בורדו – ניסוי התחבורה הפרטית שנכשל


בורדו היא עיר נמל השוכנת על גדות נהר גארון בדרום מזרח צרפת בחבל אקיטן-לימוזן-פואטו-שראנט, מוכרת במיוחד בזכות יינות בורדו המיוצרים בחבל הארץ היפיפה שמקיף אותה. בורדו היא עיר ישנה, המקורות מעריכים את תחילתה בשנת 300 לפני הספירה ומדובר על אחת מהערים החשובות בהיסטוריה של צרפת, אשר לאורך תקופות ארוכות אף עלתה בחשיבותה על פריז הבירה (ואף שימשה כבירה זמנית בכמה מלחמות, כולל מלחמות העולם). בורדו היא עיר יפה, שטוחה (למעט כנסיות ומונומנטים, רוב העיר היא בגובה 6-7 קומות) עם בינוי צפוף מאד. ברשות המקומית בורדו חיים כרבע מיליון תושבים. בספירה הכוללת את הרשויות הכלולות במטרופולין עצמו, מספר התושבים כולו מגיע למיליון תושבים והוא החמישי בגודלו בצרפת.

אבל יש עוד משהו, שלא רבים יודעים, על בורדו – בין 1958 – ל-1995 (37 שנים) שימשה בורדו כ"שדה ניסוי" לניסוי תחבורתי לא מתוכנן – והניסוי נכשל.

חשמלית, אוטובוס ואופניים

במטרופולין בורדו בתחילת 2018, על 28 הרשויות המקומיות שבו, פועלים שלושה קווי רכבת קלה, רשת ראשית ומשנית של 80 קווי אוטובוס, 174 תחנות אופניים (1,800 אופניים), 2 מעבורות/אוטובוס, 23 חניוני חנה וסע, 20 מכוניות חשמליות להשכרה לטווח קצר ושירות הסעות ייעודי לבעלי מוגבלויות. מערך תחבורה זה מאפשר להגיע לכל פינה במטרופולין במחיר של 1.5-2 יורו לשעה (או 20 יורו לשבוע) ומופעלים ע"י חברת (TBC (tram et bus de la Cub. הצמיחה שחווה בורדו בשנים האחרונות, הן בתיירות והן בגידול באוכלוסייה רק מגבירה את השימוש בתחבורה הציבורית, כאשר בשנת 2016 הנסועה במערכת התחבורה הציבורית עברה את הרף השנתי של 141 מיליון נסיעות, גידול של 5.5% ביחס לשנת 2015.

ההיסטוריה של החשמלית בבורדו החלה כבר ב-1880 כאשר הקרונות נגררו עדיין ע"י סוסים. עד 1947 היו בבורדו 200 ק"מ של קווי רכבת קלה עילית מבוססת אספקת חשמל עילי. נפח הנסיעות ברכבת זו היה כ- 160,000 נוסעים ביום (58.4 מיליון נסיעות שנתיות) ב-38 קווי רק"ל. בשנת 1947 נבחר לראשות העירייה ז'אק שבאן-דלמאס (Jacques Chaban-Delmas), שהחליט לבטל את הרק"ל לטובת התחבורה הפרטית ואוטובוסים בטענה שהאחרונים יותר יעילים ושקיבוע מסילות בקרקע פוגע ביכולת לתת מענה תשתיתי לביקוש הגדל למכוניות. עד 1958 נסגרו כל קווי הרק"ל והמטרופולין עבר לתחבורה מבוססת אוטובוסים ורכבים פרטיים.

כבר בשנת 1970 היה ברור כי ביטול הרק"ל היה שגיאה, אך גאוותו של ראש העירייה לא איפשרה לו לסגת מהחלטתו. אי לכך הוחל בבחינת פתרונות נוספים כגון רכבת תחתית, שנפסל עקב התנגדות ארגון נוסעי התחבורה ציבורית ועקב סיבות טכניות – הקרקע החולית של בורדו שלא איפשרה את בניית הרכבת. כך נידונה בורדו להפוך לעמוסה יותר ויותר בכלי רכב, קירות הבתים ברחובות הוותיקים הפכו לשחורים (עד שקיבלה את הכינוי היפיפייה הנרדמת) והאוכלוסייה שהתגוררה בה נטשה לטובת הפרברים המקיפים אותה.

רק כאשר התחלף ראש העירייה בשנת 1995 (אחרי 48 שנים!) הצליח ראש העירייה החדש להעלות שוב את השימוש ברק"ל על שולחן הדיונים. אחרי שנתיים של בחינת האפשרויות הוגשה ב-1997 תוכנית להקמת מערכת רק"ל עילית בעיר. לאחר 6 שנים החלו לפעול בעיר 3 קווי רק"ל (A, B ו-C) שהוארכו עוד מספר פעמים. מערכת האוטובוסים משלימה את פריסת הרק"ל באמצעות רשת עיקרית של 16 קווים (חלקם חותכים את עיר מצד אחד לצידה השני) ופריסה משנית המחברת בין אזורים קרובים ומקבץ רשויות מקומיות סמוכות.

ואולם, הרק"ל אינה השינוי היחיד שעבר על בורדו. כחלק ממדיניות שינוי מערך התחבורה נדחקו החוצה כלי הרכב הפרטיים – נתיבי מכוניות פרטיות צומצמו לשני נתיבים בכבישים מרכזיים ונתיב אחד בתוך העיר. בכל מקום בו היו שני נתיבים, הפך אחד מהם לנת"צ המיועד לאוטובוסים וכלי רכב קלים (אופנועים ואופניים) בלבד. כלי רכב פרטיים "סולקו" ממרכז העיר וחניות שוריינו לטובת רכבי השכרה חשמליים כחלק ממערכת הסעת ההמונים של המטרופולין. נכון למאי 2016 שבילי האופניים ותחנות השכרת האופניים פרוסים בהיקף של עד 11 ק"מ ממרכז המטרופולין למערבו (עד לשדה התעופה במריניאק Merignac).

הניסוי נכשל – החולה פורח

ניסוי התחבורה הפרטית שאותו הכתיב שבאן-דלמאס בשנות כהונתו כראש עיריית בורדו נכשל. תוך פחות מ-20 שנים מסיום כהונתו הצליחה העיר לבצע טרנספורמציה מלאה ולהחזיר את עצמה מעיר מבוססת תחבורה פרטית לעיר שהתנועה במרכז המטרופולין מבוססת תחבורה ציבורית. אין משמעות הדבר שהרכבים הפרטיים נעלמו מהנוף של בורדו – לא מעט מן הרשויות המרכיבות את מטרופולין בורדו בנויות כשכונות פרבריות, בצפיפות נמוכה, וברחובותיהן חונות מכוניות פרטיות לרוב. יחד עם זאת, השינוי שיצרו התחבורה הציבורית הזולה ורשת האופניים המסועפת מאפשר היום לתושבי העיר ומבקריה לבחור באלטרנטיבה זולה וזמינה ולהשאיר את הרכב בבית. יצויין שרובם גם בוחרים לנצל אפשרות זו.

ברשומה הבאה אתייחס לשינויים בבורדו לאורך השנים וכיצד חזרתה של הרכבת הקלה שינתה את דפוס התנועה בבורדו.

ועוד פרט טריוויה מעניין על בורדו – היא העיר התאומה של אשדוד.

2 מחשבות על “בורדו – ניסוי התחבורה הפרטית שנכשל

  1. יוגב שלום
    תודה על כתבה מעניינת המעלה סוגיה כאובה כפולה. הכאוס התחבורתי בארץ שהוא בבואה של הכאוס הפוליטי והמשילותי. בעצם , בקצב הגידול הנוכחי , בעוד חמש עד עשר שנים , מכוניות לא יוכלו ליסוע במרבית כבישי הארץ.
    ובכל זאת , האשראי זול , הליסינג הוא המלך ורשת התחבורה הציבורית מאחרת מאד בהתפתחותה ואינה מהווה תחליף ראוי . בין ההסיבות , רשתות וזמני נסיעה לא מספקים והעדר מוחלט של תחבורה ציבורית בשבת. במקביל מתכנני הערים ממשיכים להקדיש 20% ולעיתים יותר מהשטח המפותח לדרכים וחניות . אילו היתה מוכרזת תוכנית רב שנתית להפחתה של מספר הרכבים הפרטיים והנסועה שלהם , הייתה אפשרות לייעל בהרבה את תכנון הערים , להוזיל דרמטית את עלויות הפיתוח ולשפר לאין ערוך את איכות החיים של תושבי הערים שהם מרבית תושבי המדינה.
    דרוש מנהיג

  2. פינגבק: בורדו – תחבורה ציבורית לבדה אינה מספיקה | המדד המוניציפלי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s