לא מעט שורות נכתבו בבלוג על הישובים השונים בישראל, על המרחבים הכפריים והעירוניים, על הכלכלה של מרחבים אלה. אם יש עקרון כלכלי מוביל שעולה מכל הניתוחים שבוצעו עד היום, הרי שהעקרון הזה מדבר על יתרון לגודל ויתרון לצפיפות. אמנם המבנה הדו רובדי מצמצם חלק מהעלויות השוטפות של הישובים הקטנים בזכות הרובד המתנדב של הועד המקומי, אבל עדיין, מועצה אזורית היא מבנה תפעולי יקר מעצם כך שהיא צריכה לתת מענה לאוכלוסייה המפוזרת על פני שטח נרחב. בנוסף, הגישה למשאבים והיכולות שהפגין/מפגין המגזר הכפרי בפיתוח מרחבי תעשייה ותעסוקה הביאו אותו למצב שהוא עשיר יותר ולכן מוציא יותר כסף (חוסר יעילות כתוצאה מ"עושר" יחסי).

למה אני כותב את הרשומה הזאת?

למרות שקשה למצוא מישהו שלא מבין את הסוגיות הללו אפילו באופן אינטואיטיבי, ממשלות ישראל, פוליטיקאים שונים ושלוחיהם עדיין גורסים שיש להקים ישובים חדשים, לא פעם תוך שימוש בתושבי הישובים כמגן אנושי, משל היינו בשנת 1948 שמדינות ערב על הגדר. למען הסר ספק, כאשר אני כותב "ישוב חדש" – אני מתכוון לתא שטח ריק בתוך גבולות הקו הירוק שרוצים למלא בעתיד בתושבים חדשים שלא גרו שם לפני כן, לא תאי שטח בהם גרה אוכלוסייה כבר עשור ויותר, מקבלת שירותים (או שלא) ועבורם ישוב חדש מהווה בפועל הסדרה של ההתיישבות הקיימת. מפסקה זו לאילך, ישוב חדש הוא ישוב אשר מוקם מאפס על אדמה שהתושבים העתידיים של הישוב לא גרו שם לפני כן.

אני כנראה לא הראשון שבחן בעבר את ההשלכות של ישובים חדשים ולא האחרון שיכתוב על זה. אני מצרף פה מספר מסמכים רלבנטיים שנכתבו על ידי אחרים, ביניהם אגף התקציבים של האוצר והחברה להגנת הטבע, אך אלה מהווים "תוספת" למדריך שמובא ברשומה הקרובה – המדריך לניתוח כלכלי שבעזרתו ניתן להציג את חוסר הכדאיות הכלכלית ואף את הנזקים הכלכליים שנלווים להקמתו של ישוב חדש, ללא קשר למיקומו.

חשוב לציין כי לצורך הקמת ישוב חדש על יוזמי הישוב להכין תזכיר מפורט שגם מדבר על האלטרנטיבות לישוב החדש קרי, מה המשמעות של להוסיף את אותן יחידות דיור בישובים אחרים ובדרכים אחרות למשל, במסגרת הרחבה של ישוב קיים, התחדשות עירונית ושכונות חדשות בערים באזור. ולמרות זאת, אני כותב את המדריך הזה כי התזכיר הקיים מסתכם ב-2 עמודים ואינו מדבר על קריטריונים בעד או נגד – זאת כאשר די ברור מהן הסיבות לעצירת הקמה של ישובים חדשים.

המדריך ברשומה זו יתמקד במספר שלבים שנדרש לבצע על מנת לאסוף את הנתונים הרלבנטיים לצורך ביצוע החישובים הכלכליים, כאשר בסוף מצורפת דוגמה ממקרה אמיתי של רצון להקים ישובים חדשים בנגב המזרחי. ניתן להשתמש בעקרונות המצורפים לכל אזור בארץ שבו יש כוונה להקים ישוב חדש.

עוד אציין כי המדריך נכתב מנקודת מבט כלכלית ולא מנסה להתמודד עם הבעיות הנוגעות בהרחבה של ישובים קיימים (כמו וועדות הקבלה), קושי תכנוני לקדם התחדשות עירונית, שכונות חדשות בערים או הרחבות של ישובים. לכלכלה "לא אכפת" מהגורמים האלה, אלה סוגיות פוליטיות שניתן להתמודד איתן בשביל לקדם את החלופה העדיפה. להערכתי גם מי שדוחף להקים ישובים חדשים לא מתייחס לחסמים שמייצרים היבטים האלה כסיבה להקמת הישובים (הוא אף מקדם צעדים שמחריפים את השפעתם) – ולכן גם אני לא. ועכשיו למדריך עצמו

רקע – הבנת עמדת כותבי התזכיר שמצדיק את הישוב.ים

השלבים לביצוע הניתוח רבים ומדובר על ניתוח שלוקח זמן. חילקתי את העבודה ל-8-10 צעדים:

1. קריאת התזכיר/דו"ח שהוכן עבור הגוף הממשלתי היוזם את הישוב החדש. מסמך זה יכלול מספר פרקים, ביניהם הפרק הכלכלי, אשר יספקו לנו מידע קונקרטי אודות האוכלוסייה שהישוב מיועד לה
   • מס' יחידות דיור, אופי יחידות הדיור (בניה לא רוויה/רוויה), גודל משק הבית.
   • אופי האוכלוסייה (חילונית, חרדית, דתית לאומית, ערבית), אשכול סוציואקונומי שרוצים שיגור שם (עשיר, עני).
   • שטחי תעסוקה במרחב הישובים, אזורי התעסוקה של התושבים (כמה יוממים, כמה יועסקו בישוב)
   • צפי לצרכי ציבור (מבני ציבור לחינוך וכו', שטחים פתוחים ציבוריים)
   • מיקום הישוב ביחס לכביש הגישה בכדי להבין כמה "מותחים" תשתיות משדרת התשתיות הראשית אל תוך הישוב (בישראל יש נטיה להקים ישובי בלון, עם מתיחת תשתיות של 2-3 ק"מ בין ציר התשתיות הראשי לישוב).
   • עלויות מוניציפליות – כמה יעלו התושבים מבחינת הוצאות מוניציפליות, כמה הכנסות יהיו מהם, כמה הם גרעוניים.
   • הטבות לישובים החדשים – האם הם יהנו מהטבות מס? האם יקבלו הקלות בהיטלי פיתוח?
2. בהמשך לתזכיר/דו"ח כלכלי, חשוב גם לרכז את כל הנושאים שהתזכיר לא מדבר עליהם – על אף שזה נדרש, התזכיר לא יכלול התייחסות לנזקים שהישובים החדשים גורמים למרחב שלהם או ימעיט בהשפעתן מסיבות שונות. היעדר ההתייחסות הזאת או המעטה בהשפעה של ישוב חדש על המרחב שלו היא הסיבה שהמדריך הזה נכתב מלכתחילה. אגב, סיכוי סביר שתהיה התייחסות שתסתכם באמירה שהפגיעה שישוב החדש מייצר פחותה מהתועלת שלו למרחב. נמשיך.

ניתוח המרחב – מגמות דמוגרפיות

• ניתוח גבולות המרחב שבו יוקמו הישובים. לצורך ניתוח גבולות המרחב נשתמש בניתוח דפוסי תנועה של תושבי המרחב כפי שניתן לקבל מהסקר הסלולרי העדכני ביותר שבוצע ע"י משרד התחבורה. המידע זמין במערכת תלתן של נתיבי איילון (דורש רישום) ודורשים עיבוד מסוים, אך גם המפות הבסיסיות שמספקת המערכת יכולות לספק תמורה טובה לגבי גבולות מרחב התנועה של תושבי האזור, כאשר כלל האצבע הוא תחום התנועה של 80% מהתושבים במרחב. במסגרת ניתוח המרחב יש חשיבות גם לזהות את מרחבי היעד המרכזיים אליהם נוסעים התושבים (מרחבים בסדר גודל של נפות או מטרופולינים).התמונה המצורפת מציגה דוגמה לשימוש בכלי בכדי להבין לאן נוסעים אנשים שגרים לאורך כביש 25 (לאורכו רוצים להקים ישובים חדשים) – ניתן לראות כי עיקר התנועה של התושבים היא ליעדים הנמצאים קרוב – באר שבע (צפון מערב בכביש 25), ירוחם (דרום מערב על כביש 204), אזור ים המלח (צפון מזרח על כביש 80 ו-258) ולכיוון הערבה (דרום מזרח על כביש 25). רוב התנועה מעבר ליעדים אלה קטנה ביחס לעיקר.

• ניתוח דמוגרפי של המרחב שבו יוקם/ו הישוב/ים. הניתוח הזה נדרש בשביל לזהות מי הישובים שיפגעו הכי הרבה מהתחרות שמייצרים הישובים החדשים הללו. במידה והישובים מוקמים באזור של ערים גדולות, צריך לזהות בתוך הערים הללו האם יש אזורים סטטיסטיים עם אוכלוסייה התואמת את אוכלוסיית היעד לישובים, זאת משום שבערים מספיק גדולות, יש שכונות ספציפיות שמתחרות בישובים חדשים בעוד ששאר השכונות בעיר לא מושפעות באופן ישיר (אבל למען הסר ספק, הן מושפעות באופן עקיף). הניתוח הדמוגרפי יכלול שני היבטים מרכזיים
  • מגמות גידול האוכלוסייה של ישובים עירוניים (עד 80 אלף תושבים), כפריים וערים מרכזיות (80 אלף תושבים ומעלה, במידה ויש כאלה). תקופת הזמן יכולה להיות משנת 2003 ועד לשנה האחרונה של נתוני למ"ס, אך רצוי לא לבחון יותר משני עשורים (זה חסר משמעות מעבר לזה).
  • מגמות גידול במס' המועסקים של ישובים עירוניים, כפריים וערים מרכזיות.
  • את מגמות הגידול הללו יש לבחון בהשוואה למגמות הגידול ברמה הארצית לסוגי הרשויות שציינו.
  • ביקוש לדיור במרחב

• מעבר להיבטים הנ"ל, יש לבצע ניתוח איכותני/כמותי של מגמות ההגירה והצמיחה בישובים השונים ולסווג אותם לפי קטגוריות שונות. ניתוח זה מבוצע על פני תקופה ארוכה, תוך בחינה של שינויים במגמות ההגירה.
  • הקטגוריות השונות מתחלקות לקבוצות הבאות: גידול טבעי (עיקר הגידול נובע מילודה ולא מהגירה), חילופי אוכלוסייה (מאזן הגירה נמוך, אך היקף תנועת אנשים נכנסים ויוצאים העולה על 2% בשנה מתוך כלל האוכלוסייה – נבחן על פני תקופה של 5 שנים לפחות), הגירה (הגידול מהגירה דומה או גדול מהריבוי הטבעי). חלק מהקטגוריות יכולות להתרחש בו זמנית (גידול טבעי וחילופי אוכלוסייה, הגירה וגידול טבעי).
  • איפיון מגמות הגירה משותפות (למשל, עזיבת צעירים, כניסת משפחות צעירות, כניסת משפרי דיור)
  • הטבלה הבאה (תלחצו על התמונה בכדי לפתוח ולקרוא) מרכזת את הניתוח שבוצע לנגב המזרחי ובאר שבע. על בסיס הניתוח הזה אפשר לבצע קיבוץ של רשויות עם מגמות דומות (דימונה, ערד, ירוחם ומצפה מתנהגות די דומה; מיתר ועומר די דומות; המ.א. האזוריות די דומות; באר שבע דורשת מיפוי פנימי, לא עשיתי לכל השכונות ולאלה שעשיתי יש דוגמה בהמשך)

• הניתוחים בסעיפים 3-5 מאפשרים לנו לזהות מי הישובים/שכונות שהישובים החדשים יתחרו מולן ("המרחבים האלטרנטיבים"). זיהוי זה מאפשר להבין את הפגיעה העיקרית בישובים הקיימים, אך גם מאפשר לנו לזהות מהם המקומות שמולם תבוצע ההשוואה הכלכלית בכדי להבין את העלויות האלטרנטיביות של הקמת הישוב החדש (כמה מפסידים בהשוואה להגדלת הקיים).

בניית התמונה התכנונית של המרחב

1. מיפוי התכנון העתידי של הישובים במרחב ואופן ספציפי, של המרחבים האלטרנטיביים. מיפוי זה יתבסס על מידע מבא"ת, אבל יש לו כמה קיצורי דרך, הראשון שבהם הוא הנתונים של תכניות הדיור המפורסמים באתר ישראל 2040 של מינהל התכנון. קיצור הדרך השני נמצא בקישור הבא בו מצורף קובץ משנת 2021 עם ריכוז כל התכניות שנמצאות בקנה ברמה כלל ארצית (גורד מהסרביס של אתר ישראל 2040, תודות לד"ר עידו שבח קליין), ניתן לסנן החוצה את המספרים הרלבנטיים למרחב בו יוקמו הישובים.
   • מיפוי התכנון העתידי מאפשר לנו לזהות כמה יחידות דיור כבר מתוכננות, בשלבים השונים, במרחבים האלטרנטיביים.
   • "הריצה" לתכנן יח"ד בקרב גופי התכנון ברמה הארצית הובילה לכך שסביר שגם במדגם מצומצם של ישובים נראה היקף תכנון עתידי השווה או עולה על היקף התכנון של יח"ד בישובים החדשים.
   • בשילוב עם האיפיון הביקושים במרחב (סעיף 4.ד.) נוכל לראות להעריך את פוטנציאל המימוש האמיתי של הדיור בישובים במרחבים האלטרנטיביים. לשם כך צריך להוסיף הערכה המתייחסת לקצבי מימוש שונים (של יח"ד, לא תושבים!) מהקיים בכדי לקחת בחשבון שינויים בטעמים (קצבים שכדאי לבחון – קצב הגידול הממוצע הארצי, האזורי, של ישובים דומים באופיים, קצב כפול מהקצב הגבוה ביותר מבין אלה שצוינתי, כולל קצב הגידול הקיים במידה והוא הגבוה מבין כולם). הערה: יש להפעיל שיקול דעת במידה ומדובר על קפיצות גדולות במס' יחידות הדיור ביחס לקיים, כמו שעלול לקרות אם מרחב האלטרנטיבות כולל שכונות חדשות.
   • בדוגמה שנוגעת לנגב המזרחי, אפשר לראות כי הישובים החדשים על כביש 25 יתחרו במספר שכונות בבאר שבע, בעומר, מיתר ושני ישובים במ.א. רמת נגב. אבל בעיקר בשכונות צמודי הקרקע של באר שבע אשר רואות מגמות הגירה חיובית מתוך באר שבע של משפרי דיור. היקף יחידות הדיור בישובים החדשים הוא 2,000 יח"ד, ואלה יתחרו בקרוב ל-7,000 יחידות דיור עתידיות של באר שבע אשר משווקות במחירי השוק וללא סבסוד כלשהו. עוד אפשר לראות מהמגמות שבאר שבעים מחפשים לשדרג את עצמם בצמודי קרקע ותוספת הבנייה הזאת שומרת אותם, את האוכלוסייה החזקה בעיר, "בתוך באר שבע".

ההיבטים הכלכליים

• תמריצים כלכליים
  • כאשר מקימים ישובים חדשים, חשוב להבין את התמריצים הכלכליים אשר משפיעים על בחירת מקום המגורים של התושבים העתידיים. הטבות מס על הכנסה מעבודה, הקלות ופטורים ברכישת קרקע ועלויות פיתוח.
  • בישובי עדיפות לאומית א' יש סבסוד קרקעות (לרוב הן "בחינם") כאשר מרכיב העלות העיקרי הוא עלויות הפיתוח שמשולמות לרמ"י – וגם על עלויות אלה יש הנחות.
  • כפי שציינתי, מרחבי המחייה האלטרנטיבים לישובים החדשים נמצאים בישובים ללא הטבות מס (למעט ישובי רמת נגב) ולכן כל יתרון שינתן לישובים החדשים מחליש את המרחבים האלטרנטיבים ומרחיב מהם תושבים חדשים. בבדיקה שעשיתי למגמות ההגירה בנפת עכו אפשר לראות בבירור שהנתונים מצביעים שאוכלוסייה חזקה מעדיפה ישובים כפריים עם הטבות מס על פני ישובים עירוניים עם הטבות מס (גם אם מדובר על שכונות צמודי קרקע בישובים העירוניים). ההעדפה הזאת יכולה להוביל לאיפוס של מגמות ההגירה לישובים ללא הטבות מס

1. חישובים כלכליים מוניציפליים:
   • עלות לתושב באספקת שירותים מקומיים וממלכתיים עיקריים – השוואה בין העלות לתושב לישוב חדש באספקת שירותי חינוך, רווחה, פינוי אשפה, זאת לעומת העלויות הללו במרחבים האלטרנטיביים.
   • עלות לתושב בתקורות מוניציפליות כלליות (הנהלה וכלליות) – פה החישוב מתייחס לעלויות במצב בשלבים השונים של הישוב כאשר הוא חלק מרשות אזורית. כאשר הישוב הוא חלק מרשות קטנה מ-15 אלף תושבים החישוב הזה מתמקד בהפרש אל מול העלויות האלטרנטיביות של תוספת התושבים במרחבים האלטרנטיביים. כאשר הישוב הוא חלק מרשות גדולה מ-15 אלף תושבים, החישוב יתמקד בעלות לתושב. אני אסביר – עד ישוב של 15 אלף תושבים, העלויות האבסולוטיות של המטה לא אמורות להשתנות מהותית ולכן הרשות הקולטת לא אמורה "להרגיש" עלייה בעלויות בגלל תוספת התושבים. אבל במונחים של הוצאה לתושב, יש הבדל (לעיתים משמעותי), כי העלות של המטה מתחלקת על יותר תושבים ולכן החלק היחסי שזמין לטובת שאר השירותים גדול (עבור כל התושבים). אז אנחנו בודקים את ההבדל בעלויות לתושב בכדי להעריך כמה כסף "יתפנה" לטובת שאר השירותים מתוך התשלום הקיים של כלל התושבים. לדוגמה – אם 1000 תושבים משלמים 1,000 ₪ לתושב ו-2,000 תושבים משלמים 500 ₪ לתושב, מבחינת ה-1,000 הראשונים התפנו 500 אלף שקלים (500*1,000) לטובת שירותים אחרים ומבחינת התושבים החדשים, יש סכום דומה שנוסף לסל השירותים – בפועל ההוצאה נשארה מיליון ₪ בשני המקרים. בישוב מעל 15 אלף תושבים המטה גדל באופן לינארי (יחסית) עם הגידול בתושבים ולכן העלות לתושב ה-15,001 מייצרת את העלות התוספתית לכל תושב חדש. (יש מי שיאמרו שיש פקטור מסוים, כי בפועל מדובר על התנהגות אסימפטוטית, אבל זה בקנה מידה יחסית גדול, כך שבקנה המידה של תוספת התושבים בישוב חדש זה בקירוב נכון).
   • כבר כתבתי בעבר על ההבדלים בעלויות לתושב בהשוואה בין רשויות קטנות למועצות אזוריות קטנות. הבדיקה שביצעתי מבוססת על הנתונים של כלל הרשויות בארץ והתוצאות עקביות.
   • כמו כן, אני מצרף טבלה עם מדדים עיקריים של הכנסות והוצאות לתושב ברשויות האלטרנטיביות לישובים החדשים לאורך כביש 25. באופן מובהק ההכנסה לתושב וההוצאה לתושב בבאר שבע מספקת את התוצאה הטובה ביותר (התושבים מקבלים הכי הרבה לכל שקל שהם נותנים). עוד אפשר לראות כמה ישובים עשירים יקרים לתושביהם (המשקל של הארנונה מההכנסות העצמיות גבוה והארנונה למגורים לתושב גבוהה) – זה גם צפוי בישובים החדשים שתושביהם ישלמו הרבה (וזה עוד לפני מענקי האיזון שהרשות שתאכסן את הישובים האלה תקבל (גם אם זו רמת נגב שמצבה הכלכלי מתדרדר מאז שאיבדה את מעמד עיר עולים – ב-2021 מצבה עדיין היה טוב)

1. החישובים בסעיפים הקודם נותנים לנו את העלות לתושב בישוב החדש לעומת העלות במרחבי האלטרנטיבה. במקרים שבהם הישוב החדש מתחרה בישובים קיימים באותה רשות אזורית, נראה שאין הבדל בחסכון בעלויות עבור אותה רשות.
   • עלות הקמת התשתיות לטובת קליטת הישוב החדש – פה נבחין בין סוגי התשתיות לפי המיקום שלהן, כי חלק מהעלויות דומות לעלויות בשכונות חדשות ואחרות לא:
   • פריסת התשתיות עד לשער הישוב החדש – כבישים, מערכות חשמל, מים וביוב. פריסת תשתיות עד לשער הישוב החדש היא עלות ייעודית שלא קיימת בבניית יחידות דיור במרחבים האלטרנטיביים, למעט במקרים בהם הרחבה של ישוב קיים דורשת שדרוג תשתיות (וגם אז, זה לא בהכרח יהיה את כולן). או במקרים בהם בונים שכונות מנותקות מהרצף האורבני (וגם אז, לרוב הגישור יהיה קצר)
   • תשתיות אזוריות שיורחבו לטובת הישוב – תוספת כיתות בבתי ספר מחוץ לישוב, מט"שים, השנאה וכו'.
   • עלות התשתיות בתוך הישוב – כבישים פנימיים, פיתוח המרחב הציבורי, גני ילדים ומעונות יום (ובתי ספר של 12-18 כיתות לימוד בישובים שצפויים לגדול מעבר ל-2,000 יח"ד). חשוב להבין התשתיות לטובת ההרחבה בתוך הישוב ידרשו גם בשכונה חדשה או בישוב כפרי אחר – אבל שונות מהתשתיות הנדרשות בחידוש מרקם קיים.
   • בחישוב העלויות הפיתוח של התשתיות בתוך הישוב צריך גם לקחת בחשבון הבדלים בעלויות הפיתוח שגובה רמ"י למ"ר קרקעי בישוב חדש לעומת ישוב קיים. נצפה כי העלויות בישוב חדש יהיו יותר גבוהות או לכל הפחות דומות לאלה של הרחבה של ישוב קיים לשטח חדש, אבל פה צריך לזכור היבטים נוספים – ישובים באזורי עדיפות מקבלים הנחה בעלויות הפיתוח (סבסוד), רמ"י לעיתים נוקטת בתמחור שונה ואנו עלולים לגלות שהעלות הבסיסית מסובסדת בהשוואה למרחבי התחרות. כמו כן, עלויות הפיתוח ליח"ד בבניה רוויה (או לא רוויה שאינה יח"ד אחת למגרש) צפויות להיות נמוכות מעלויות הפיתוח ליח"ד במרחב הכפרי (של יח"ד בודדת למגרש) וזה מרכיב שיש לקחת בחשבון בהשוואה למרחבים אלטרנטיביים עירוניים.
2. מי מוביל את עבודת הפיתוח? יש חשיבות לגורם המנהל את הפיתוח, גם אם השורה התחתונה עלולה להישמע זניחה בתוך התמונה הכללית. כאשר הרשות המקומית מבצעת את ההקמה (דרך חברה כלכלית), המדינה משלמת לה וכך הרשות "מרוויחה" פעמיים – פעם אחת החברה הכלכלית מתוגמלת על ניהול הפיתוח (ואז היא יותר מאוזנת) ופעם שניה שרשות המקומית יכולה למשוך דיבידנדים או למנף את הכנסות החברה הכלכלית לטובת פיתוח אחר שמשרת את כל התושבים. אבל לרוב מי שמנהל את הפיתוח בהקמת ישובים חדשים אינה הרשות המקומית, לעומת שכונות חדשות או התחדשות עירונית שבהן סיכוי גבוה יותר שהרשות המקומית תנהל את הפיתוח (יש רשויות שמשאירות פיתוח שכונות חדשות בתחומיהן למדינה, לכן כתבתי שיש סיכוי גבוה יותר ולא כתבתי שזה בפועל יקרה). אציין שיכול להיות מקרים שבהם הרשות המקומית היא זו שתקדם את הפיתוח של הישוב החדש – אבל למרות שיש רשויות אזוריות רבות שמסוגלות לזה, גם פה אין כלל כתוב שהן אכן יובילו את זה.

סיכום ביניים – אחרי שביצענו את כל הסעיפים 1-8 אנו אמורים להבין את הדברים הבאים:

• איפה/מי המרחבים האלטרנטיביים לישוב/ים החדשים וכמה יח"ד מתוכננות להיבנות בהם
• מה ההבדל בעלויות השוטפות של הרשות המקומית לכל יח"ד/תושב בין מרחב אלטרנטיבי והישוב החדש
• עלויות הפיתוח של הישוב החדש לעומת הקמה של שכונה חדשה, הרחבת ישוב קיים או התחדשות עירונית

מתוך התובנות האלה אנו כבר אמורים לקבל מושג למשמעות של הקמת ישוב חדש באזור לעומת האלטרנטיבות ולראות שמדובר על פתרון גרוע שלא צריך לקרות, כי הוא פוגע ברשויות המקומיות הקיימות שהישוב לא יהיה משויך אליהן (וגם ברשות האזורית שהישוב כן משויך אליה).

פה אפשר לעצור, או להמשיך עוד קצת ולדבר על העלויות השוטפות של הישוב החדש למדינה (זה יקר! הטבות מס, הקלות ברכישה, מענקי איזון) והעלות של הישוב החדש לתושבים שרוצים לבוא לגור בו.

אני אפסיק פה, גם אם כנראה פספסתי משהו. ביצוע הניתוח הזה מספיק מקיף בשביל להראות שישוב חדש פוגע ברשויות במרחב, בתקציב המדינה ותושבים העתידיים של הישוב.

אני מקווה שהדוגמאות שצירפתי לאורך הרשומה יעזרו, כי ברור לי שמדובר על ניתוח לא פשוט – עם כל הניסיון שלי איסוף וסידור הנתונים לקח לי לא מעט זמן (הרשומה ישבה לי בטיוטות די הרבה זמן, חיכתה לחישובים של הדוגמה).

בהצלחה.