בשנת 2019 פרסם מנהל התכנון את דו"ח ותמ"ל 2019 ובו סוכמו 5 שנות הפעילות של הותמ"ל, אשר אישר בחמש שנים 226 אלף יח"ד, שהם כ-35% מתוך סך 646 אלף יח"ד שאושרו באותה תקופה. על פי קצב המימוש של יח"ד בישראל (התחלות בניה), מדובר על מלאי יח"ד לעשור לפחות אשר מפוזר על פני כל ישראל, כאשר המלאי המאושר של הותמ"ל אינו סימטרי לביקושים בשוק. מחירי הדיור מצביעים שהשוק דוחף לביקושים באזור המרכז ות"א, בעוד שפחות מ-50% מהמלאי התכנוני של הותמ"ל מופנה לאזורים אלה, היקף דומה מופנה לפריפריה (מחוז צפון ודרום) והשאר לירושלים וחיפה (אין לותמ"ל/למנהל התכנון סמכות באיו"ש).

גלובס פרסמו טור דעה שלי בנוגע לטייס האוטומטי של עדכון התעריפים בארנונה. בדרך כלל אני לא מפרסם את הטורים האלה בבלוג, אבל הפעם, בגלל שכתבתי שתי גרסאות לטור הדעה, אני משתף את הגרסה שלא פורסמה. השורה התחתונה זהה.

הרשומה הזאת תעסוק ברעיון שיש לי למדד הבוחן היבט מסוים במערכת התכנון הישראלית, בדגש על מרחב התכנון של הועדות המקומיות. אחרי שחקרתי קצת את הנתונים הזמינים אני יכול לומר שאין נתונים זמינים שיכולים לאשש או להפריך את הרעיון שאני אציג.

חודש יוני הוא חודש "סוער" ברשויות המקומיות – זה החודש שבו מרביתן מעלות לדיון במועצה את השינויים בצו הארנונה, לרוב מקדים את הדיון הזה מחאה ציבורית שהארנונה יקרה וצריך להוריד אותה, זאת מבלי שמנגד יש קולות שקוראים לשמר את המצב או להעלות את הארנונה.