תקציר מקומי – 26 בינואר


ארנונה ואיחודים

ארנונה

עוקבי עמוד הפייסבוק של הבלוג שמו לב שהשתתפתי בתחילת החודש בדיון בועדת הפנים והגנת הסביבה בנושא הארנונה. החדשות העיקריות מהדיון הזה הן שבעצם כלום עדיין לא השתנה – משרד הפנים טרם השלים את העבודה שהתחיל בקביעת קריטריונים אחידים לארנונה (קריטריונים, לא תעריפים) ולא יהיה מוכן לפני חודש מרץ. במהלך הדיון הציגו המשתתפים השונים (כולל אני) את הרצון להיות מעורבים או להציג בפני הועדה את עמדתם בנוגע לשינויים הנדרשים במבנה הארנונה ונציג משרד הפנים, על אף שלא הציג התלהבות מכך, לא פסל את האפשרות להציג לועדה בפועלת בנושא ניירות עמדה ואולי אף להופיע בפניה.

בינתיים צווי הארנונה של 2017, על תוספת הייקור שלהם (1.77%) נכנסו לתוקף בכל הרשויות וכך גם העדכונים שנבעו מהבקשות החריגות. המנגנון של האישורים החריגים הוא מנגנון בעייתי. רשויות עצמאיות שרוצות לבצע עדכונים בתעריפים מקבלות אישורים סלקטיביים (גם שמוצגות בקשות מאוזנות), בקשות של רשויות חלשות נדחות גם כאשר הן מבקשות לתקן את התעריפים על פי הנחיות משרד הפנים (בעיקר ברשויות הערביות) וכאשר מאושרות בקשות, לא ברור האם זה בגלל שיקולים ענייניים או בגלל שמשרד הפנים והאוצר לא מסוגל להתמודד עם בקשות מורכבות. מניתוח שעשיתי לבקשות של 2016 (שנה שעברה) מצאתי כי דווקא את הבקשות המורכבות והמאוזנות משרד הפנים דחה (בלי הסברים) לעומת בקשות אחרות שהקריטריונים לאישור לא היו ברורים כלל. אבל בעוד שהשינויים בקריטריונים מבוששים לבוא, הנחות לבתי כנסת בבתי מדרש (שזה שם מולבן לישיבות) דווקא מקודמות די מהר, כמו גם אגרות חדשות לפינוי אשפה. לגבי האגרת פינוי האשפה, הנה עוד דוגמה לכך שהאוצר ומשרד הפנים (וכנראה גם מישהו ברשויות המקומיות) לא מבינים איך רשויות פועלות – השירות העיקרי שמקבלים עסקים, תעשייה וכו' הם פינוי אשפה (תברואה באופן כללי), תחזוקת רחובות ושירותים מאגף הנדסה (כאשר הם בונים וכו'). מנגד הם משלמים על השירותים האלה דרך הארנונה, אגרות ייעודיות שונות (כמו אגרת שילוט) והיטלים. אם מוסיפים מס שמכוון ספציפית לפינוי זבל, הרי שאין הצדקה לגביה של הארנונה, לפחות לא בהיקף ובתעריפים שהעסקים וכו' משלמים היום. העברת חוק שכזה היא עילה לדרוש הפחתה של תעריפי הארנונה או אפילו מהלך יותר "קיצוני" – העברת כל התשלומים של העסקים כנגד אגרות ייעודיות כנגד השירותים שהעסקים משלמים. אני לא בטוח שהרשויות יצליחו להצדיק בקלות את תעריף הארנונה הגבוה לעסקים ברגע שיהיה מס ייעודי שמתייחס לעיקר ההוצאה שלהם.

חוץ מעדכוני התעריף, הרשויות ממשיכות לבצע מדידות שטחים ועיוותי עבר צפים על פני השטח. בתל מונד, שהפכה לרשות עם ועדה קרואה, גילו התושבים שהרשות החלה ליישם את הסעיפים בצו הארנונה כלשונם ושטחי הבתים שלהם גדלו באחוזים ניכרים (יש לציין שהיישום של התיקון הזה עוכב בגלל המשבר ברשות). התושבים בתל מונד לא נותרו אדישים והחלו לפעול בנידון אך לא בכל מקום יש לתושבים את יכולת ההתארגנות הזאת. בבת ים קרה בחודשים האחרונים דבר דומה אך נראה שכרגע התקווה של התושבים לשינוי כרוכה באיחוד עם ת"א והחלת הצו של ת"א על בת-ים.

איחודים

נתחיל מהחדשות הטובות – משרד הפנים מקדם איחוד של יום הבחירות ברשויות המקומיות כך שהמועצות האזוריות יבחרו ביום של המועצות המקומיות והערים (ה-30.10.18). המהלך הזה גם יאפשר קיום של יום שבתון ביום הבחירות, שינוי שיכול להעלות את אחוזי הבחירות בשלטון המקומי.

איחוד נוסף שעלה לכותרות הוא הצעה לאחד אגפים של רשויות סמוכות, סוג של הכלאת ביניים לפתרון האשכולות שעבר בכנסת במסגרת חוק ההסדרים. עצם ההצעה הזאת כאשר כבר קיים חוק האשכולות יכולה להעיד שמשרד הפנים לא בטוח מספיק שהרשויות המקומיות ישתמשו בחוק האשכולות בכדי לאחד שירותים. האמת, זה לא מפתיע כי החוק הזה לא שלם מספיק – יש בו רק העברת סמכויות מהרשויות לאשכול וללא העברת סמכויות מהמדינה לאשכול. ההתייחסויות בכתבה לגבי חוסר הכדאיות לא כל כך רחוקה מהמציאות. בבדיקה שביצעתי לפני מספר שנים מצאתי שבערים גדולות, מהלך מקביל לאיחוד אגפים חוסך 2%-4% מההוצאה המשותפת עבור אותו תחום ברשויות. לא שאני מזלזל בחסכון, אבל לא מתחילים מהלך שכזה בשביל תועלת כל כך נמוכה לארגונים השונים.

ואיך אפשר שלא להתייחס לאיחוד המוכר ביותר – איחוד בת-ים ת"א. אז אחרי שהועדה קיבלה את ההחלטה שלה, ת"א כבר הודיעה שהיא לא מתכוונת להעביר לבת ים כספים עד לאיחוד. אחר כך ת"א העבירה למשרד הפנים את הפירוט לעלויות של האיחוד – 2.7 מיליארד על פני עשור, סכום שאת חלקו מצפה ת"א לקבל ממשרד הפנים והאוצר, לא בקשה שהאוצר שמח להיענות לה. האמת היא שלא ברור לי למה יש הפתעה כזאת לגבי הסכום – אני הערכתי שאיחוד אשר כולל השוואה בהשקעה בתושב והשוואת צווי ארנונה תעלה לקופת ת"א 350 מיליון שקלים בשנה הראשונה. די ברור שמדובר על עמדת מיקוח. מה ת"א רוצה להשיג (לדעתי)?

  1. "פטור" מהשוואת תנאים לתושבי בת ים בשנים הראשונות. לדעתי אם פטור כזה יאושר, בספק אם עמדת תושבי בת ים תראה נכונות לאיחוד (41% בעד זה די גבוה ביחס לסקרים שפירסמה בת ים לפני שנתיים)
  2. שימור מעמדה כרשות איתנה אשר נותן לה חופש פעולה, במיוחד בכל הנוגע למכירת נדל"ן.
  3. הקלות בדרישות הפיקוח שהגדירה ועדת וקנין
  4. הבטחה לאיחודים נוספים? (דקה 7 עד 9)

האם המדינה תתכופף מול ת"א בנושאים הללו? טרם ידוע, אך נראה שהפוליטיקאי שעומד בראש האוצר לא בדיוק מתנהל כמו שר שעומד בראש משרד שמעוניין באיחוד הרשויות (גם דרעי התנהל כך ועוד בתקופה שהועדה עדיין עבדה).

וגם, בשביל שלא יהיה משעמם, החליטו בממשלה לכרוך את ההחלטה על סגירת עסקים בשבת בת"א במועד ההכרעה על האיחוד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s