במהלך החודשים נובמבר 2022 ועד פברואר 2023 התכנסה הוועדה הגיאוגרפית לבחינת איחוד רשויות ושינוי מעמד מוניציפלי ודנה בישובים גדולים במועצות אזורית, או ליתר דיוק – מה עושים עם ישובים גדולים במועצות אזוריות.

הסיבה לכך שהוועדה הגיאוגרפית הזאת דנה בסוגיה רוחבית ולא במקרים ספציפיים היא שלושה מנדטים הנוגעים לישוב גדול במועצה אזורית, שהתרחשו בוועדות גיאוגרפיות אחרות:

• המנדט בנוגע לצור יצחק ואיחודה לתוך מועצה מקומית צור-יגאל-כוכב יאיר שנוהל תחת הוועדה של אזור מרכז (שהיו"ר שלה דה אז הוא היו"ר של הוועדה לבחינת איחוד רשויות). מנדט זה נגמר ללא הכרעה וצור יצחק נשארה במועצה אזורית דרום השרון
• המנדט בנוגע להיפרדותה של שערי תקווה ועץ אפרים מתוך מ.א. שומרון והפיכתם למועצה מקומית חדשה. מנדט זה הסתיים בהקמה של מועצה מקומית חדשה.
• המנדט בנוגע להיפרדותה של צור הדסה ממ.א. מטה יהודה והפיכתה למועצה מקומית חדשה. מנדט זה הסתיים בכוונה להקים מועצה מקומית חדשה, אבל אז תושבי צור הדסה, שתמכו במהלך, תפסו את הראש והבינו שזה יפגע בהם כלכלית, הגישו בגצ וביקשו לעצור את ההיפרדות.

במשרד הפנים הבינו ש-They haven't seen the last of this והפעילו את הוועדה לבחינת איחוד רשויות ושינוי מעמד מוניציפלי לדון בנושא ולגבש המלצות, כולל המלצות הנוגעות לשינויים בחקיקה. ופה אני נכנסתי לתמונה. הנושא הזה מאד עניין אותי וגם יצר הזדמנות עבורי לצלול לתוך נושאים כמו כלכלה של מועצות אזוריות, מבנים מוניציפליים וגם – לקדם את חלופת העיר האזורית (שעליה כבר כתבתי פה בעבר).

בהתחלה ישבתי בשקט בצד ושמעתי את עמדת המועצות האזוריות שרצו לנהל את הישובים הגדולים עד שיהיו בני עשרת אלפי תושבים. השתתפתי בדיון שבו הציגו הוועדים המקומיים את עמדתם שדיברה על העצמה של הוועדים המקומיים (בניגוד לגישה של המרכז לשלטון אזורי) ובקשה ש"יגנו עליהם" מהתנכלות פוליטית מצד נציגי המועצה של הישובים הקטנים. אני מצדי כתבתי שתי רשומות שעוזרות להבין את ההקשר הרחב יותר – את האתגרים של המגזר הכפרי וקצת על כלכלה של מועצות אזוריות.

לפני מספר שבועות עברתי לכיסא בשולחן והצגתי מצגת קצרה המרכזת את עיקרי העמדה שלי ובימים האחרונים הגשתי דו"ח מפורט שמסביר מדוע חלופת העיר האזורית היא רלבנטית לישוב גדול במועצה אזורית. הדו"ח יצורף בהמשך, אך אני רוצה להתייחס פה דווקא למכתב המלווה ששלחתי ליו"ר וחברי הוועדה:

למה בכלל כתבתי את המכתב המלווה הזה?

כבר כתבתי בעבר שיש למדינת ישראל נטייה להתמודד עם תהליכים מורכבים ע"י פירוקם וטיפול בכל אחד מהם בנפרד. לגישה זו יש יתרון כאשר מתמודדים עם בעיות מורכבות, הבעיה מתחילה כאשר לא "מרכיבים" את הפתרונות השונים לפתרון הוליסטי שמתייחס לבעיה שממנה התחילו, או שפותרים את הבעיות בסדר הלא נכון. חייבים לתת מענה לסוגית ישוב גדול במועצה אזורית, כי מדובר על אירוע שהולך לחזור על עצמו שוב ושוב, אבל אי אפשר לתת מענה שמייצר בעיות אחרות או שמתעלם מההקשר הרחב של ההשפעה של פתרון כזה או אחר על כל המערכת המוניציפלית או על בעיות שיש בה, כגון בעיית אי השוויון בחלוקת משאבים, חוסר היעילות של רשויות קטנות והעדפה פוליטית לישובים קטנים ולמגזר הכפרי (היא עדיין קיימת), העדפה אשר באה על חשבון המגזר העירוני, במיוחד בפריפריה.

לשלטון המרכזי יש נטייה לחפש פתרונות שהם One size fits all, זאת כאשר מדינת ישראל, קטנה בממדיה ככל שתהיה, אינה ישות מוניליטית והרשויות בה שונות בין האזורים השונים – הפתרונות שמתאימים לנגב אינם בהכרח מתאימים לגליל או למרכז – ולהיפך. זה נכון לכל מיני נוסחאות למענקים, לעקרונות חלוקת משאבים שגם פוגעות ברשויות וזה גם נכון לפתרונות שנוגעים לישובים גדולים במועצות אזוריות אני בחרתי לא להצביע על הצורך כזה או אחר, או על פתרונות שיינתנו לישובים גדולים שעלולים לייצר התנגשות עם סוגיות אחרות או לייצר בעיות חדשות. החלטתי רק "להרים דגל", כי אין לי את הידע או המסוגלות לראות את כל התמונה.

הדו"ח עצמו בנוי כך שיהיה לקורא ברור מדוע עיר אזורית היא חלופה רלבנטית, אך ניתן להתייחס לשלושת פרקי הרקע שבו גם בנפרד, כבסיס להבנה יותר טובה של השלטון האזורי ובחינה של פתרונות נוספים שאני לא חשבתי עליהם. עוד אציין שעיר אזורית מוצגת בעבודה זו בהקשר מאד מסוים, על אף שמדובר על מבנה שלטוני שיכול לעבוד גם בהקשרים אחרים. הייתי צריך להתמקד (רמזו לי: "יוגב, תהיה ממוקד בסוגיה") ולכן לא התפזרתי והפלגתי להיבטים רחבים מהסוגיה הנידונה.

הערה: המצגת שהצגתי לוועדה הוכנה לפני הדו"ח ולכן היא קצת שונה ממנו.