הרשומה הזאת היא פרי שיתוף פעולה שלי עם ד"ר עידן פורת, קולגה וחבר איתו אני עובד כבר כמה שנים בפיתוח מדדים. עידן הוא אחד המפתחים של מדד משאבי ההון ומי שאחראי על הפיתוח המתודולוגי והעדכון של מדד ה-MRI. עידן דיבר איתי על שימוש בפטלורמה של מדדי ההון לגיבוש של מדד לערים (רשויות) דמוקרטיות ככלי שיסייע לתושבים, פעילים ונבחרים לשפר באופן מעשי את האופי הדמוקרטי של הרשויות בהם הם גרים וביחד ריכזנו את המדדים שיש בסל שלנו ביחד עם מדדים נוספים שזיהינו כרלבנטיים ובנינו את המדד המתואר ברשומה הבאה.

אי שם בשנת 2021 העברתי הרצאה בקורס לדרג מקצועי באגפים ומנהלי תכנון עירוניים. נושא ההרצאה היה "היבטים כלכליים בייזום תוכניות מפורטות" ובהרצאה עצמה דיברתי בפועל על החשיבות הכלכלית של גיוון, בין היתר על גיוון בתמהיל השימושים (שמייצר תמהיל משתמשים) ועל גיוון בגדלי הנכסים והמפרט שלהם. במהלך ההרצאה טענתי שאפשר לבנות דירות בלי מרפסות, בלי חניה ועדיין יהיה לזה ביקוש – אמירה שגררה תגובה מבטלת מצד חלק קטן בקהל (ומאז היא נחרתה לי בראש). מאז אותה הרצאה פרסם מנהל התכנון מחקרים בנושא הצורך בגיוון גדלי יחידות הדיור וכן בצורך בטיפולוגיות נוספות של מבנים ודירות. הדיון על הצורך בגיוון (לפחות באלה שאני משתתף בהם) הוא דיון לא שלם, כי גיוון הוא לא משהו "קדוש" מחד, אבל התועלות שלו ללא ספק גבוהות מהיעדרו. הרשומה הבא תתרכז בהיבטים הכלכליים של גיוון בגדלי יחידות דיור ומפרטים שונים, תוך התייחסות למרכיב מאד חשוב בכל שיקול של יצירת תמהיל וגיוון – קנה המידה. בסוף הרשומה תהיה התייחסות לכמה שחקנים שמשפיעים על הגיוון ומה מניע אותם לא לייצר אותו.

בשנה האחרונה יצא לי לצלול ולנתח, ברמה הטכנית, את שוק הדיור של שתיים מהערים הגדולות בישראל (ועוד כמה קטנות ובינוניות). ניתוח שוק הדיור בעיר אינו דבר פשוט – הרבה פעמים נראה שהמסקנות שאתה מגיע אליהן תלויות בשאלות ששאלת בתחילת הדרך. יתרה מזאת, כאשר אתה מנתח את שוק הדיור בשביל לקוח שמגיע מנקודת מוצא מסוימת על שוק הדיור, לעיתים הדיון על שוק הדיור מתפתח לדיון המבוסס על עמדות כלכליות וערכים ופחות על נתונים, אזור הנוחות שלי.

כשכתבתי את הפוסט על כלכלת ערים לפני כמה שנים, הרעיונות שהציגה ג'ין ג'ייקובס נראו לי מרתקים והגיוניים כאחד, אבל היה ברור לי שבעוד שרעיון מאחורי הכוחות שמניעים ערים הגיוני, הכימות של כוחות אלה הוא סיפור אחר לחלוטין, כי יש פער נתונים משמעותי במדידה של חלקם. בין הכוחות שעליהן דיברה ג'ין ג'ייקובס יש את כוח המשיכה של עובדים ממקום למקום, כאשר בספר ההתייחסות הוא לכשל של כוח זה – ערים שכל מהותן הוא ייצוא של עובדים (כמו כמה ערים שאנחנו מכירים).