הדיון הפומבי הראשון של הועדה הגיאוגרפית לשינוי מעמד מוניציפלי ואיחוד רשויות שדנה בישובים גדולים במועצות אזוריות התקיים ב-7 לנובמבר 2022. זהו הדיון הראשון בסדרה של דיונים שמטרתם, כפי שהוגדרה ע"י יו"ר הועדה גבי מימון, לקיים שימוע ושיתוף ציבור בכדי לנסות ללמוד מה קיים היום בממשק בין מועצות אזוריות וישובים גדולים בתחומיהם. הקטליזטור לדיונים בנושא זה הם הדיונים שהתקיימו בנושא צור הדסה וישובי השומרון – דיונים אלה הציפו את הצורך בגיבוש תפיסה סדורה בנוגע לתהליכי שילוב או היפרדות של ישובים גדולים (במעמד ועד מקומי) מהמועצות האזוריות אליהן הם משוייכים, בין היתר מתוך הבנה שיש לפחות עוד ישוב אחד שצפוי להיכנס לתהליך דומה (עתלית, י.ש.) וכן עוד 17 ישובים בגודל 4,000-10,000 תושבים שצפויים לגדול לגודל שמתאים לסטטוס של מועצה מקומית.

יו"ר הוועדה טען שהתהליך שבו מגיעים להחלטות רק כאשר כבר "אין ברירה" אינו בריא ולכן צריך לנקוט בגישה שונה, כזאת שיכולה גם להוביל להמלצות לשינויי חקיקה או גם למהלכים אחרים.

את הדיון פתח שי חג'ג', ראש מועצה אזורית מרחבים ויו"ר מרכז השלטון האזורי. שי הציג את עמדת השלטון האזורי לגבי ישובים גדולים. את עמדתו חיזק רון שני, יועץ כלכלי מטעם מרכז השלטון האזורי ולשעבר ראש מועצה אזורית משגב. עיקרי העמדה שהוצגה מובאים בנקודות הבאות (ברשומה נפרדת תהיה הרחבה בנושאים כלכליים, בין היתר הבדיקה הכלכלית שבוצעה ע"י רון שני):

• לראיית מרכז השלטון האזורי, יש הבדל בין ישובים מעל 10,000 (רבבה) תושבים, ישובים של 5,000 עד 10,000 תושבים וישובים מתחת ל-5,000 תושבים.
• עמדת מרכז השלטון האזורי היא שישובים מעל 10,000 תושבים צריכים לצאת מהמועצה ולהפוך למועצה מקומית – המשאבים והקשב הניהולי שהרשות נדרשת להפנות לישוב בודד פוגעת ביכולתה לשרת את שאר הישובים
• למועצות האזוריות יש ניסיון בניהול ישוב גדול הקטן מ-10,000 תושבים, אך הפער הגדול הוא בכלים ומשאבים כספיים לתמוך בישובים גדולים.
  1. ועד מקומי קטן יודע לנהל את הישוב בהתנדבות ואם יש אנשי מקצוע תומכים (מזכ"ל, מזכירות וכו'), הם עובדים במשרה חלקית ולכן הישובים יכולים לעמוד בהוצאה.
  2. ועד מקומי של מתנדבים לא יכול לנהל ישוב גדול – צריך אנשי מקצוע במשרה מלאה – תקורה שהישובים מתקשים לעמוד בה תוך תקצוב המשימות האחרות של הועד המקומי.
  3. למועצה אזורית יש מחסור במשאבים בכדי לתקצב צוות ניהול מקצועי עבור ישוב גדול
• בהינתן המשאבים, מועצות אזוריות יתמכו ויטפלו בישובים גדולים – אך הניהול של כלל השירותים המקומיים השוטפים, כמו גם ניהול הפיתוח, יהיה בידי צוות מקצועי הכפוף למועצה אזורית ולא הועד המקומי. הועד המקומי יגבש ויוביל את המדיניות של הישוב בשירותים לא פורמליים ושירותים בעלי אופי קהילתי (שאף הם ינוהלו ע"י אנשי מקצוע).
• תמיכה תקציבית בישובים גדולים מצד המדינה תאפשר למועצות האזוריות להמשיך לשמור את הישובים הגדולים בתחומיהן ובכך גם נותן מענה לחששות של האוצר שמועצות אזוריות "יזרקו" ישובים גדולים מתחומיהן.

תוך כדי ולאחר הצגת עמדת מרכז השלטון האזורי אתגר אותם יו"ר הועדה בכמה סוגיות:

• האם המועצה האזורית באמת יודעת לנהל ישובים גדולים? הרי היא "מורגלת" רק בעבודה מול ישובים קטנים.
• האם התקציב הוא באמת הבעיה?
• איפה באה לידי ביטוי הייצוגיות של הישובים הגדולים? אם יש לישובים האלה יותר משאבים, האם לא ראוי שתהיה יותר יצוגיות?
• מה לגבי מדיניות הקצאת התב"ר? איפה זה בא לידי ביטוי בהקצאות לישובים הגדולים?

אל מול השאלות הללו ניתנו מספר התייחסויות:

• התעקשות כי למועצות האזוריות יש יכולת ניהול של ישובים גדולים, מוקד הבעיה הוא משאבים
• ייצוגיות היא סוגיה פרטנית – לכל מועצה יש מפתח משלה ולרוב לישובים גדולים יש יותר מנציג אחד במועצה.
• הקצאת תב"ר היא מוקד למחלוקת – בגלל שיש בישוב גדול הרבה תושבים (והרבה צרכים), ראש רשות ישאף להקצות יותר וכך לקבל יותר תמיכה. ועל כך הוסיף היו"ר – מנגד, הישובים הקטנים הם הרוב במועצה ולכן יקשו על הקצאת יתר של משאבי תב"ר לישוב הגדול.

לאחר הצגת עמדת המרכז לשלטון אזורי ניתנה הבמה לראשי מועצות אזוריות עם ישובים הגדולים ביותר – בין אם כאלה שהיו בתהליך או כאלה שעמדו להיכנס לתהליך. ראשי המועצות שהציגו בדיון (והישובים הגדולים בתחומיהם) הם אשרת גני גנון מדרום השרון (צור יצחק), גלית שאול מעמק חפר (בת חפר), ניב ויזל ממטה יהודה (צור הדסה), מנחם גנץ ממטה בנימין (מספר ישובים) וכן ירון פרידמן, מנכ"ל חוף הכרמל (עתלית) ושאול צבעוני, מנכ"ל שדות דן (כפר חב"ד). אני אתייחס לעיקרי הדברים שנאמרו.

• הסכמה לגבי רף ההיפרדות – עשרת אלפי תושבים (רבבה) הם הגבול העליון שאותו יכולה המועצה לספוג מבחינת ניהול והקצאת משאבים.
• סוגיית התכנון לטווח ארוך של הישובים והבסיס הכלכלי שלהם – כמה ראשי מועצות דיברו על כך שמקדמים ישובים מתוך כוונה שיהפכו לגדולים, אבל לא מייצרים להם בסיס כלכלי שיכול לאפשר להם להפוך לעצמאים כלכלית, כמו גם תכנון של שירותים ברמת הישוב שיכולים לתת מענה לאוכלוסייה הולכת וגדלה. אם רוצים להפוך ישוב למועצה מקומית, צריך לתכנן את התשתיות והמשאבים מהרגע הראשון ולא קודם לשפוך לתוכו יחידות דיור.
• הפער בין ישוב קהילתי כפרי ועירוני גדול מאד – ישוב שצומח כישוב עירוני, עם בניה רוויה, לא יכול להיות ישוב "כפרי" ולכן תמיד יהיה נטע זר בתוך מועצה אזורית. נתנו את הדוגמה להבדל בין צור יצחק ובת חפר – הראשון בנוי עם בניה רוויה והשני צמודי קרקע. המועצה של דרום השרון הצביעה על היפרדות מצור יצחק בעוד שבעמק חפר מרגישים שבת חפר היא ישוב כאחד הישובים ורוצים אותו כחלק מהמועצה.
• זה (כמעט) הכל שאלה של כסף – כל ראשי המועצות דיברו על הפער הכספי כפער המרכזי בטיפול בישוב גדול. צריך יותר משאבים שוטפים בשביל ניהול השירותים המקומיים בישוב, צריך הרבה יותר משאבי פיתוח בשביל לבנות את התשתיות הציבוריות של הישוב. למועצות אין מספיק כסף בשביל זה.
• התושבים של הישובים הגדולים "לא אשמים במצב" – מגיע להם שירותים ברמה גבוהה, מגיע להם לקבל יותר, אבל למועצה אזורית את הכלים לתמוך בישובים מעל 10,000 תושבים.
• מליאת המועצה האזורית היא אתגר גדול לראש המועצה – נציגי הישובים הכפריים הקטנים מתנגדים באופן פעיל להקצאת משאבי היתר לישוב הגדול. זה מאד מקשה על ראשי המועצה שמעוניינים לספק שירותים לתושבים.
• הפער בין ישובים חזקים כלכלית וישובים חלשים כלכלית נובע ברוב המקרים בקיומה או היעדרה של אגודה שיתופית חזקה. ישובים עם אג"ש חזקה מתסדרים יותר טוב וחלק מהנטל יורד מהמועצה – אבל בהיעדרה, כל הנטל נופל על המועצה.
• ועד מקומי של מתנדבים לא יכול לנהל ישוב גדול – רוב ראשי הרשויות מתקצבים אנשי מקצוע שינהלו את השירותים המקומיים בישובים.
• צריך לפתוח "את לוח 2" של תמ"א 35 – ראשי המועצות דיברו על צפיפות ביניים בישובים במגזר הכפרי, בניגוד למצב הקיים שבו יש הגבלה על מס' צמודי הקרקע באפשר להקים לדונם. צריך שתהיה אפשרות ליותר צמודי קרקע בכל חלקה, כל עוד זה ישאר צמודי קרקע. הערה של יוגב: הם לא קוראים לזה ככה, אבל יש לזה שם – The Missing Middle – מחסור בבינוי בטווח ביניים של צמודי קרקע מסוג Triplex, Quadruplex וכו' (בתים טוריים צמודי קרקע של 3-5 יחידות דיור). זה סוג בניה שאפשר ליישם בייעוד הקרקע הישן "מגורים ב' ", משהו שקיים רק בערים.

פרט לדברים הנ"ל שנאמרו כגרסאות שונות על ידי הדוברים, היו כמה דברים שנאמרו תוך כדי ששווה לציין:

• יו"ר הועדה, גבי מימון: ההוצאה לנפש בישובים הגדולים עולה על זו של הישובים הבודדים (מועצות מקומיות ועיריות, .י.ש), חייבים לדעת לבודד הוצאות חריגות ממרכיב ההוצאה לנפש. צריך כלי שיכול להציג בצורה ברורה וחותכת שאין פה חריגה ביחס לישובים העירוניים, למעט הוצאות שנובעות מ"פריסה גיאוגרפית" של המועצות האזוריות (חוסר יעילות לצפיפות). הפרמטר הכלכלי לא יהיה הפרמטר היחיד שדרכו יחליטו על מתן כסף למ.א. עם ישוב גדול, חייבים עוד היבטים שנוגעים לסמכויות. ההגדרה של השירות צריכה להיות ברורה.
• אשרת גני גונן (דרום השרון) דיברה על הצורך במבנה שלטוני חדש/אחר שיכול לאפשר ישובים סמי עירוניים במרחב אזורי.
• גלית שאול (עמק חפר) דיברה על מועצה מקומית אליכין שנפרדה בעמק חפר בשנות ה-70 (בזכות קשרים פוליטיים של מי שהיה אז ראש הועד שלה). ומאז, הישוב היה לא יציב כלכלית, תחת ועדות קרואות. גם היום הישוב נשען על מערכת הביוב של עמק חפר (בשרשור) ולא משלם לעמק חפר חובות. הניסיון מאליכין צריך ללמד מתי ואיך צריך להיפרד ממועצות אזוריות.
• כמה אמירות מעניינות של ניב ויזל (מטה יהודה):
  1. המדינה מסתכלת על הסוציואקונומי של המועצות כממוצע הישובים שבהן, זה פוגע ביכולת לגייס כספים לטובת הישובים החלשים. הערה של יוגב: אבל זה גם מאפשר לרוב הישובים של מועצות כמו משגב להיות בתוך אזור עדיפות לאומית כך שהתושבים מקבלים הטבה במס הכנסה.
  2. דיבר בעד איחוד של מועצות אזוריות וביטול של מועצות אזוריות של מעט ישובים (פחות מ-20). "מוכן לאחד לתוכו את מ.א. לכיש". הכלל מבחינתו לאיחוד הוא שאין מגבלה על כמות הישובים במועצה, כל עוד יש לכל הישובים את "אותו DNA" (כפרי). במקרים אחרים שדיבר "בגנות" האשכולות האזוריים שלדעתו אינם טובים לשלטון מקומי והאזורי. הערה של יוגב: מנגד אני אציין שמטה יהודה מנהלת את השירותים לישובים שלה כמספר אשכולות ישובים – יש חסרון לזה שאתה יותר מדי גדול בשביל להתנהל ישירות מול כל הישובים.
• מנחם גנץ (ממטה בינימין) דיבר על כך שהבדלי החקיקה מעבר לקו הירוק הופכים את תמ"א 35 ללא רלבנטית ולכן הוא בונה ומייצר "מועצות מקומית" בקצב גבוה. דיבר על כך שהמדינה צריכה להחליט האם היא רוצה לנהל את השלטון המקומי שיכול לייצר עוד ועוד מועצות מקומיות (ובכך להגדיל את מספרם) או לשנות את התקליט. המדינה צריכה להבין את המשמעות של ריבוי רשויות – שהתנהלות ישירה מול הרבה רשויות אינה אותו דבר כמו תוספת רשויות והתנהלות מול גורם אזורי שמתנהל מול קבוצת רשויות יותר מצומצמת.

---

עד כאן הדיון הראשון. אפשר להבין ממנו את רוח הדברים מצד המועצות האזוריות. בדיונים הבאים יהיה אפשר ללמוד מה חושבים הועדים המקומיים והתושבים של הישובים הגדולים על הנושא, כמו גם מה חושבת הממשלה על הנושא (ככל הנראה אחד הדיונים המעניינים, במיוחד משרד האוצר לעומת משרדים אחרים).

לצערי עזבתי לפני שמנחם גנץ סיים לדבר כי הייתה לי רכבת לתפוס, אבל אני אצרף לרשומה הזאת את הפרוטוקול, לכשיהיה זמין, בכדי שתוכלו להתרשם בעצמכם מהדברים שנאמרו (אני הבאתי ממש תמצית).

מצורף רשימת הדיונים הפומביים המלאה שצפויים להתקיים בנושא. אני מכוון את עצמי לדבר ב-2.1.23.