בהכל אשם המנגנון המוניציפלי


בתחילת מאי התקיים הדיון ה-13 של ועדת איחוד ת"א בת-ים. אחרי שכל הגורמים המעוניינים באיחוד (עיריית ת"א, האוצר) הציגו בדיונים הקודמים את כוחה הרב של ת"א והיתרונות הרבים שהם רואים באיחוד עבור תושבי בת-ים, הדיון הפעם התרכז בתרגיל התיאורטי של איחוד הרשויות בהיבט הכספי והתכנוני. אם עד כה "המתקפה" על בת-ים התרכזה בחולשתה הכלכלית המובנית (עקב מחסור במקורות הכנסה), ההצגה הנוכחית של עיריית ת"א התרכזה במתקפה חזיתית על יכולתה התפעולית של עיריית בת-ים בשני היבטים מרכזיים בתפקודה של העירייה – אי יכולתה לקדם תוכניות שמייצרות הכנסה (כפי שבה לידי ביטוי במספר נמוך של היתרים והתחלות בניה) קרי, חולשתו של אגף הנדסה של בת-ים. כמו כן חוסר יעילותו של מנגנון העירוני של בת ים ביצירת הכנסות עצמיות (גביה, נכסים ועוד), חוסר יעילות, אשר בשילוב עם התייעלות המנגנון עקב האיחוד, שתומחרה ע"י גזברות ת"א בעלויות המגיעות בטווח הבינוני להיקף הגרעון המובנה של בת ים (110 מיליון ש"ח, כולל את מענק האיזון של בת-ים). דרך שני ההיבטים הללו עיריית ת"א טוענת שבפועל ניתן להתגבר בטווח הקצר על הגרעון[1] של בת-ים ללא תוספת כספים מעיריית ת"א ושהמנגנון העירוני של בת-ים לא מסוגל לעשות זאת.

השינוי בקו הטיעונים של המצדדים באיחוד – ממתקפה על חולשתה הכלכלית של העיר למתקפה על גורם שעד כה לא סומן באופן ישיר כגורם לחולשתה של העיר, מנגנוניה המוניציפליים, גם אם נאמר במספר דיונים שהמנגנון העירוני של ת"א עדיף על פני זה של בת-ים[2] מעלה את השאלה האם החולשה של המנגנון העירוני של בת-ים נובעת מחוסר במשאבים לגיוס כ"א שנדרש בכדי להביא לשיפור מצבה של העיר או שמע מצבה הכלכלי הרעועה של בת-ים הוא תוצאה של מנגנון עירוני חלש? המפתח לתשובה לשאלה נמצא ברצף דיונים שהתקיימו כמה שנים קודם לכן, במסגרת הועדות קודמות לבחינת גבולות בת-ים חולון וראשון לציון.

הועדה הראשונה לבחינת גבולות בת-ים עם שכנותיה חולון וראשון לציון, ועדת שחר, מונתה בעקבות פנית ראש עיריית בת ים למשרד הפנים ופעלה בין 1997 ל-2001, כאשר את מסקנותיה היא הגישה ב-2005. הועדה דחתה את דרישת בת-ים לסיפוח שטחים מראשון לציון בטענה כי פתרון למצוקותיה של בת-ים אינו קרקעי ואף הציעה לשקול איחוד של בת-ים עם אחת הערים הסמוכות לה ובפרט עם חולון. אם זאת הועדה המליצה להעביר לבת-ים את שטח קריית מיכה ומתחם הספורט מתוך חולון מכיוון ששטחים אלה מהווים בפועל חלק בלתי נפרד מבת ים, גאוגרפית ותפקודית (מדובר על אזור של חולון שנמצא בצידו המערבי של איילון ובעצם מופרד מחולון). אם זאת, בעקבות הסתייגות של ראש עיריית חולון (מוטי ששון) ממסקנות אלה נוצר עיכוב ובסופו של דבר ביטול של מסקנות הועדה, ביטול שהוביל לבג"צ שקבע לקיים ועדה נוספת.

הועדה השניה לבחינת הגבולות של חולון, בת ים וראשון לציון שהוקמה בשנת 2008 בראשות פרופ' ערן רזין[3] כאשר כתב המינוי התמקד בבחינת הטיעונים של צדק חלוקתי של בת-ים מול שכנותיה בראיה נקיה ללא הסתמכות על עבודת ועדת שחר. המינוי של הועדה כלל באופן מפורש שלא יהיה דיון באיחוד רשויות, זאת לאור כשלון מהלך איחוד הרשויות הנרחב שנכשל בשנת 2005 (13 איחודים במקום 100, כאשר כל הרשויות הערביות בסוף הופרדו חזרה).

קריאת סיכום פעילות הועדה מרתק, הן בגלל המורכבות שהוא מציג והן בגלל שהוא כתוב באופן מאוזן. אם בדיונים של ועדת וקנין בת ים נלחמת על זהותה/עצמאותה בעור ציפורניה כאשר שאר הרשויות מאד "נינוחות" ואף מתנשאות על בת-ים, ניכר כי בועדת רזין חולון וראשון לציון נלחמו על עמדתן ללא כפפות ובשיניים חשופות, כולל טיעונים בדבר דפוסי ניהול והחלטות תכנוניות שלוקות בחסר מצדה של עיריית בת-ים (בין היתר עקב אי מימוש של שטחים מניבים). בסיכמו של דבר ועדת רזין שללה טיעונים בדרך דפוסי ניהול והחלטות לקויות מכיוון שהליקויים עליהם הצביעו חולון וראשון לציון קיימים ברשויות רבות ואף חלקם הם ליקויים "בעיני המתבונן" ולא בהכרח משקפים קבלת החלטות לא תקינה. ועדת רזין גם קבעה במפורש כי בת-ים מקופחת וכי יש מקום לפצות אותה משיקולי צדק חלוקתי, אם זאת הועדה דחתה את שינוי הגבולות שהוצגו לה משיקולים תיכנוניים, כלכליים וזיקה מוניציפלית, תוך שהיא מצביעה על פתרון בדמות חלוקת הכנסות מהמתחמים הספציפיים שביקשה בת-ים. היות ולועדה לא היה מנדט לדון בפתרון חלוקת הכנסות היא המליצה על הקמת ועדת חלוקת הכנסות. [מכתב הממלצה לשר]

המסקנה המתבקשת מקריאת סיכום ועדת רזין היא שהבעיה של בת-ים אינה נובעת מחוסר היכולת של המנגנון המוניציפלי שלה כי אם ממחוסר במשאבים. מסקנה זו גם מתיישבת עם טענת עיריית בת-ים כי הכספים שתקבל בת-ים במסגרת חלוקת הכנסות יאפשרו לה לחזק את המנגנון המוניציפלי שלה כך שבטווח הבינוני תוכל העיר לשפר את מצבה הכלכלי בכוחות עצמה. אבל בסיבוב הנוכחי בת-ים היא היחידה שמדברת על הפתרון הזה. אפילו הועדה המחוזית של ת"א, שבמהלך ועדת רזין גרסה כי הפתרון לבעייתה של בת ים הוא העברת שטח מראשון לציון בהיקף גדול משמעותית מזה שבת-ים ביקשה, שדיברה בשבחה של עיריית בת-ים ופעולותיה שחיזקו את העיר, גם היא המליצה בפני הועדת וקנין על האיחוד.

אין ספק שחולשתה הכלכלית של בת-ים מקרינה על המנגנון המוניציפלי שלה. הפעילויות שביצעה בת-ים, כפי שמשתקף בהצגות שהוצגו במהלך הועדה ובנתונים שניתחתי, מעידים כי למרות המחסור במשאבים היא מצליחה לבצע פעולות שמאפיינות ארגונים עשירים יותר (אם כי גם אני הצבעתי שיש מקום להשתפר/להתייעל), אך לי ברור כי ללא המשאבים הנוספים, כל המאמצים האלה לא יצליחו כי הרשות לא תחזיק מעמד עד למימוש השיפורים "שבקנה" (ודי לקרוא את דבריו של הגזבר בישיבה הנוכחית, תחילת מאי, בכדי להבין את חומרת המצב).
השאלה האם בזכות משאבים נוספים המנגנון הזה יצליח להעמיד את העיר על רגלה בטווח הבינוני היא מורכבת. אין לי ספק שעיריית בת-ים תדע להיכן להפנות את המשאבים הנוספים ושהם לא "יבלעו" במנגנון ללא תועלת[4], אם זאת קשה לנבא האם הפעולות שביצעה בת-ים אכן ישאו פרי בעתיד, במיוחד לאור העובדה שבמקביל להתחזקות של העיר היא תמשיך לגדול ולהיעשות צעירה יותר. היום אני מחזיק בדעה ש"קו ההגנה" המוביל של עיריית בת-ים, כי המשאבים הנוספים יאפשרו לה לעמוד על הרגליים בטווח הבינוני (ולכן האיחוד מיותר), לא ישכנע את הועדה. לא בטוח שנותר זמן פציעות לתקן את קו ההגנה הזה ולכן כאשר אני אכתוב את הפוסט המסכם של הועדה, הוא ידון בהמלצתה לאחד את בת-ים לת"א.

עוד שתי הערות אחרונות:

  • במקור חשבתי להתייחס לגופם של הטיעונים של גזברות ת"א בדבר היכולת שלהם לייצר הכנסה של 110 מיליון ש"ח "מבלי לקחת שקל מקופת ת"א", אבל החלטתי שזה לא העיקר (וגם קצת קטנוני). אני אתייחס ל"יעילות המהוללת" של המנגנון המוניציפלי התל-אביבי בפוסטים אחרים
  • תוך כדי שעברתי על החומר שיש לי על איחודים נתקלתי במחקר שבוצע עבור משרד הפנים על יעילות של איחודי הרשויות. המסקנות של המחקר הזה לא תואמות את עמדת המצדדים באיחוד. אולי היה כדאי שאותם גורמים שמצדדים באיחוד יקראו אותו.

[1]  השוואת השקעה בתושבי שתי הרשויות תתרחש רק אחרי 5 שנים

[2]  טיעון שלעצמו לא אומר שהמנגנון של בת-ים הוא הבעיה

[3]  פרופ' ערן רזין נחשב לאחד המומחים המובילים בישראל בתחום כלכלה עירונית

[4]  או לכל הפחות, הבזבוז שיווצר במנגנון המוניציפלי של בת-ים יהיה קטן משמעותית מזה שיהיה באותם כספים במנגנון המוניציפלי של ת"א, הן בגלל שהנתונים של ת"א מעידים על כך והן בגלל כלל כלכלי פשוט – חוק התועלת השולית. התועלת השולית של כל שקל בתקציב בת ים גדולה מזו שבתקציב ת"א

2 תגובות

  1. […] בפוסט הרביעי בו התייחסתי להיבט הביצועי של המנגנון המוניציפלי של בת-ים והסיכוי שלו להצליח להעמיד את הבת-ים על רגליה בטווח הארוך, אך באותה נשימה גם ציינתי שברור שאותו סיכוי לעמוד על הרגלים, כפי שמציגה אותו עיריית בת-ים, לא ישכנע את הועדה. ואכן, רק חבר אחד מתוך חמשת חברי הועדה קיבל את עמדה זו של עיריית בת-ים. […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s