חזרה למרחב הכפרי


עוד שהתחלתי לנתח רשויות מקומיות בתחילת הדרך של הבלוג נמנעתי מלבצע ניתוחים של מועצות אזוריות. הנתונים שלהן היו שונים מאלה של הרשויות המקומיות העירוניות והמקומיות ולכן, במשך שנים, נמנעתי מלהסתכל על הנתונים שלהן. עם הזמן הבלוג גם התמקד שמדיניות וסוגיות שמשפיעות על מרבית תושבי ישראל ומה לעשות, המרחב הכפרי מהווה רק 10% מהאוכלוסייה ולכן, כאשר כבר נגעתי בנתוני המועצות האזוריות, זה היה בהקשרים רחבים יותר (נתוני חינוך, אשכולות) ולא מועצות ספציפיות.

אם זאת יצא לי בשנה וחצי האחרונות לטפל לא מעט בנתונים של מועצות אזוריות, בין אם מועצות ספציפיות או כקבוצה. גם נחשפתי לשלטון הדו רובדי וחלק מהאתגרים שיש בו, מה שהציף אצלי לא מעט שאלות בנוגע לתפיסות שהיו לי לגבי המועצות האזוריות והשלטון האזורי הדו רובדי.

הרשומה הבא תתרכז בשאלות שעלו אצלי מזמן בנוגע לדמוגרפיה של המועצות האזוריות, השאלות שאני אתמקד בהן ברשומה הזאת הן כדקלמן:

  1. האם המרחב הכפרי גדל?
  2. האם יש חוסר סימטריה בגידול של המרחב הכפרי וכיצד זה בא לידי ביטוי?
  3. האם יש חוסר סימטריה בצמיחה הפנימית של הרשויות וכיצד זה בא לידי ביטוי?

הניתוחים שאני מציג מתבססים על נתוני המועצות האזוריות מסוף שנת 2003 ועד סוף 2018, כפי שהם זמינים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אבל לפני שאני צולל לניתוחים, הנה כמה נתונים מעניינים על המרחב הכפרי, על 54 הרשויות המקומיות שמרכיבות אותו:

  1. בסוף 2018 היו במועצות האזוריות בישראל כ-980 ישובים* כאשר קרוב למחציתם מושבים (שיתופיים ולא שיתופיים)
  2. קרוב למחצית מהמועצות האזוריות (26) יש רוב למושבים כאשר מתוכם רק כ-3 מועצות על "טהרת" המושבים, כ-10 מועצות עם מיעוט של ישובים קהילתיים, 10 מועצות עם מיעוט של ישובים מעורבים (קיבוצים, קהילתיים ולא יהודים) ו-3 עם מיעוט של קיבוצים
  3. מתוך 10 רשויות שבהן יש רוב לקיבוצים, 2 מורכבות מקיבוצים בלבד (גליל עליון ועמק הירדן), ב-5 יש מיעוט של מושבים, 2 עם מיעוט ישובים קהילתיים ואחת עם מיעוט מעורב (מושבים, קהילתיים ולא יהודים)
  4. יש 9 רשויות אזוריות מעורבות ללא רוב יחסי של אף אחד מסוגי הישובים השונים
  5. כ-5 רשויות אזוריות בלבד מבוססות על רוב של ישובים קהילתיים – כל המועצות האזוריות בשטחים ומשגב. המועצות ביהודה כוללות מיעוט של מושבים (הר חברון) או קיבוצים (גוש עציון) בעוד שהמועצות בשומרון הן עם רוב גדול של ישובים קהילתיים ומעט מושבים.
  • ללא ישובים מוסדיים, כפרי נוער וכו'.

החזרה למרחב הכפרי

האם המרחב הכפרי גדל? התשובה לשאלה היא בוודאות "כן". בניגוד למחשבה שיש נהירה של תושבים בעולם ובישראל בפרט לתוך המרחב העירוני, מסתבר שהמרחב הכפרי בישראל גדל הן בגודלו והן בחלקו היחסי מתוך האוכלוסייה הכללית בישראל מ-8.7% ל-10.4%, זאת כאשר הערים ובמיוחד המועצות המקומיות הקטינו את חלקן היחסי (גם בגלל שחלקן הפכו לעיריות).
הערה: 1. הגרף כולל כמה איחודי רשויות, אך השפעתן קטנה; 2. יש קפיצה בנתוני המקור בשנת 2008 שאין לי הסבר עבורה.

השאלה המתבקשת היא האם הגידול בחלקן היחסי של המועצות האזוריות נובע מהגירה לתוך המועצות או גידול טבעי. היות ואין נתוני הגירה רב שנתיים הממוקדים מהגירה פנימית בין סוגי רשויות שונים, אפשר לבחון את השינויים דרך הריבוי הטבעי של סוגי הרשויות השונים:

ניתן לראות כי לעומת שינוי חלקן היחסי באוכלוסיה, רכיב הריבוי הטבעי של שלושת סוגי הרשויות יציב וחיובי. מרכיב הריבוי הטבעי במועצות המקומיות לא שונה משמעותית מזה של המועצות האזוריות. האוכלוסיה בעיריות גדולות בהרבה ולכן גם חצי אחוז פחות בקצב הריבוי לא משנה שהן גדלות כל שנה פי כמה יותר ממועצות אזוריות. מכאן אפשר להסיק שירידה בחלקן היחסי מתוך האוכלוסייה של הרשויות העירוניות נובע בעיקר מהגירה מהן לכיוון המועצות האזוריות ולא בגלל ריבוי טבעי של תושבי המרחב הכפרי.

הנהירה למרחב הכפרי

המרחב הכפרי צמח ב-15 השנים האחרונות באופן משמעותי, אבל צמיחה של כלל המרחב לא בהכרח מעידה על צמיחה סימטרית ופה עולה השאלה מי צמח יותר ומי פחות. בכדי לענות על השאלה הזאת פניתי לבסיס הנתונים של מדד ה-MRI ובו יש שתי "שאלות" רלבנטיות:

  1. כמה ישובים מתוך כלל הישובים ברשות גדלו ב-5 שנים ב-25% או יותר – צמיחה ממוצעת של יותר מ-5% בשנה היא צמיחה משמעותית של ישובים ויש בה בכדי להשפיע על הישוב עצמו. זו גם צמיחה בגודל שיעיד על הגירה ולא רק צמיחה מריבוי טבעי
  2. כמה ישובים מתוך כלל הישובים ברשות גדלו ב-10 שנים ב-40% או יותר – צמיחה ממוצעת של 5% בחמש שנים היא לא פשוטה, לא שכן צמיחה של 4% בשנה בעשור. ישובים שצמחו בהיקף כזה הם ישובים שהשתנו משמעותית, כאשר ישובים חדשים נכללים כמו ישוב צומח.

הנתונים הרב שנתיים מציגים תמונה שמאפשרת לבחון את הדינמיות של הצמיחה של המרחב הכפרי לאורך זמן כמו גם את מרכיב הסימטריה בצמיחה.

בחינה של שינויים בישובים על פני תקופה של 5 שנים מצביעה כי בין השנים 2008 ל-2012 רק 18% מהישובים במועצות האזוריות צמחו בקצב גבוהה, כ-23% מהישובים דעכו או לא צמחו (סטגנציה) והאחרים (59%) צמחו בקצב של 5% עד 25%.

בין השנים 2013 ל-2018 ניתן להבחין כי אחוז הישובים שדעכו או היו בסטגנציה גדל ל-33% בעוד שאחוז הישובים שצמחו ביותר מ-25% קטן ל-15% מהישובים, ביניהם כ-15 ישובים חדשים (10% מהישובים שצמחו מעל 25%). בכ-30 מועצות אזוריות השתנתה המגמה של הצמיחה לכיוון סטגנציה לעומת 18 שמגמת הצמיחה שלהן השתנתה לכיוון צמיחה מהירה.

יש שתי משמעויות לנתונים הללו – ראשית, שמעל לרבע מהישובים במרחב הכפרי לא גדלים וחלקם אף קטנו, לעומת חלק קטן יותר שכן צומח מהר. שנית, גל הצמיחה של המועצות בין השנים 2008-2012 דעך באופן משמעותי לקראת 2018. נכי יש חוסר סימטריה בצמיחה של המרחב הכפרי, אם כי מרבית הישובים עדיין צומחים בקצב שנע סביב הריבוי הטבעי.

אם מסתכלים על הנתונים מהכיוון של סוגי הישובים נראה כמובן תופעה מעניינת – בין 2012 ל-2018 הדעיכה/סטגנציה במושבים הכפילה את עצמה מ-88 מושבים (20%) ל-183 מושבים (41%) בעוד שהמגמות של הקיבוצים לא השתנו (כ-30% מהקיבוצים דועכים/בסטגנציה הן ב-2012 והן ב-2018) ובישובים הקהילתיים הדעיכה/סטגנציה גדלה, אך רק ב-6% מ-21% ל-27% מהישובים.

עוד מאפיין מעניין (ואחרון) לגבי הצמיחה של המועצות האזוריות הוא שב-2018 המועצות המובילות בגידול במספר הישובים הצומחים הן מועצות אזוריות פריפריאליות – גולן, מבואות חרמון, עמק המעיינות ומטה אשר בצפון ומועצות אזוריות דרומיות – בני שמעון, חבל אילות, רמת נגב, שדות נגב ותמר.

בהכללה ניתן לומר כי בין השנים 2013-2018 המועצות האזוריות במרחק של עד שעה נסיעה מתל אביב האטו את הצמיחה שלהן (או מיצו אותה) ביחס לתקופה של 2012-2008, בעוד שהרשויות הרחוקות יותר "קלטו" את הגל השני של ההגירה הפנימית.

לא כל הישובים שווים

השאלה השלישית שעניינה אותי נוגעת לסימטריה בצמיחה הפנימית של המועצות. הסתכלות דרך מדדי ה-MRI מראה כי בממוצע בפרקי זמן של 5 שנים רק 17% מהישובים בכל מועצה גדלים ביותר מ-25%, כאשר במועצות מעטות יש יותר מ-50% מהישובים שצומחים בקצב גדול מ-25%. על פני פרקי זמן של עשור רק שליש מהישובים צומחים ביותר מ-40% ורק ב-6 מועצות אזוריות (בממוצע) יותר מ-60% מהישובים צמחו בקצב גדול מ-40%.

2012

2013

2014

2015

2016

2017

2018

אחוז הישובים שצמחו ביותר מ-25% בחמש שנים

17%

18%

17%

16%

16%

16%

17%

מס' המועצות בהן יותר מ-50% מהישובים צמחו ב-5 שנים

1

1

1

1

2

4

4

אחוז הישובים שצמחו ביותר מ-40% בעשור

36%

38%

37%

36%

37%

29%

27%

מס' המועצות בהן יותר מ-60% מהישובים צמחו בעשור

6

8

6

5

7

5

5

אסור לשכוח שממוצע יכול להטעות – ייתכן שבכל שנה נתונה קבוצת ישובים שונה צמחה ב-25% או 40% בגלל שינוי נקודתי בשנת הייחוס. בנוסף, סטיית התקן של ממוצע אחוז הישובים שצמחו ביותר מ-25% בחמש שנים עמדה ב-2012 על 13% וב-2018 על 20%, שינוי שמעיד שיש יותר מועצות אזוריות שכמות הישובים שצמחו בהן באופן משמעותי גדול פי 2 מ-17%, אבל שאר הנתונים מצביעים שהצגתי, בשילוב עם הנתון של מס' המועצות בהן יותר מ-50% מהישובים צמחו ב-5 שנים מצביע כי חוסר הסימטריה בצמיחה של הישובים במועצות האזוריות די גדול.
הערה: סטיית התקן של אחוז הישובים שצמחו ביותר מ-40% בעשור היא 20% לכל אורך השנים, נתון שמסביר מדוע מס' המועצות שבהן יותר מ-60% מהישובים צמחו בעשור יחסית יציב סביב 6.

לסיכום אציין שחלק מהשינויים שסקרתי ברשומה הפתיעו אותי – המרחב הכפרי גדל! מנגד חלק מהתוצאות התיישבו היטב עם דברים שנחשפתי אליהם בעבודתי, בעיקר חוסר הסימטריה בצמיחה בתוך המועצות וכמה חוסר הסימטריה משמעותי.

2 מחשבות על “חזרה למרחב הכפרי

    • ברמה הפורמלית זה ישוב שמשוייך למועצה אזורית. נכון שאפשר להתייחס להיבטים של צפיפות בינוי ומדדים אחרים בהקשר הזה, מה שיכניס לרשימה לא מעט מועצות מקומיות, אבל אני מתייחס ברשומה הזאת רק להגדרה הפורמלית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s