לא מעט שורות נכתבו בבלוג על הישובים השונים בישראל, על המרחבים הכפריים והעירוניים, על הכלכלה של מרחבים אלה. אם יש עקרון כלכלי מוביל שעולה מכל הניתוחים שבוצעו עד היום, הרי שהעקרון הזה מדבר על יתרון לגודל ויתרון לצפיפות. אמנם המבנה הדו רובדי מצמצם חלק מהעלויות השוטפות של הישובים הקטנים בזכות הרובד המתנדב של הועד המקומי, אבל עדיין, מועצה אזורית היא מבנה תפעולי יקר מעצם כך שהיא צריכה לתת מענה לאוכלוסייה המפוזרת על פני שטח נרחב. בנוסף, הגישה למשאבים והיכולות שהפגין/מפגין המגזר הכפרי בפיתוח מרחבי תעשייה ותעסוקה הביאו אותו למצב שהוא עשיר יותר ולכן מוציא יותר כסף (חוסר יעילות כתוצאה מ"עושר" יחסי).

שנת 2020 הייתה שנה חריגה בישראל ובמיוחד בדוחות הכספיים של הרשויות המקומיות. בגלל פטורים גורפים שנתנה המדינה לעסקים שנפגעו, היקף הנחות הארנונה לעסקים גדלו בין שנת 2019 לשנת 2020 מ-2.38 מיליארד שקלים ל-5.27 מיליארד שקלים – צמיחה של 222% בשנה בודדת. אבל לא רק ההנחות והפטורים השתנו במהלך שנת 2020 – גם פוטנציאל מחיקת חובות לנכסים שאינם למגורים. ההבדל ביניהם – מחיקת חובות היא פעולה שנמצאת בשליטת הרשויות המקומיות לחלוטין.

שלב אחד מתוך התהליך שהחל לפני יותר משנה הסתיים אתמול – חברי צוות מרחב אזורי הוגן (ואני ביניהם) הציגו לוועדה הגיאוגרפית הדרומית את נייר העמדה שכתבו בעניין חלוקת ההכנסות ממפעלי ים המלח. המסמך מצורף פה.

אפשר לומר שהצגת המסמך הייתה בזמן פציעות – הגשנו את הנייר ביום שלישי וביום רביעי הצגנו אותו לוועדה, שהסכימה לתת לנו במה למרות שמבחינתה הדיונים הסתיימו. למרות שלא הייתה לנו מצגת של ממש, התייצבנו מול מצלמות הזום והצגנו את העמדתנו.

ב-20.12.20 ו-3.1.21 אנחנו נדבר על האזור ונשתף את המחשבות והרעיונות שלנו לגבי גישות שונות להתמודדות עם הפערים הגדולים שיש בנגב המזרחי.

נשמח אם תירשמו, תקשיבו, תעירו ותשתתפו. שימו לב לשעה, מומלץ לשריין ביומן

כמו כן מומלץ להירשם בקישור https://forms.gle/nt1pXXnCxADQdK518

הרשומה הזאת תעסוק בתהליך הטכני שכרוך בהשוואה בין רשויות בכל הקשור להשקעה בחינוך. זה לא נועד בשביל שתהפכו למומחים או אפילו שתבצעו את ההשוואה בפועל, אלא בעיקר בכדי להסביר למה מדובר על תהליך מורכב, שדורש ירידה לפרטים, אשר לרוב לא זמינים במקום אחד, כמו גם ההבנה שאי אפשר באמת להשוואת בין רשויות מבלי להבין את השונות ביניהן.