קובץ המפקד של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2022 הציף עושר של מידע מעודכן בנוגע לישראלים ברחבי המדינה – החל מהמיפוי הבסיסי של כמות האנשים והתפלגות הגילאים המפורטת, דרך נתוני תעסוקה עדכניים, מצב משפחתי, צפיפות מגורים, השתתפות בכוח העבודה ועוד. אחד מקבוצות הנתונים המעניינות שסיפק המפקד הוא נתוני התפלגות עשירוני השכר באזורים הסטטיסטיים השונים (נתון המאפשר לחשב את מדד הג'יני שהפסיקו לפרסם), כמו גם את רמת השכר הממוצעת ונתונים אודות העצמאיים הגרים באותם אזורים.

כאשר בוחנים את התפלגות עשרוני השכר של כלל ישראל בשורה העליונה של טבלת הנתונים (השורה של כלל האוכלוסייה), מתקבלת תמונה סוריאליסטית של עשר עשירונים שווים בגודל – התפלגות אחידה. מעבר לעובדה שזה פשוט לא הגיוני כי מאפייני אוכלוסייה מתפלגים בצורה אחידה רק לעיתים רחוקות, הלכה למעשה זה לא מסתדר עם הנתונים:

המצב הסוריאליסטי הזה סיקרן אותי כי יש לו משמעות מעניינת – מרחב מחיה בו התפלגות עשירוני השכר אחידה מעיד על מרחב מחיה בו תושבים מכל מנעד הסוציואקונומי חיים ביחד. עשירים ועניים חיים זה עם זה באותו מרחב וצורכים את אותם שירותים. במובן מסוים, מקומות אלה אמורים להיות המקומות הכי רחוקים מ"בועה" שאפשר.

מדד ההתפלגות האחידה

לטובת מתן מענה על השאלה, צללתי לתוך הנתונים של 2,300 אזורים סטטיסטיים וניסיתי לחלץ מהם את התשובה. בשלב ראשון, היה צורך לזהות את אותם מקומות רלבנטיים ולשם כך השתמשתי בשני מדדים – מדד ג'יני, אשר בוחן את אי השיוויון בשכר השכירים, אך גם נותן אינדיקציה כמה השכר הממוצע של האזור הסטטיסטי שונה מהשכר הממוצע המתקבל בהתפלגות אחידה. המדד השני בחן את מידת הסטיה של התפלגות השכר מהתפלגות אחידה – שורש סכום הריבועים של הפרש ההתפלגות מהערך 10% (דומה לחישוב של סטיית תקן מערך ממוצע מוגדר מראש).

שני המדדים האלה הראו לי את מידת הסטיה מהתפלגות האחידה ולאיפה הסטיה הזאת נוטה (רמת שכר גבוה או נמוכה). על בסיס שני המדדים הללו גיבשתי קריטריונים לכל מדד. למדד הג'יני הגדרתי קריטריון של רמת שכר (אותו ניתן לראות בגרף לעיל) ולחריגה מהתפלגות אחידה הגדרתי מדד שנע בין שיוויון (אחידות) לחוסר שיוויון (חוסר אחידות).

מתוך ההגדרות האיכותניות הללו הגדרתי 5 קטגוריות של רמת האיזון של האזור הסטטיסטי – החל מאזור סטטיסטי "מאוזן" (מדד גי'ני קרוב ל-0, שיוויון/אחידות גבוהה בין העשירונים) ועד לאזורים לא מאוזנים כלל.

אחרי שהשלמתי את הניתוח הזה חזרתי לנתוני האוכלוסייה וניסיתי לאפיין אותה. כמה תובנות שלמדתי מתוך ניתוח הנתונים (הקובץ מצורף בסוף הרשומה):

• 29% ממשקי הבית בישראל גרים באזורים מאוזנים או כמעט מאוזנים לעומת 16% הגרים באזורים עם איזון נמוך או ללא איזון
• ככל שגודל משק הבית גדל ואחוז בני ה-0-17 גדל, רמת האיזון פוחתת. לאחוז בני ה-65+ אין השפעה על האיזון.
• ככל שרמת האיזון עולה, הצפיפות לדיור (חדרים לנפש) עולה בקרב משקי הבית היהודים חילוניים, ויורדת בקרב משקי הבית היהודים הדתיים, הדתיים מאד והחרדים.
• ככל שרמת האיזון יורדת, אחוז משקי הבית החילוניים בתוך כל קטגוריה גדלה – הסיבה היא ש-92% ממשקי הבית באזורים הלא מאוזנים הם אזורים של שכונות יהודיות חילוניות בסוציואקונומי גבוה, שם אין לעניים אפשרות לגור. יתרת ה-8% הם יהודים חרדים ודתיים מאד ומוסלמים דתיים מאד ומסורתיים.
• משקי הבית היהודים החילוניים באשכולות גבוהים כל כך דומיננטיים באזורים הלא מאוזנים עד שהם "שוברים" חלק מהמגמות שרואים עם השינויים ברמת האיזון – ככל שרמת האיזון יורדת, היקף משקי הבית הגרים בשכירות עולה מ-35% עד ל-38% – ואז יורד באזורים הלא מאוזנים ל-32%. משקי בית אלה חיים במגורים מרווחים יותר (0.7 נפשות לחדר) חילוניים הגרים באזורים מאוזנים (0.74 נפשות לחדר).
• האזורים ברמת האיזון הנמוכה מציגים תמונה יותר מגוונת מזו של האזורים ללא איזון – חלקם של משקי הבית היהודים החילוניים ברמת שכר גבוה (אשכול 7-8) עומד על 64% בעוד שחלקם של האוכלוסיות החלשות – היהודים החרדים והערבים המוסלמים – עומד על 31%.
• ככל שרמת האיזון גדלה, באופן טבעי הפיצול ברמת השכר בין מקבלי השכר הגבוה ומקבלי השכר הנמוך הולך ופוחת (זה פיצ'ר של המדד).
• עוד פיצ'ר של המדדים שיצרתי הוא שסטיית התקן מ-10 קטנה ככל שרמת האיזון גדלה. אפשר לראות את זה בגרפים המצורפים. עוד אפשר לראות שהקבוצה המאוזנת והכמעט מאוזנת מוטה למעמד ביניים גבוה (עשירוני שכר 6-9 גבוהים יותר) בעוד שהקבוצה באיזון בינוני מוטה לעשירוני שכר יותר נמוך (1-6) והקבוצה הלא מאוזנת מפוצלת בין שכר נמוך ושכר גבוה (עם סטיית תקן גבוהה).
  (הערה: גודל כל קבוצה שונה וזה כמובן משפיע גם על סטיית התקן – הקבוצה המאוזנת ואיזון בינוני הן הגדולות ביותר)

מפת האזורים הסטטיסטיים "המאוזנים"

אחרי בניתי את המדדים וניתחתי את הנתונים, חזרתי לשאלה – איפה גרים האנשים במרחבי מחיה עם התפלגות שכר אחידה. לקחתי את הנתונים שיצרתי וזרקתי אותם על מפה (פעם ראשונה עבורי):

אדום מציין רמת איזון נמוכה, ירוק רמת איזון גבוהה וחום רמת איזון בינונית. ניתן לראות מייד שבטבעת הפנימית והתיכונה של גוש דן, רמת האיזון כמעט ולא קיימת גזרה הצפונית (העשירה), במרכז בקעת אונו בגזרה המזרחית ובאזור רמלה/לוד ונס ציונה בגזרה הדרומית.

מנגד, יש כמה ערים שמפגינות רמת איזון גבוהה יחסית – חולון, ראשון לציון ורחובות בגזרה הדרומית, מזרח פתח תקווה ומרכז רמת גן בגזרה המזרחית.

השכונות בהיקף ירושלים מציגות רמת איזון גבוהה לעומת המרכז הלא מאוזן

בבאר שבע, השכונות היותר חזקות (רמות, נווה זאב, ט') הן היותר מאוזנות לעומת שאר העיר. ד' בוהקת בחוסר האיזון שלה

חיפה מאוזנת רק בחלקים קטנים ממנה, בעוד שבקריות חצי מהערים מאוזנות

מעבר על המפה והאזורים השונים מצביע על כך שרוב האזורים המאוזנים נמצאים במרכזי הערים בינוניות-גדולות, אבל זה לא כלל. יש מקומות בהן האזורים המאוזנים בשכונות העוטפות. אם שניגשתי לניתוח רציתי לראות כמה מאוזנים מרכזי הערים, "התאכזבתי לגלות" שזה לא עקבי ולכן לא מעיד על כלל כלשהו.

הניתוח כן לימד אותי שיש בערים בישראל יותר ויותר "בועות" של אוכלוסיות דומות שמייצרות חוסר איזון. אנשים שונים לא פוגשים זה את זה מספיק ביום יום – במסגרות החינוך, במסחר השכונתי, במתנ"ס. המצב הזה פוגע ביכולת לייצר הבנה הדדית בין קבוצות האוכלוסייה השונות.