיות לשנת 2018 ו-2019 ביצעתי חישוב של ההכנסות הפוטנציאליות של הקרן. בשנת 2018 ההכנסה מארנונה שלא למגורים ברשויות המקומיות עמדה על 14.17 מיליארד שקלים ו-14.81 מיליארד שקלים בשנת 2019. אמנם הגידול הוא של 644 מיליון שקלים, אבל

  • בחלק מהרשויות יש ירידת הכנסות ולחלק יש עליה
  • צריך להתחשב בכך שחלק מההכנסות הללו צבועות לטובת חלוקת הכנסות – רק ההעברות של הכנסות בז"ן מפחיתות מהכנסות חיפה 80 מיליון – ויש לפחות סכום דומה שמועבר בהסכמים אחרים שאושרו עד היום
  • יש רשויות כמו באר שבע שממשיכות לאבד כספים בגלל הקרן לצמצום פערים (אובדן מעמד עיר עולים) והן יפסיקו להקיז כסף לטובת אותה קרן אומללה רק בשנת 2025.

אז לפי החישוב הישיר והפשוט, אפשר להעריך שהיא תתמלא ב-250 מיליון שקלים בשנה. והסכום הזה יכול לגדול ב-2% בשנה בגלל הגידול האוטומטי בתעריפי הארנונה.
הערה: אמנם יש סעיפים אחרים שחוק שמדברים על העלאת התעריפים, אבל בפועל, האוצר רוצה למתן את עליות התעריפים של הארנונה שלא למגורים כך שיש סיכוי שהגידול הזה יהיה נמוך יותר.

אחרי שבודקים את המספרים רואים שההשתתפות של האוצר מתחילה בקטן בשנת 2026 ובשנת 2028 היא כבר שווה להכנסות הכספיות מצד הרשויות (וגם שיחקתי קצת במספרים, זו תוצאה עקבית) – הממשלה אכן משתתפת בהוצאות, אבל בהיקף של 25% מסך הסכום שהועבר לתוך הקרן – הרשויות החזקות הן שנושאות ברוב הנטל. ומה קורה בשנת 2029? הקרן מתרוקנת ובשנת 2030 הרשויות המקומיות נשארות עם סכום שמספיק לכסות את ההוצאות של 138 אלף יחידות דיור בזמן שהן בנו באותה תקופה 318 אלף יחידות דיור והפער רק הולך וגדל – וזה בלוף רציני לחשוב שהם פתרו משהו.

אז הנתונים מראים שהקרן הזאת רק דוחה את הבעיה ולא באמת מתמודדת איתה – כבר היום הרשויות בבעיה בגלל מבנה מיסוי מקומי שאינו מתאים יותר לשוק דיור משוכלל עם ביקושים גבוהים לדיור. המהלך הזה דוחה את ההתמודדות עם הבעיה לשנת 2030, אבל גם זו אשליה.

על מנת שרשות תאזן תושב גרעוני, היא צריכה בממוצע 2800 ₪ בשנה. בהנחה שמשק בית ממוצע הוא של 3 נפשות, אז מדובר על הכנסה ממוצעת של 8,400 ₪ בשנה. הקרן מסבסדת 2,000 ₪ ליחידת דיור, מה שמשאיר 6,400 ₪ לממן מארנונה למגורים ומארנונה שלא למגורים. אם רוצים לממן את הכל מיחידת הדיור, מדובר על דירה בגודל 120 מ"ר (לפי 52 ₪ למ"ר – נתונים שהאוצר מציג, לא אני). אבל עליה וקוץ בה – בדירה של 120 מ"ר יגור ממוצע משק בית של 4 נפשות – זה עוד 2,800 ₪ שצריך להשלים! אם לרשות יש הרבה ארנונה שלא למגורים, כנראה שיהיה לה את הכסף – אבל אם מדובר על אחת מתוך הרשויות החלשות שאין להן מקור כזה? הן נשארות בגרעון. הבעיה לא משתפרת אם אנחנו יודעים שצריך יחידות דיור קטנות. אמנם הן קטנות ולכן משקי הבית יותר קטנים (צריך 3,600 ₪ בשנה למשק בית של 2 נפשות, אחר הסבסוד), אבל ההכנסות קטנות אף הן ולרוב דירות קטנות משלמות פחות ארנונה – נשאר עוד 1,500-1,800 ₪ בשנה להשלים. שוב – אם זו רשות חזקה, היא תסתדר. אם זו רשות חלשה, אז המצב לא ישתפר.

הבעיה אינה רק בבעייתיות של פתרון זמני שדוחה את הפתרון הנכון – עצם זה שהמדינה מכניסה יד לכיס של הרשויות ולוקחת מהן כסף שינוהל ע"י מועצה שבה לנציג הממשלה יש את הקול הכפול מגדילה את הריכוזיות של השלטון המרכזי במקום הכי בעייתי – השליטה על הכסף. לא לחינם כתבתי שביזור ללא הגדלת העוגה והשליטה על הכסף אינו ביזור אמיתי. התהליך שמבוצע בחקיקה הזאת עושה בדיוק ההפך – הקטנת הקופה של השלטון המקומי וחלוקה מחדש של הכסף על ידי השלטון המרכזי – במקום לבזר, מגדילים את הריכוזיות ולמי שלא יודע, ריכוזיות מובילה לחוסר יעילות (מזכיר שהחוק שואף להתייעלות כלכלית)

ועוד הערה נוספת שנוגעת לפסקה אחת שנכתבה בדברי ההסבר של החקיקה:

המשפט הזה הוא שקר גס. בין 2014 ל-2021 גדל המלאי התכנוני של המגורים ("היצע של תכנון למגורים") בכחצי מיליון יחידות דיור ביחס למלאי התכנוני שהיה ב-2014. הנה גרף שמבוסס על דיווחי מנהל התכנון ודיווחי למ"ס. הבעיה איננה היצע שטחי התכנון למגורים כי אם המימוש של התכנון הקיים – ולזה יש הרבה מאד חסמים אחרים

4 מחשבות על “חוק ההסדרים 2023 – לא מתקנים עיוות בעיוות

  1. לגמרי, פשוט עצוב. מחלישים את הערים הקיימות – המעטות שעוד מתפקדות לבד ומחזקים את כל הערים שלא מתפקדות כלל ללא עזרה ממשלתית. לא תהיה כאן אפילו עיר אחת, זו תהיה מדינת פרבר, אולי פרבר של אמריקה רק צריך לסלול כביש ביניהן…

  2. יוגב, שלום
    המשפט המרכזי הוא שמרגע שהסכמת להפוך את הממשלה לשותפה שלך , הכנסת עקרב לסירה. אסור להאמין למילה אחת של הממשלה ובוודאי לא להסכים להכנסת היד שלה לכיס של הרשויות. זה בעצם מס נוסף שנשלם למדינה מבלי לקבל תמורה נאותה.
    ראו עליית אחוז המטצ'ינג (השתתפות העירייה) במרבית תחומי החיים דהועברו כמובן מאליו לאחריות העיריות ללא לקיחת אחריות כספית מקבילה ע"י הממשלה. כך גם הבטחות שונות הקשורות להסכמי גג ועוד.

  3. פינגבק: התוכנית הכלכלית לשנת 2023 – הגרסה לפני סחר הסוסים | המדד המוניציפלי

  4. פינגבק: מימון המטרו | המדד המוניציפלי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s