הערים החרדיות החדשות


ממשלת ישראל החליטה לממש את החלטה מתקופת ממשלת אולמרט ולהקים עיר חרדית חדשה בשם כסיף ליד עיר קיימת – ערד. הקמת עיר חדשה, הומוגנית, על פי הסכמה שהוצעה, היא ללא ספק מהלך פוליטי ללא שום הגיון כלכלי, אשר יוביל בסופו של דבר ליצירה של עוד רשות מקומית ענייה שתעלה למשלם המיסים כספים רבים, הן בעלויות ההקמה והן במענקי איזון. מנגד עיר זו תציע לתושביה שירותים עירוניים ברמה נמוכה והזדמנויות מועטות מאד לשפר את מצבם. בויקיפדיה יש הגדרה מאד מתאימה לכסיף – "גטו" – אזור עירוני המובדל או מתבדל תרבותית מסביבתו, ועל פי רוב מוכה עוני.

היות וההחלטה לשלוח את האוכלוסיה החרדית לגור בעיר כזאת באה כיוזמה של ההנהגה החרדית, מן הראוי שנבין יותר מהם השיקולים שמאחורי החלטה זו. אבל בשביל לדון בשאלה הזאת צריך להתחיל בתשובה לשאלה – מהי עיר חרדית?

הערים החרדיות המובהקות

הדרך המהירה ביותר לזהות ערים חרדיות היא לבדוק את נתוני הבחירות בערים אלה – אבל לפני שעשיתי את זה, בדקתי משהו אחר – אחוז בוגרי י"ב שהרכב הבגרות שלהם מגדיר אותם כ-"עמדו בדרישות הסף של האוניברסיטאות" ("זכאי האוניברסיטאות"). מסתבר שכאשר עושים את הבדיקה הזאת (תוצאה של מכפלת שני פרמטרים שזמינים בנתוני הלמ"ס – אחוז הזכאים לתעודת בגרות ואחוז בעלי הבגרות שעמדו בדרישות הסף של האוניברסיטאות), מתקבלת התמונה הבאה:

אם מתרכזים בצד השמאלי של הגרף, ברשויות בהן פרמטר זה מקבל ערך נמוך מ-30%, אפשר לזהות לא מעט רשויות חרדיות מוכרות.

השתמשתי בגרף הזה בשביל לסנן את הרשימה והצלבתי אותה עם נתוני הבחירות משנת 1999 ועד 2015 שקיבלתי מועדת הבחירות המרכזית של הכנסת.

התרכזתי בתחילה בגוש החרדי בכללותו, ש"ס ויהדות התורה, בשביל לראות מהי רמת המתאם מול התוצאות בגרף הנ"ל:

ניתן לזהות שתי קבוצות מרכזיות של רשויות – רשויות חרדיות עם מעל 60% מצביעים למפלגות החרדיות (חרדיות מובהקות) ורשויות שבהן גרים פחות מ-50% חרדים. בקבוצת החרדיות המובהקות בולט במיוחד כי בכל הרשויות בהן רוב התושבים הם חרדים מצביעי יהדות התורה ("החרדים האשכנזיים") אחוז זכאי האוניברסיטאות נמוך מ-1% בעוד שבשאר הרשויות בהן יש רוב חרדי אך החרדים האשכנזיים אינם אינם הרוב, אחוז זכאי האוניברסיטאות נמוך מ-10% אך גבוה מ-2%.

הערים החרדיות המעורבות

קבוצת הערים בהן אוכלוסיית החרדים משמעותית אך לא דומיננטית שונה מאד מהקבוצה של הרשויות החרדיות המוהבקות – ראשית, בכולן מצביעי ש"ס ("החרדים הספרדיים") הם האוכלוסיה הדומיננטית (מעל 60%) וברבות מהן אחוז זכאי האוניברסיטאות גבוה מ-20% ונמצא במגמת עליה. גם בתוך הרשויות המעורבות יש מספר קבוצות, כפי שאפשר לראות מהגרף הבא שמציג את מגמות שינוי הבוחרים ברשויות בין 1999 ל-2015:

הגרף הנ"ל מציג בציר X את מספר סטיות התקן של אחוז המצביעים למפלגות החרדיות בשנת 2015 לעומת הממוצע של אחוז המצביעים למפלגות החרדיות בחמש מערכות הבחירות האחרונות (1999-2015) ובציר Y הוא מציג את השינוי הפנימי בין המצביעים האשכנזים לחרדיים הספרדיים, שוב, בסטיות תקן בין תוצאות 2015 לממוצע של כל מערכות הבחירות בין 1999-2015.

ראשית, חשוב להבחין בין רשויות חרדיות מובהקות שנמצאות ברביע של "פחות חרדיות" ובין רשויות מעורבות באותו רביע – במקרה של רשויות החרדיות המובהקות מדובר על זליגה של מצביעים חרדיים למפלגות ימין אחרות ולא ירידה ממשתית לאוכלוסיה שאינה חרדית (למשל, מפלגתו של אלי ישי לא הוגדרה כמפלגה חרדית אלא מפלגה דתית ציונית). לעומת זאת ברשויות החרדיות המעורבות זיהיתי "תופעה" מעניינת באופי הזליגה של הבוחרים – על פניו נראה שבעוד שאוכלוסית החרדים האשכנזיים בקושי משתנה (זולגת למפלגות אחרות), בוחרי ש"ס זלגו לשתי מפלגות אחרות – הליכוד (בשנים 2003, 2009 ו-2015) ומפלגתו של אלי ישי (בשנת 2015). ההסבר ההגיוני שאני נותן לזליגה הזאת הוא שחלק לא קטן מאוכלוסיית מצביעי ש"ס הם לא חרדים, אלא אוכלוסיה מסורתית בעלת השקפה ימנית לאומית שהצביעה לש"ס כאשר לא הייתה חשיבות בחיזוק ערכים לאומניים בממשלה (ערכים אלה אינם הדגל שאותו נושאת ש"ס שישבה בעבר עם ממשלות מרכז/שמאל). בשנים האחרונות המסרים מצד הימני של המפה הפוליטית של שמו דגש על הצורך בחיזוק הפן הלאומי ואלה השפיעו על הבוחרים הללו לעבור למפלגות מסורתיות/דתיות כמו הליכוד ומפלגתו של אלי ישי. בשנים שלפני כן כנראה שמדובר על השפעות אחרות (ב-2003 ציבור זה נמשך לאריאל שרון, ב-2009 הציבור נמשך לליכוד שנחשב יותר ימני מקדימה).

לאור האמור בתוך קבוצת הרשויות בהן יש פחות מ-50% מצביעים למפלגות החרדיות יש בעצם כמה קבוצות (עם חפיפה ביניהן):

  1. רשויות פריפריה עם ציבור מסורתי, רוב ספרדי ומיעוט חרדים אשכנזיים שבהן יש מעבר בין מצביעי ש"ס למפלגות ימין מדיני (ליכוד כו') – בית שאן, אופקים, חצור הגלילית, טבריה, ירוחם, צפת ונתיבות.
  2. רשויות "מתחרדות" בגלל גידול משמעותי באוכלוסיה החרדית האשכנזית – בית שמש, ערד, גבעת זאב
    אם זאת יש לשים לב שאחוז האוכלוסיה החרדית בהן עדיין לא דומיננטי (נכון ל-2015).
  3. רשויות בהן יש גידול באוכלוסיה חרדית אשכנזית – צפת, נתיבות, חצור הגלילית, טבריה, אשדוד, ירושלים, אופקים וירוחם

אפשר לומר קבוצה 1 ו-3 הן בעצם לא רשויות חרדיות כי אם רשויות מסורתיות (אם כי אני לא בטוח שהגדרה זו נכונה לגמרי לאשדוד).

האם צריך עיר חרדית חדשה?

אחרי שמיפינו את שלושת סוגי הרשויות בהן גרה האוכלוסיה החרדית – חרדית מובהקת, מסורתית ומתחרדת – אפשר לחזור לשאלה המקורית – מהם השיקולים שמאחורי החלטת ההנהגה החרדית לשלוח את הציבור שלהם לגור בעיר חרדית חדשה?

ראשית יש לומר שמדובר על מהלך שאותו הניעה ככל הנראה ההנהגה החרדית של יהדות התורה ולא זו של ש"ס – אוכלוסית המצביעים של ש"ס "חיה בשלום" עם האוכלוסיה המסורתית שהיא גם חלק לא מבוטל מבסיס המצביעים שלה, לכן כל קבוצת הרשויות המסורתיות הייתה פתוחה בפניה – בניגוד לאוכלוסיה האשכנזית שבוחרת להתבדל.

שנית, ההחלטה על כסיף התקבלה בשנת 2010, כמעט עשור לאחר שביתר עלית קיבלה מעמד עירייה וכשנתיים לאחר שאלעד ומודיעין עלית קיבלו מעמד עירייה. הצמיחה המהירה של הערים החרדיות הללו (ואיתה ככל הנראה עליה במחירי הדיור בהן) יצרה, ככל הנראה, לחץ למצוא מקום חדש בו מחירי הדיור יהיו בהישג יד לאוכלוסיה הגדלה. בנוסף, בניגוד לביתר עלית ומודיעין עלית, אלעד היא עיר יותר ספרדית מאשכנזית, מצב שיצר תחרות נוספת על מתחמי מגורים מבודלים. באותה תקופה רק בית שמש הייתה עיר מתחרדת וגם לה, כנראה, המחירים לא היו אטרקטיביים לכן לא נחשבה לחלופה. מכאן שסביר להניח שהחלופה של עיר חרדית חדשה הייתה החלופה היחידה, בין היתר מתוך הבנה שאין רשות מקומית "שתתנדב" לקלוט לתוכה אוכלוסיה מרובת ילדים אשר מגיעה עם משקולת הנחות משמעותיות בארנונה.

אבל "החיים עצמם" לא מחכים לפוליטיקאים ובפועל האוכלוסיה החרדית האשכנזית החלה למצוא לעצמה פתרונות ברשויות קיימות – גבעת זאב, בית שמש וערד (*). בפתחה של שנת 2018 המציאות מראה כי בפועל אין צורך בעיר חרדית חדשה, בטח שלא בסמיכות לעיר מתחרדת. בנוסף, עיריית בית שמש צפויה לגדול באלפי יח"ד בזכות הסכם הגג שעליו חתמה ב-2017 וכך גם אלעד שחתמה על הסכם גג בסוף מרץ 2018. אמנם במדינת ישראל יש נטייה לחשוב שאם כבר השקיעו כל כך הרבה מאמץ תכנוני אז חבל על הכסף (וקדימה לבנות), אבל צריך לזכור שהעלות המצטברת של תכנון העיר כסיף היא שולית לעומת העלות של הקמת התשתיות החדשות לעיר חדשה, כמו גם העלות להחזיק את הרשות הזאת על הרגליים בשני העשורים הקרובים (ואף יותר). על מדינת ישראל לשקול להפוך את ההחלטה על הקמת כסיף לאחת מההחלטות הללו "שממשלת ישראל לא מימשה" ולבחון במקום זאת השקעה בחיזוקה וחידושה של ערד, רצוי במרכז הרשות ולא במתחם בתולי בשוליים שלה. אם כבר "עוד עיר עניה בישראל", לפחות על תשתית של רשות פעילה ובמקום שיאפשר לאכלוסיה החרדית לצמוח.

    • האוכלוסיה החרדית אשכנזית גם הגיעה לרשויות מסורתיות, אבל קצב הגידול ביחס לכלל האוכלוסיה מתון בהרבה בהשוואה לרשויות המתחרדות.

קובץ הנתונים בו השתמשתי ברשומה Haredi Munis

9 מחשבות על “הערים החרדיות החדשות

  1. מזמינה את הכותב להתנדב לוותר על ביתו שלו למען משפחה חרדית ולא על ביתי שלי שלחמתי עליו שנים כדי לאוששו מקיצוצי הליכוד וממנהיגות מוחלשת כדי שלכותב יהיה נוח. נכון שכסיף מיותרת ומנוגדת למדיניות המוצהרת של ממשלות ישראל אבל את האוכלוסייה החרדית יש ליישב במרכז, בערים הגדולות שכושר הנשיאה שלהן גדול. מעבר לכך, יש להפסיק את התמיכה המסיבית באוכלוסייה המהווה 11% מאזרחי המדינה ואינה יצרנית ולא להרוס ערים שלמות ולאכלסן באוכלוסייה זו שמרוששת את העיר והורסת את המרקם החברתי-תרבותי שלה.

    • שלום בתיה. את בעצמך כתבת נגד ההשקעה המיותרת בתשתיות חדשות של כסיף, על חשבון ההשקעה בערד. אני לא זה שמוביל לכך שבערד יש התחזקות משמעותית בהיקפי האוכלוסיה החרדית, זה עושה שוק הנדלן. אבל אני חושב שגם אוכלוסיה מתבדלת, עדיף שתתמקם ברשות קיימת מאשר ברשות חדשה. יש יתרונות לכך שהחרדים יהיו בתוך ערד ושהמדינה תוביל השקעות בלב ערד, גם אם זה עבור האוכלוסיה החרדית, כי גם האוכלוסיה הלא חרדית תרוויח מכך. השאלה אם את מעדיפה לרתום את התהליך הזה לטובת העיר או להתנגד ולדחות את הבלתי נמנע בשנה שנתיים

    • שלא תהיה אי הבנה. אני נגד כסיף ונגד גיטאות חרדיים, אבל לא ייתכן שיישובי השוליים ישאו בנטל ובמרכז יתעלמו מכל ההשלכות. ערד לא מעוניינת בהמשך ההתחרדות. טוב לנו בלי ההתרוששות וההתבדלות שמלוות תהליך זה הפוגע במרקם העדין של עיר רבת סבל שהחלה להתאושש לאחרונה. ושלא יהיו אי הבנות, לממשלה ממש לא אכפת מערד ולעולם לא תשקיע בה ללא ראש עיר מהליכוד בעל קשרים רבי עוצמה במרכז הליכוד. כולי תקווה שזה לא יקרה

  2. פינגבק: מחיר הפריפריאליות | המדד המוניציפלי

  3. פינגבק: יומן בחירות – הגיע הזמן לראש עירייה חרדי בירושלים | המדד המוניציפלי

  4. החישובים שאתה מציג כמוהם כזריית חול כדי להסתיר את דיעותיך הפוליטיות.
    אין בבניית עיר שיקול כלכלי כשם שאין בבניית כביש שיקול כזה.
    ממשלה צריכה לשרת את אזרחיה, על מגזריהם השונים, לתכנן ולבנות עבורם תשתיות.
    אזרחים אינם סחורה שאתה יכול ‘לשלוח’ לגור במקום זה או אחר.
    כשממשלה רוצה לעודד מאן דהו לעשות דבר מה – היא מעניקה תמריצים.

    הנסיון להציג את החרדים כבורים עניים הוא על גבול האנטישמיות. הקישור למונח “גטו” לא מותיר ספק.
    מדובר ב 20% (אם לא יותר) מהאוכלוסיה, שיש להם צרכים משלהם.

    את הבעיות הפוליטיות שלך – פתור ע”י מתן תמריצים חיוביים, כמו עידוד תעסוקה, או תמריצים שליליים כמו התניית תקציבים בתעסוקה.

    לגופה של שאלה “מדוע להקים יישוב חרדי” – ניכר שלא קראת את המחקר הרציני שהובל ע”י משרד הבינוי והשיכון.
    ואפילו אם הכרת, כנראה רק אתה יודע מדוע לא ציטטת אותו.

    הנה:
    https://www.gov.il/he/departments/publications/reports/r0057_moch

    • האמירה שאין שיקול כלכלי בבניית עיר היא תפיסה שמראה חוסר בקיאות בסיסית באופן שבו נוצרות ערים ומשקפת תפיסת עולם מיושנת שמעודדת סיבסוד ללא הגבלה של קבוצות אוכלוסייה בעלות כוח פוליטי. העיר החרדית המשגשגת ביותר היא בני ברק, זה נובע מקירבה להזדמנויות תעסוקה, קירבה לעסקים. אין תפיסה פוליטית מאחורי הסיבות שהצגתי לא לבנות עיר חדשה, נטו כלכלי, נטו לטובת עתיד יותר טוב לתושבים.
      כל שאר האמירות שכתבת לא ראויות להתייחסות, למעט עניין מחקרו של משרד השיכון אותו לא קראתי, אבל בספק אם קיים מסמך שיכול להצדיק ישוב חדשה בפריפריה אחרי שבעים שנות כשלון של אותה מדיניות בדיוק

  5. לא ראויות להתייחסות, אומר אדם ש….אין לו איך להתמודד או ששקוע בקונספציה .
    מ א ד ממליץ שתקרא את המחקר. אפילו רק את התקציר בסעיף 4.
    לא כתבו אותו חרדים.

    אתייחס לטיעוניך אחד אחד ואקווה שתיתן להם פרסום באתרך ולא תצנזר.

    הקמת עיר איננה סבסוד אלא תכנון של מדינה חפצת חיים.

    הקמת עיר איננה לקבוצת אוכלוסייה בעלת כח פוליטי.
    זה פשוטבלתי אפשרי.
    הוכחה ?
    תכנון עיר, כולל אישורים ומכרזים – לפחות חמש שנים.
    הקמת עיר – לפחות עוד חמש שנים.
    מכיר כוח פוליטי שיש לו GUARANTEE להיות שם בסוף התהליך כדי לגזור את הסרט ?…
    הקמת עיר היא תוצר של שקלול צרכים של מדינה, כמו מימוש ריבונות (תפיסת שטח).
    כשכבר מתוכננת עיר – היא מתוכננת עם TEHME שאמור לשרת את אוכלוסיית היעד.
    רהט – לבדואים, עם הצרכים המיוחדים לתרבותם ומורשתם.
    מודיעין עילית – לחרדים, כנ"ל.

    בני ברק לא תוכננה כעיר חרדית.
    הכמיהה של חרדים לבני-ברק נובעת מתמריץ דתי ומסורתי. לא ממשלתי.
    לא היו שם עסקים קודם.
    זה רק בעשור האחרון שעיריית בני-ברק פיתחה את האזור העסקי בגבול רמת גן, והעשירה את קופתה (לטובת התושבים, אני מקווה)

    רק מניתוח כללי של הסנטימנט של כתיבתך, נדמה לי שיש לך משהו נגד חרדים באופן עקרוני.
    אני צודק ?

    • אין לי כל כוונה להתחיל להכתים את הבלוג או התגובות שלו בהתייחסות להאשמות בדבר הטיה פוליטית של הנתונים ולכן, כאמור, לא אתייחס לטיעונים הללו בכלל – אם אתה רוצה להציג טיעונים פוליטיים, אתה מוזמן לעשות את זה בפייסבוק.
      לעניין הקמת ערים – בהגדרה הקמה של יישוב חדש היא פעולה בזבזנית אשר דורשת סיבסוד של שנים רבות – הקמת תשתיות חדשות מאפס, סיבסוד המנגנון החדש שמנהל את הישוב עד שזה יצבור נפח המצדיק את גודלו הבסיסי של המנגנון, הקמת שירותים נוספים מאפס. כל הפעולות הללו עולות פי כמה בהשוואה לפעולות דומות אשר יבוצעו במסגרת ישוב קיים. אני לא "מנחש" את האמירות הללו, הן הוכחו בעבר וגם הגופים המקצועיים במדינת ישראל מכירים בכך ולראייה – הנכונות לבנות ישובים חדשים בישראל קיימת רק בקרב המפלגת הבית היהודי ובקרב אנשים שמאמינים באטוס הציוני של שנות ה-50 (אבל שוכחים שאנחנו בשנת 2018).
      הפרדת אוכלוסיות היא מתכון לכשלון עירוני – הערים הטובות בעולם אינן מקיימות סגרגציה ברמת העיר, לכל היותר ברמת השכונות וגם זה לא. רהט אינה "הצלחה" בדיוק כמו שביתר עלית ואלעד אינן הצלחה. בני ברק היא הצלחה כי היא חלק ממטרופולין תל אביב שהוא ברובו חילוני.
      לעניין בני ברק, העובדה שאתה מתייחס רק לאזור התעסוקה בצפון מזרח בני ברק (אזור קניון איילון) ולא לרחובות השוקקים של בני ברק, הרחובות בהם קונים, עובדים והולכים תושבי העיר, מראה שאתה לא מבין מהו סוד ההצלחה של בני ברק – זה לא רק תמריץ דתי או מסורתי, זו העירוניות שבני ברק מציעה, מגוון השירותים וההזדמנויות, החיבור לקהילה.
      אין לי דבר נגד חרדים, נהפוך הוא – לדעתי אפשר ללמוד הרבה מחרדים ומהערים האזוריות שלהם (בני ברק וירושלים) על עירוניות והצלחה עירונית. אפשר גם ללמוד שרבות מהערים החרדיות שנבנו עבור החרדים פשוט לא מתאימות לסגנון החיים שלהם ובפועל מגבילות אותם ומרחיקות אותם מהזדמנויות ומהיכולת להצליח בכוחות עצמן.
      בבלוג הזה אני עוסק בנתונים, לא קונספירציות. כאשר אני מביע את דעתי (ללא נתונים), היא מוצגת ככזאת, כל השאר ההתייחסויות לנתונים הן הפרשנות שלי לנתונים. אני משתף את הנתונים בכדי שהקוראים יוכלו להחוות דעה משלהם על סמך הנתונים האלה (או להביא נתונים אחרים).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s