אום אל-פחם


אום אל-פחם – أُمّ ٱلْفَحْم (מקור/אם הפחם)

עוד בתחילת הדרך של הבלוג שמתי לי למטרה לבצע ניתוח כלכלי של רשות ערבית מתוך הבנה שבפאזל של הרשויות המקומיות בישראל, אי אפשר להתעלם מרשויות שבהן חיים יותר מ-20% מתושבי ישראל. נתקלתי לא מעט במאמרים וכתבות על הרשויות הערביות והאפליה של המדינה כלפיהן לצד התעלמות ממה שנעשה ברשויות אלה (בהשוואה לרשויות יהודיות). בין אם הדבר נובע מאפליה מכוונת או מתוך תפיסה של המדינה כי התנהלות זו תוביל ל"שקט תעשייתי", או בגלל חוסר רצון להתמודד עם רשות שמתנהלת ומדברת אחרת. היה בי גם הרצון לבחון את המבנה הכלכלי של רשות ערבית בעזרת הכלים שלי ולא ע"י קריאה של ניתוחים שעשו אחרים אשר כוללים על פי רוב אג'נדה שאני לא מכיר (או לא מסכים איתה) ולכן כאשר ניגשתי לנתח את אום אל פחם, שמתי את כל הדעות שלי ושל האחרים בצד והתרכזתי בנתונים, שתסיימו לקרוא תגידו לי אם הצלחתי.
בחרתי לנתח את אום אל פחם בגלל ביקור שעשיתי בה בקיץ של 2013. באחד מימי השישי של הקיץ שלפני הבחירות המקומיות הזמין אותי אבי גרובר, חבר מועצה שאיתו עבדתי על ההתנגדות לתע"ש, לפגישה עם מספר פעילים צעירים שרצו להתייעץ איתו בנוגע לפעילות לקראת הבחירות. לפני שנסענו לפגישה הסתכלתי קצת על הנתונים של הרשות ולמרות שבמבט ראשון הנתונים די מדכאים, ראיתי שדווקא בגלל הנתונים האלה יש לעיר פוטנציאל עצום לצמוח ולהפוך את עורה. הפגישה עצמה השאירה בי כמה רשמים מאד חיוביים בנוגע להלך הרוח של הצעירים בעיר – יש צורך ורצון לשינוי הגישה הקיימת, יש הבנה שהגישה הקיימת עוצרת את הרשויות הערביות מלהתפתח וכך גם משאירה את האוכלוסיה מאחור החלטתי שאני עוד אחזור לאום אל פחם לניתוח מעמיק יותר והנה הוא לפניכם.

פוטנציאל עצור

גם שמתעמקים בנתונים של אום אל פחם, אין מדד אחד שמנבא טובות על מצבה הכלכלי של הרשות. מכל המדדים שניתחתי יש שלושה ניתוחים שממחישים היטב את הבעיות את הרשות:

  1. התלות בהכנסות ממשלתיות
  2. תמהיל ההכנסות העצמאיות (ובפרט תמהיל ההכנסות מארנונה)
  3. ארנונה – גביית הארנונה, התעריף ומבנה התעריף

התלות בהכנסות ממשלתיות באום אל-פחם גבוהה – ב-2012 כמעט 75% מההכנסות הרגילות של הרשות הן מהמדינה. ההכנסות ממשרד החינוך וממשרד הרווחה תלויות בגודל האוכלוסיה אך גם ביכולת של הרשות לתת כספים כנגד כספים מהמדינה – אמנם אום אל פחם "מופלת לרעה" כי הייתה יכולה לקבל יותר כספים, בניכוי כספים "אבודים" אלה התמיכה ממשרדים אלה תלויה באוכלוסיה ולא במצבה הכלכלי של הרשות. מענקי התמיכה ממשרד הפנים בהיקף של מחצית מהכנסותיה העצמיות הם אלה שמחזיקים את הרשות מלהסתחרר לגרעון וחובות. התלות בכספי המדינה רק גדלה עם השנים כאשר ההכנסה ממקורות עצמיים נותרה כמעט ללא שינוי. הבעיה המרכזית בתלות זו היא חוסר הגמישות בהפניית הכספים לפי ראות הרשות.

Total_income_graphתמהיל ההכנסות העצמיות של הרשות עבר שינוי בין 2003 ל-2012 – ההכנסות עצמיות ממקורות שאינם ארנונה היוו כ-75% בשנת 2003 וירדו לרמה של 45% בשנת 2012 בעוד שמשקל ההכנסות מארנונה למגורים (שהיא גרעונית בבסיסה) הכפיל את עצמו מ-20% ל-40%. בבחינת התמהיל ההכנסות מארנונה (לפני הנחות) הארנונה ממגורים מהווה את מקור ההכנסה הדומיננטי. כתוצאה מהשינוי בהרכב ההכנסות העצמיות הרשות נאלצה לקצץ בהוצאה הממוצעת ליח' דיור. בחישוב ההשקעה לתושב מתקבל שלאחר שהרשות כבר הגדילה את ההשקעה בתושב בשנים 2004-2006, השקעה זו קוצצה לרמות שהתקיימו בשנת 2003. Internal_income_structureגביית הארנונה ברשות נמוכה, מצב שמקטין את הכספים החופשיים שעומדים לרשות אום אל פחם להשקעה בתושבים וחיזוק המנגנון המוניציפלי. אך כאשר בוחנים את מבנה הארנונה והתעריפים ברור שגם באחוזי גביה גבוהים יותר תעריף הארנונה למגורים אינו מאפשר קיום של מנגנון מוניציפלי יעיל ורמות סבירות של השקעה בתושב יחדיו. היחס בין מספר עובדי הרשות (ללא עובדי חינוך ורווחה) למספר התושבים עומד על 1:680 לעומת 1:200-300 בערים חזקות בעלות אוכלוסיה בגודל דומה. בנקודה זו מדובר על כשל של הרשות שכן היא אחראית על הגביה ותכנון התעריפים באופן שיאפשרו לה לפעול באופן יעיל, גם אם משרד הפנים ומשרד האוצר הם אלה שמאשרים את התעריפים שהרשות מבקשת להחיל.

פוטנציאל עצום

מהיכן בעצם נובע הפוטנציאל שאני רואה ברשויות הערביות? ראשית, כפי שפוטנציאל הצמיחה הגדול ביותר נמצא במדינות מתפתחות לעומת מפותחות, כך הפוטנציאל לצמיחה באום אל פחם גדול מכיוון שנקודת המוצא נמוכה יותר (אין דרך נחמדה להגיד את זה, המצב לא טוב).

שנית, הפגישה שהשתתפתי בה לפני שנה יצרה בי את הרושם שיש רצון לשנות ושהרצון הזה, שאותו אני רואה הרבה גם בערים היהודיות, חזק ומוכן לקראת מהלך ארוך טווח, לא רק לפעולה רגע לפני הבחירות. בכדי שיהיה שינוי התושבים צריכים לדרוש אותו ואם יש תושבים שמוכנים להניע שינוי, יש סיכוי שהוא יקרה.

מנקודת מבטי יש "דברים" שצריכים לקרות בכדי שאום אל פחם תצליח להשתחרר ממצבה הנוכחי:

  1. המדינה צריכה להכניס יד יותר עמוק לכיס ולתת לרשות יותר כסף לטובת חיזוק המנגנון המוניציפלי. זאת אמנם נראית כמו התערבות חריגה ולא שיוויונית מול רשויות אחרות, אבל ללא מנגנון עירוני חזק יותר, מקצועי יותר, הרשות לא תוכל לבצע את הפעולות הנדרשות בכדי לייצב את הבסיס הכלכלי העצמי של הרשות ובסופו של יום להוריד את התלות במדינה – אין מה לעשות, זה יעלה יותר כסף לפני שזה יעלה פחות.
  2. תוספת התקציב מהמדינה צריכה להיות במקביל לחיזוק העצמאות של הרשות בתחום התכנוני עד למצב שבו תוכל לקיים ועדת תכנון מקומית עצמאית בנפרד מועדה מקומית עירון. לא סביר שעיר של 50 אלף תושבים תלויה בועדה מקומית חיצונית.
  3. הרשות צריכה להתחיל לדבר עם התושבים ולהסביר להם שכל שקל שהם נותנים בתשלומי הארנונה הוא שקל שחוזר אליהם. המדינה כבר משלמת סכומי עתק בתחום החינוך והרווחה כך שהעלות הבסיסית כבר מושקעת ע"י גורם מחוץ לתקציב העצמי. כל כסף נוסף יכול רק לחזק את המערכת ואת השירותים שהתושבים מקבלים. ברור שלא מדובר על מהלך פשוט – אני לא מגיע מהמגזר הערבי ואיני יודע את כל הניואנסים ושאר הגורמים שמובילים לגביה נמוכה, אבל השורה התחתונה לא תשתנה בגלל חוסר הידע הזה.
  4. הרשות צריכה "להתמודד" עם הפערים הבלתי סבירים שעליהם מצביעים חלק מהנתונים שאספתי
  • גודל יח' דיור ממוצע של 120 מ"ר ברשות שמחשבת את שטחי המגורים בשיטת ברוטו-ברוטו (גדול ב-25% מהגודל "האמיתי") – המספר הזה לא נראה לי אמיתי. יכול להיות שהתפיסה שלי מוטת בגלל שכל הבתים שגלויים מכביש ואדי ערה נראים לי גדולים יותר, אבל מהמעט שראיתי, המספר הזה קטן מדי.
  • תעריף הארנונה למגורים ועסקים נמוך מדי בכדי לקיים את המנגון העירוני ולהשקיע בתושבים בהיקף ראוי. המשך היצמדות לתעריף המינימום אינו משרת את טובת העיר ותושביה

ברור שלא מדובר על שינויים מהירים, גם לא מדובר על שינויים שיעברו באופן חלק, השאלה היא האם המדינה (משרד הפנים) בכלל מעוניין לשנות את המצב מתוך ידיעה שצריך להכניס את היד לכיס ולהוציא יותר כסף במקום לצמצם את התמיכות. ללא רצון של המדינה לעשות את הצעד הראשון, יהיה קשה מאד לעשות את שאר הצעדים.

אבל אם המדינה תבין שהיא צריכה לשנות את התקליט ולהכניס את היד לכיס, בלי דחיפה של התושבים את הרשות, תהליך ההבראה של אום אל פחם לא יצליח, כי הצעדים שנדרשים הם לא פופולריים וכל פוליטיקאי חפץ כיסא לא יקדם אותם במהרה.

עד כמה שהתובנות שלי משקפות נקודת מבט "תמימה", לדעתי צריך לשנות תקליט ויהיה קשה לבצע שינוי מתוך קיבעון של התפיסה הקיימת. אני מקווה שמישהו יקח את הנתונים מפה וינסה לדחוף לשינוי.

כרגיל, מצורפים נתוני המקור: מצגת עם הסברים על הנתונים וקובץ הנתונים המאוחד של ההלמ"ס ומשרד פנים  כולל המדדים שלי.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s