הדיון השני שבו השתתפתי במסגרת דיוני הוועדה הגיאוגרפית בנושא ישובים גדולים במועצות אזוריות התקיים ב-5.12.22 והוא הדיון השלישי בסדרה של דיונים פתוחים לציבור (פספסתי את השני). הדיון הזה שימש כבמה לנציגי הישובים הגדולים לבוא ולהציג את הצד שלהם בנוגע להתנהלות של היישוב מול הרשות האזורית וכן את האתגרים בעבודה מול מועצה אזורית שכל נציגי המליאה מייצגים ישובים קטנים.

בדיון הציגו נציגים מארבעה ישובים גדולים – היו"רים של הועדים המקומיים של כפר חב"ד, צור יצחק, בת חפר ועתלית וכן בעלי תפקידים מקצועיים שמנהלים את ההיבטים התפעוליים של היישובים – ראש מינהלת צור יצחק במועצה אזורית דרום השרון ומנכ"ל עתלית בחוף הכרמל.

הרשומה הזאת לא תתמקד רק בדיון עצמו ואני אנסה גם להתייחס לדברים שלא נאמרו על ידי הנציגים השונים, בין אם בגלל שנקודת המבט שלהם ממוקדת בצד שלהם (כמו שנציגי המועצות האזוריות הציגו בעיקר את מה שנכון עבורם) ובין אם כי מדובר על הסתכלות רחבה הדורשת ניסיון והיכרות עם השלטון המקומי והאזורי.

אי מלאכותי בים, מטרופולין חדש במדבר, ערים חדשות בשפלה וישובים חדשים בפריפריה. ההצעות "יצירתיות" לפתרון משבר הדיור והורדת יוקר המחיה חוזרות שוב ושוב לכותרות, בכל פעם על ידי גורם בכיר אחר – פעם זה פוליטיקאי, פעם זה פקיד בכיר. הצעות עצמם מבטיחות לנו שוב ושוב שהנה, רק ניישם את הפתרון המדובר ונקבל הקלה, אם לא מענה, לבעיות הדיור בטווח הקצר, הבינוני והארוך. שוב ושוב קצב הצמיחה של מדינת ישראל מהווה תירוץ לפעולות שצריך לעשות "עכשיו!" וכאשר אנשי המקצוע נדרשים להתייחס, המציעים פוטרים את תשובותיהן בטיעונים שאנשי המקצוע הם "חסרי מעוף וחזון" או "שאם היו מתייחסים לעקרונות כלכליים מדינת ישראל לא הייתה נראית כמו שהיא נראית היום" (תוך שהם מניחים שהמצב התכנוני הקיים טוב).