השלטון המקומי במצב חירום – רשמים מסקירה עולמית של הגל הראשון של הקורונה

הגל הראשון של הקורונה הוא הזדמנות. הזדמנות להסתכל על ההתמודדות על השלטון המקומי עם האתגרים של מצב החירום הייחודי שיצרה הקורונה, הזדמנות לבחון התמודדות עם סגר מלא, התמודדות עם סביבה רווית דיסאינפורמציה וחוסר וודאות.

בשבוע האחרון יצא לי לדבר בשני אירועים שונים על השלכות המשבר ברמה עולמית – פעם אחת במסגרת כנס של התנועה לחופש המידע לכבוד 22 שנים לחוק חופש המידע (החל מהדקה ה-30) ופעם שניה בפאנל של פורום קהלת וארגון חברי וחברות המועצה בישראל (החל מהדקה ה-40). הצלילה לתוך ההשפעה של הקורונה על שני תחומי התוכן האלה נפגשה בשני מקומות – הראשון הוא אמון הציבור. גם בישראל וגם בארה"ב אמון הציבור היה גבוה ביחס לאמון הציבור בשלטון המרכזי. הסיבות לאמון הציבור נובעות מכמה גורמים מרכזיים:

  1. השלטון המקומי דיבר עם הציבור באופן שוטף אבל גם דיבר עם הקהילות השונות – הפניה לא הייתה אל ציבור כללי כי אם לציבור בהתאם לשפה שהציבור מבין.
  2. השלטון המקומי פעל, במסגרת הכלים המוגבלים שלו, לתת מענה למנעד רחב של סוגיות שהשלטון המרכזי לא היה מסוגל לתת להם קשב. בארה"ב השלטון המקומי גם כך מעורב יותר בחייהם של תושביו ובעל יותר סמכויות (ותחומי אחריות) בעוד שבישראל השלטון המקומי כבר שנה פועל בלי שלטון מרכזי מתפקד – הוא כבר התרגל לפעול לבד
  3. השלטון המקומי לא זיגזג – הוא פעל ליישם את הנחיות השלטון המרכזי לצד מילוי הואקום שהשלטון המרכזי השאיר בתחומים שנפלו בין הכסאות, כמו מפעלי ההזנה לילדים בבתי הספר – שפתאום נסגרו וילדים רבים לא יכלו לקבל ארוחת צהריים חמה.

במקומות רבים השלטון המרכזי פעל ללא שקיפות, תוך העברה סלקטיבית של מידע, הנחתת הנחיות ללא הסברים וללא הצגה של הבסיס העובדתי או המטודולוגי לקבלת החלטות. היכן שהשלטון המרכזי פעל בריכוזיות רבה ובחוסר שקיפות, האמון בו ירד – איפה שהשלטון המרכזי פעל בשקיפות ובהירות, האמון בו עלה.

לעומת זאת המאמצים של השלטון המקומי בכדי להתמודד עם המצב היו בכל הגיזרות וזה השתלם, עם אמון גבוה לצד הבנה כי הפעולות של השלטון המקומי נעשו במידה הנכונה.

אפשר להעמיק במצגות שהצגתי בשני האירועים – המצגת הראשונה מתייחסת לפעולות של השלטון המקומי בארה"ב להתמודדות עם הקורונה, כולל שקפים שנוגעים לתחומים שלא רלבנטים לישראל אבל עדיין מעניינים. המצגת השנייה הוצגה בכנס של התנועה וכוללת קישור לפרסומים של מחקרי אמון הציבור.

המקום השני שבו נפגשים שני התחומים שסקרתי הוא ההשפעה המגבירה של מצב החירום. מצב החירום פעל כמגבר לעוצמות ולחולשות שיש לרשויות המקומיות בזמן השגרה, בין אם זה ביכולת לתקשר עם הציבור, היכולת לפעיל אמצעים דיגיטלים, לזהות צרכים של ציבורים שונים ולהיפך, היעדר היכולות הללו. אם אפשר ללמוד מכך משהו, הרי שהרשויות שלא יתמודדו עם חולשות בשגרה יצטרכו להתמודד עם החולשות הללו בעוצמה גבוה יותר בזמן חירום, רשויות שלא ייצרו לעצמן עוצמות בשגרה, יהיו נטולות כלים להתמודד עם המשבר.

שירותים מקומיים, קבלנות משנה וניהול מקומי

 

הרשומה הזאת תעסוק באפיון שירותים שמספקות רשויות מקומיות בזווית שונה מהרגיל ומהווה חלק מתהליך עיבוד הנתונים שאני מבצע לטובת התזה שלי. זו רשומה ארוכה, המסקנות בסוף.

להמשיך לקרוא

עושר מוניציפלי וגיוון משתמשים

ביום רביעי האחרון פורסמה כתבה בדה מרקר שהצליחה להכעיס אותי פעמיים – פעם אחת בגלל הכותרת הפופוליסטית ופעם שנייה בגלל התפיסות המוטעות שהיא מפיצה, בגיבוי מספרים. הכתבה מתייחסת למחקר של חברת הייעוץ הכלכלי צ'מנסקי בן שחר שחשב את העושר של הרשויות בארץ בהתאם להוצאה לתושב ממקורות עצמיים (משהו שכתבתי עליו פה בבלוג לפני 4 שנים) וגם מציג חישוב כמה שטחי ארנונה לא ממגורים נדרש בשביל לאזן את קצב הבניה של המגורים בישראל וכמה כל השיטה לא ברת קיימא, כי אין ביקושים לנדל"ן מניב בהיקף שנדרש לצורך האיזון (בהתייחס לאיזון ברמה הארצית). היו גם כמה מסקנות והמלצות בעקבות המחקר בנוגע למבנה המיסוי העירוני, הצורך באיחוד רשויות ועוד כהנה וכהנה נקודות. הקשר בין המסקנות וממצאים נראה "נכון", רק שכותב המחקר לא ממש בקיא בנושא איחוד רשויות, שלא לומר שחישובים ממוצעים אף פעם לא מייצרים תובנות שמתחברות עם מציאות מורכבת.

להמשיך לקרוא

ההשפעה של שחיתות על המגזר הציבורי

הרשומה הזאת נכתבת בתקופת קורונה, רגע אחרי הקמת הממשלה בכנסת ה-23. אבל הרעיונות שיש פה אינם חדשים, כי כבר כתבתי בעבר על מנהל לא תקין, אתיקה ושוחד בחירות. אם זאת, בעוד שברמה המוסרית רובנו רבים מאיתנו היו שמחים שלא הייתה שחיתות, הסיבות לכך לא רוב לא מתייחסות להשפעה הארגונית של שחיתות, השפעה שרואים במלוא עוצמתה במשברים. אז הנה כמה דברים שכתבתי בנושא, בפורמט שחורג מהפורמט הרגיל של הבלוג. אתם יכולים לקרוא לזה "טור דעה".

להמשיך לקרוא

לנבא משבר או לא לנבא משבר, זו השאלה

מאז שהוצאתי את הפוסט על המשבר התזרימי העתידי ברשויות המקומיות, שאלתי את עצמי מספר פעמים האם יש מקום להרחיב ולדבר על אופי המשבר, להשוות למשבר של 2002/3, איזה מדדים צריך לכמת והאם יש בכלל מקום להוציא פוסט המנסה לנבא את המשבר ברשויות.

להמשיך לקרוא