יומן בחירות – הגיע הזמן לראש עירייה חרדי בירושלים


רגע אחרי שניר ברקת הודיע על פרישתו מראשות עיריית ירושלים והליכתו להתמודדות על מקום במפלגת הליכוד, המרוץ לראשות עיריית ירושלים כבר נעשה צפוף – אל משה ליאון שכבר ניסה את כוחו ב-2013, עופר ברקוביץ', יו"ר תנועת התעוררות, מאיר תורג'מן סגן ראש העירייה (שמאז הכרזתו הספיק להיעצר), יוסי חביליו, היועמ"ש לשעבר שירצה לנקות את מסדרונות ירושלים, מצטרף גם השר לענייני ירושלים זאב אלקין (ויש עוד מועמדים). כל המעומדים הללו מתחרים את התפקיד של ראש העירייה שיתכתש בשנה הבאה עם האוצר על מענק הבירה (שוב), כפי שעשה מספר פעמים ניר ברקת בקדנציה האחרונה שלו. רק מתמודד אחד חסר מאד במרוץ לראשות הבירה – מועמד מטעם הציבור המשמעותי ביותר בירושלים, הציבור שנציגיו מעדיפים למשוך את החוטים ברקע במקום לעמוד בחזית ולקחת אחריות על העיר בה הם מהווים רוב משמעותי – הציבור החרדי.

אבל למי יש אינטרס שראש עיריית ירושלים יהיה חרדי? בוודאי לא החרדים, הרי הם יכולים להשפיע הרבה יותר כאשר הם ברקע, מושכים בחוטים משיגים מה שהם רוצים – הנחות שונות, סגירת רחובות והמשך אכיפת "הסטטוס קוו" (אשר בפועל מאויים יותר ע"י ממשלת ישראל הנוכחית מאשר ע"י חברי מועצה חרדיים). מה לגבי הציבור החילוני והמסורתי בירושלים? לציבור הזה כנראה אין אינטרס לתזכורת קבועה בדמות ראש עירייה חרדי לכך שהציבור החרדי דה פאקטו מקטין להם את העיר. גם לממשלת ישראל כנראה אין מוטיבציה לכך שהמטרופולין העני בישראל גם ייוצג ע"י אדם עם זיקה ישירה למפלגות החרדיות שמכתיבות את הטון בקואליציה – כוח המיקום של האוצר קטן בהרבה אם יו"ר ועדת הכספים יכול למנוע את מרכיב מרכזי מפעילות הועדה בכל פעם שראש עיריית ירושלים לא מקבל את מה שהוא מבקש.

למרות זאת, הגיע הזמן לראש עירייה חרדי בירושלים, כי זהו האינטרס של כלל הציבור הישראלי. בשביל להבין מדוע צריך להסתכל מה קורה ברשויות בהן יש רוב חרדי וראש העירייה חרדי – בני ברק, אלעד, מודיעין עלית, ביתר עלית, אלעד, בית שמש, קריית יערים ורכסים. ברשויות האלה, שכולן באשכול סוציואקונומי 2 ו-3, ניתן לראות פרמטרים כלכליים לא צפויים – בכל הרשויות הללו תעריף הארנונה המינימלי גבוה ב-10%-30% מהתעריף המינימלי הנהוג בירושלים (תעריף שחל בעיקר בשכונות החרדיות) ובגלל שהדירות בערים אלה גדולות, החיוב השנתי הממוצע לעיתים גבוה פי 2 מזה שקיים בדירה ממוצעת בירושלים.Arnona rates in Haredi cities

למרות החיוב הגבוהה יותר (גם לאחר הנחות), בערים בהן יש מעל 90% חרדים אחוזי הגביה השוטפת מארנונה למגורים בשנת 2016 נשקו ל-100% (בירושלים "רק" 91.4%). Residence Arnona Haredi
מסתבר שלמרות שבערים אלה הארנונה על התושבים גבוהה יותר, הציבור מוכן לשאת בנטל ואף ממשיך לעבור לערים אלה, תוך שהוא נוטש את ירושלים. כאשר המצב קשה, ההנהגה החרדית יודעת לקבל החלטות לא קלות (כפי שעשתה בבני ברק), לצמצם שירותים ולהגדיל את הארנונה לתושבים, כל זאת בכדי לייצב את הרשות המקומית. ראשי רשויות חרדיים יודעים גם לקדם שיתופי פעולה בכדי לקדם את הרשות שלהן מבלי להכניס יד לכיס של המדינה, מתוך הבנה שהתלות במענקי המדינה אינה הפתרון לטווח ארוך כאשר מדובר על חיזוקה הכלכלי של הרשות.

מדי שנה היקף הכספים המועברים לירושלים מקופת המדינה הולכים וגדלים – אם בתחילת הקדנציה האחרונה של ברקת, בשנת 2013, העביר משרד הפנים לירושלים 235 מיליון ₪ שהיו כ-6% מכלל תקציבי משרד הפנים לרשויות המקומיות, הרי שבסוף הקדנציה שלו סכום זה שילש את עצמו ל-700 מיליון שקלים – סכום השקול לשישית (16%) מכלל התקציבי משרד הפנים לרשויות המקומיות בשנת 2017. הגידול הזה ימשך אם הציבור הדומיננטי ביותר בירושלים ישאר בעמדת "המושך בחוטים" ולא יקח את מושכות העירייה.
הגיע הזמן שאת ירושלים יוביל ראש העירייה חרדי שידע לרתום את הציבור החרדי למאמץ לחזק את מטרופולין הבירה ולהעמיד אותה על הרגליים, במקום שתישען על ההכנסות מהמיסים של מטרופולין ת"א – ואולי כך גם ישאר יותר כסף לבכדי לחזק את הרשויות החלשות בצפון ובדרום ישראל.

2 מחשבות על “יומן בחירות – הגיע הזמן לראש עירייה חרדי בירושלים

  1. מעניין. אבל, ירושלים היא סיפור מורכב מידי, וגם החרדים מבינים את זה.
    עיר בירה של כמעט מיליון איש, עם פיספס של קהילות ומסורת לוקלית עשירה זה לא כמו לנהל עיר שינה הומוגנית.
    מה גם, הטענה, המוצדקת, שלמדינה יש תפקיד במבנה הכלכלי הבעייתי מאוד של עיריית ירושלים – בעיות שאי אפשר לתקן על ידי הורדת איכות השירותים העירוניים הירודים גם ככה, או על ידי גבייה.
    אולי תעיין בזה: http://jerusaleminstitute.org.il/.upload/hazonjerusalem.pdf
    לא בהכרח מסכים עם החזון, אבל יש שם ניתוח מעמיק משנת 2008 (אחרי לופוליאנסקי) על האתגרים העירוניים של העיר.

    דווקא יש מועמד חרדי שחושב ברצינות לרוץ. יוסי דייטש שמו, ודווקא מה שמעניין שם שבמידה ויבחר, החרדים ירצו יותר מעורבות של המדינה בניהול העיר – בפרט בנושאי תרבות. https://www.kikar.co.il/278034.html

    להבדיל מהשאלות התקציביות. יש מסורת של ראשי ערים בירושלים – החל מטדי ועד ברקת (אולי למעט לופוליאנסקי) שמבחינתם, בירושלים, העיירה היא חזות הכל. כלומר, שהיא הרבה יותר מאשר רק מוסד אדמיניסטרטיבי של המרחב, אלא בעלת אחריות על המרחב מול התושבים ומול הממשלה. זאת תפיסה שלמועמדים חרדים קשה לאמץ אותה, בגלל הדיסונסס שקיים בין הסקטוריאליות של המגזר החרדי, לעומת המגוון שקיים בעיר כמו ירושלים.
    לופוליאנסקי זכור לרעה בעיר בדיוק בגלל שלא ידע להתעלות על העסקנות והסקטוריאליות ולחשוב במונחים של הטוב הכללי של ירושלים.

    תודה על כל הפוסטים המושקעים והמהנים

    • מעולם לא טענתי שירושלים לא מורכבת, אבל המסר הוא שעם הרשות העירייה מגיעה גם נשיאת האחריות – וכל עוד החרדים מושכים בחוטים ברקע, הם בורחים מאחריות וגם מורידים את העיר עוד יותר על הברכיים
      ותודה שאת מגיבה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s