משלוש יוצא אחת


עדכון כתב המינוי של ועדת החקירה לבחינת איחוד בת-ים ות"א עורר זעם רב בקרב הרשויות הסמוכות, שיצאו למתקפה כנגד המהלך והגישו עתירה בבג"צ כנגד עדכון כתב המינוי, כמו גם הגישו עתירה מנהלית שתחייב את שר הפנים להסביר מדוע הוא לא ממנה חשב מלווה לבת-ים. על אף זאת ולמרות המחאות התקיימו במאי וביוני שתי ישיבות של הועדה בהן דנה הועדה בחלופה של איחוד בת-ים עם חולון וראשון לציון (ולא אם כל אחת בנפרד). הועדה, כפי שציין זאת שוב ושוב בני וקנין, יו"ר הועדה, באה להקשיב על מנת שתוכל לבחון את החלופה, במידה וזו לא תבוטל ע"י בית המשפט. אך גם כאשר מדובר על חלופה לא סבירה, הדיונים עצמם היו מעניינים וחשפו את "מאחורי הקלעים" של מצבה של בת-ים, את ההתנהלות הבעייתית של הרגולטור ואת היקף העיוורון של הציבור לנעשה בשלטון המקומי, כולל של תושבי בת-ים את הנעשה בעירם שלהם.

הערה: סיכום הישיבות יעשה במשולב. פרוטוקול הישיבה ממאי ופרוטוקול הישיבה מיוני.

החזית האזרחית

בדיון הראשון הופיעו, ולא בפעם הראשונה, תושבי בת ים שדיברו בעד האיחוד, אך בפעם הראשונה גם הופיעו תושבי ת"א דיברו בעד האיחוד. הקבוצה המאורגנת מטעם התנועה לאיחוד מטרופולין התייחסה להיבטים של חייהם במטרופולין הת"א ובמבחינתם, האיחוד הוא מבורך, הוא יחזק את השירותים שהם יקבלו ולא יפגע בציביון של בת-ים. אחרי ששמעתי מספר תושבים מדברים על כך שלא צריך לבצע את האיחוד בגלל שהוא יפגע בייחודיות של בת-ים, אני נוטה להאמין שאיחוד לא יפגע בייחודיות של בת-ים, אלא אם כתוצאה מהאיחוד בת-ים תעבור ג'נטריפיקציה – אבל זה יכול לקרות גם אם בת-ים תישאר עצמאית והדרך למנוע את זה תלויה בתושבים לא פחות מאשר שהיא תלויה ברשות המקומית.

חלופת החי-בר

כאשר ניתחתי את החלופות המקוריות של כתב המינוי, היה לי ברור שאי אפשר לקחת כסף מחולון ומעט הכסף שניתן לקחת מראשון יפגע בשירותים שראשון נתנה אז, בניגוד לת"א שהחזיקה במספיק רזרבות בשביל להשלים את החסר לבת ים. באותו ניתוח נתונים גם בחנתי האם יש תועלת כספית מאיחוד מנגנונים של שתי רשויות גדולות ומצאתי שמדובר על תועלת שולית ביחס לתקציבן המשותף. לאחרונה גם ביצעתי בדיקה ראשונית של העלויות לתושב של שירותים עירוניים וביחד עם ניתוח היתרון לגודל בתיקצוב חינוך, אני מרגיש בנוח לומר שהתועלת הכלכלית באיחוד רשויות גדולות נמוכה, במיוחד לאור המורכבות הגדולה שכרוכה בדבר.

אבל זו לא הגישה שבה נקטו עיריות ת"א, חולון וראשון לציון כאשר הם הגיעו לועדה על מנת לתקוף את החלופה. הגישה של החתן המיועד הייתה להצביע שוב על הניהול הבעייתי של בת ים ועל כך שלמרות הנדוניה, החתן רוצה בכלה. השכנות מדרום וממזרח נקטו בגישה דומה, אם כי בדגש אחר- בת-ים נוהלה ללא חזון וראיית טווח ארוך מצד נבחריה ולכן הגיעה למצבה הנוכחי.
בדיון הראשון הציגה עיריית ת"א, אשר יוצגה ע"י הגזבר ואנשי כספים, ודובריה התייחסו לשני היבטים של המנדט החדש – ההיבט הראשון הוא שעיריית ת"א מעוניינת להתאחד עם בת-ים על אף שמדובר על עיר עם בעיות, זאת מתוך התפיסה שהנסיון וידע של אנשי עיריית ת"א יפיקו תוצאה שתהיה טובה לשתי הערים (ולכן אין מקום להתעסק עם החלופה של חולון-ראשון-בת ים, י.ש). ההיבט השני הוא השוואה בין התהליך שעברה בני ברק וההצלחה שלה בטיפול בגרעון בתקציב העירוני ביחס לחוסר ההצלחה של בת-ים להתמודד עם הגרעון בתקציב העירוני, למרות שנקודת המוצא שלהן לא הייתה שונה לפני עשור. בהיבט זה עיריית ת"א התמידה בקו שהציגה בעבר.
בדיון השני מוטי ששון (ראש עיריית חולון) הציג את נקודה זו מהחוויה שלו כאשר קיבל את חולון לידיו – הוא הבין שהרשות במצב לא טוב ולכן קיצץ בהוצאות, חתך בבשר החי ודאג להביא את הרשות למקום יציב כלכלית לפני שהחל להשקיע ולעצב את עירו. "שנתיים שלוש" זה כל מה שצריך הוא טען. חולון, אשר נמצאת היום במקום אחר לגמרי ביחס למצב שבו קיבל אותה מוטי ששון, לא צריכה להתמודד עם הכשלון של בת-ים בניהול מצבה ותושבי חולון לא צריכים להיענש באיבוד עצמאותם בגלל ההתנהלות של השכנה ממערב.
דב צור (ראש עיריית ראשון לציון) המשיך את מוטי ששון והציג את גם הוא את השוואה בין בת-ים ובני ברק, לפני עשור והיום, אך בדגש על האחריות של קברניטי העיר. ההשוואה שהציג דיברה על כך שבעוד בני-ברק הייתה במצב פחות טוב מבת-ים לפני עשור, נבחריה הבינו את המצב, גיבשו חזון וראיית טווח ארוך והגיעו למצב שהיום בני-ברק נמצאת במצב יותר טוב מבת-ים (מהמספרים שאני מכיר מ-2014 זה נכון). צור גם ציין את ההזדמנויות שקיבלה בת-ים, בין היתר שטחים שהיא קיבלה מראשון לציון בשנות ה-70 לטובת פיתוח מתחם תעסוקה, שטחים בהם היא בונה תעסוקה ומגורים משולבים, למרות הגרעוניות שלן מגורים. צור גם "קינח" וקבע שבמידה וחלופה זו תומלץ, ראשון לציון תעצור את כל הסכמי הגג וההתחייבויות שלה לפיתוח מתחם צריפין שבתחומה, זאת מכיוון שראשון לציון לא תוכל להתמודד הן עם איחוד והן עם הגידול והצמיחה שינבעו הסכמי הגג ופיתוח צריפין – תכנונית, אירגונית וכלכלית.

שני ראשי הערים (ששון וצור) ציינו שהם לא מבינים מדוע שר הפנים, כאשר היה ידוע וגלוי שת"א מעוניינת באיחוד, בחר לשקול בחלופה ששני ראשי ערים מתנגדים לה נחרצות. גם בת ים ציינה שהיא רוצה להתאחד רק עם ראשון לציון, ללא חולון ובאופן כללי מיחזרה את הטיעונים שכבר הציגה וחזרה על כך שבת ים צריכה להישאר עצמאית כברירה ראשונה ובכל מקרה לא כחלק מת"א.

מר יוסי בכר – ראש עיריית בת ים:  …ודבר שני אם כבר רוצים לעשות איחוד ואני אף פעם לא אמרתי שאני נגד איחוד. אמרתי שאני בעד איחוד נכון. אנחנו לא רוצים להידבק לשכונות החלשות של תל אביב. יש תהום פעורה בין תל אביב אמיתית לתל אביב שנמצאת בדרום. מה לעשות? כל השכונות החלשות של תל אביב נמצאות בדרום תל אביב ולא טיפלו בהם עד היום. אנחנו חושבים שכן נכון, גם גיאוגרפית בניגוד למה שאמרה מתכננת המחוז שראשון רחוקה יותר, לא נכון. נווה חוף יושבת בתוך בת ים. אני עושה כל יום הליכה. אני מניח שהיא לא הלכה אף פעם מבת ים לראשון. אני כל יום עושה הליכה מבת ים לראשון. אני כראש עיר מתקשה להבחין מתי נכנסתי לתוך ראשון.

נציגי אגף התכנון (בשני הדיונים), הן ממחוז מרכז ובמיוחד מחוז ת"א, אמרו שהאיחוד הזה הוא רע תכנונית – יצירת עיר אשר תהיה גדולה מהעיר המרכזית של המטרופולין יוביל לשינוי שיווי המשקל של כל המטרופולין, הן בהקצאת המשאבים והן בחוזק הדרישה לשירותים של עיר מאוחדת שלא נמצאת בפועל במרכז המטרופולין. ראשון לציון, שבכלל שייכת למחוז מרכז (על אף שמתכננת מחוז ת"א ציינה שראשון רצתה לעבוד למחוז ת"א) ולכן התכנון שלה במרחב מקבל דגשים שונים.

תיכננו מטרופולין ושכחו את הרשויות

בפוסט "עוד מסמר אחד וגמרנו?" כתבתי שנבחרי הציבור של בת-ים נכשלו בתפקידם כאשר לא דרשו חלוקת משאבים יותר טובה במסגרת תמ"מ 5, אבל האשמה פה אינה נופלת על כתפיהם בלבד שכן מישהו כבר סלל את הדרך למצב שבו ת"א מקבלת את עיקר התעסוקה:

גב’ נעמי אנג’ל – מתכננת מחוז תל אביב, משרד האוצר: כשמסתכלים ואם מישהו ישים את המפה של שני המחוזות, של כל המטרופולין יחד, ולזה נעשה בזמנו מסמך מדיניות מטרופולין בסוף שנות ה- 90, זו הייתה הקדמה להכנת תמ"מ 5 והמבוא לסוף ההכנה של תמ"מ 3/21 כדי שבאמת תהיה הלימה מטרופולינית והתב"עות, לב המטרופולין, הטבעת הראשונה, השנייה והשלישית יהיו גם בסדרי הגודל הנכונים וגם עם ראיה תחבורתית נכונה שגם לא נפרוור את עצמנו לדעת בישובים קטנים וגם שלערים יהיה את המשקל הנכון, כך שמבחינה כלכלית המטרופולין יתפקד בדרך הנכונה. והדרך הנכונה היא שבליבה, שזה הגרעין המטרופוליני ישנן מגוון של תעסוקות שמאפיינות ליבה, יש לה גם רמת … אל הליבה הגדולה ביותר, זה אחר כך אושש בהפחתת תעסוקות ככל האפשר במחוז מרכז שהיו מאוד מרובות, מהגדלת תעסוקות וקידום מערכת הסעות המונים, תמ"א 23/א/4. והיום אנחנו מכפילים את העוצמות שלה בעבודה נוספת חדשה של משרד האוצר, משרד התחבורה ומנהל התכנון. כל המבנה הזה מכוון לזה שבאופן כלכלי הלב של המטרופולין, שזה המע"ר המטרופוליני במחוז תל אביב ומספר אזורי תעסוקה ראשיים יספקו לכלכלת המדינה את מה שהם צריכים לעשות. והערים המשניות צריכות להיות בגדלים מתאימים עם אזורי תעסוקה מגוונים ושונים. לא המרכזים הפיננסיים אלא יותר תעשיות אחרות. ואחר כך תעשיות ממש ומרכזים לוגיסטיים יצאו עוד יותר לתב"עות החיצוניות.

כמי שחושב שצריך לחזק את הערים ואת המטרופולין, איני יכול שלא להסכים עם הגישה הנ"ל – חיזוק הערים הוא הדרך לחזק את כל מדינת ישראל, רק שאני חולק על גישה זו מסיבה אחת פשוטה – אי אפשר לתכנן על הנייר מבלי להתאים את כל שאר המערכות אל מול התכנון הזה – זה כולל תיאום ציפיות מול הרשויות המקומיות, התאמת החקיקה בשביל שתאפשר לגופים השונים להתארגן כמטרופולין (אמצע שנת 2016 ואין לזה חקיקה), תיאום תקציבים בשביל לקיים את מערכת התחבורה ההמונית שצריכה לתמוך בריכוזיות הזאת וכמובן, בחינת ההשלכות הכלכליות של המהלך הזה על הכלכלה המוניציפלית של הרשויות השונות בתוך התחום המתוכנן! אלה לא רק ההשלכות על בת-ים, אלה גם ההשלכות על גבעתיים, רמת גן, הרצליה, חולון, רמת השרון, קריית אונו ובני ברק.

אבל בשנת 2007 שאישרו את תמ"מ 5 לא הייתה חשיבה כלכלית מוניציפלית בתכנון, כפי שאפשר להבין מדבריהן של שתי הממונות על המחוז:

גב’ גילה אורון – ממונה מחוז תל אביב, משרד הפנים: ומ- 2004 הכיר משרד הפנים בבעיה מובנית שיש לבת ים להחזיק את עצמה…כבר אז ב-2004 היה מנכ"ל דאז, לפני 16 מנכ"לים בערך, רו"ח גדעון בר לב, שמנו על השולחן ואמרנו הפתרון יהיה רק פתרון זמני. זאת אומרת גם אם תהיה תוכנית הבראה והתייעלות הם יהיו זמניים בלבד. ופה צריך לחשוב מחוץ לקופסה עם כלים שאין לנו או כלים אחרים שהם יותר דרמטיים לפתור את הבעיה של בת ים

אישוש לחוסר החשיבה הכלכלית בשנת 2007 ניתן לראות כבר בתחילת הישיבה ביוני

גב' רות יוסף – הממונה על מחוז מרכז, משרד הפנים: אנחנו במחוז מרכז עשינו איזה שהיא עבודה שמתייחסת לרמה של עצמאות פיננסית של רשות מקומית. ההשפעה של הרמה הפיננסית של רשות מקומית שנובעת מאזורי תעסוקה ואזורי מגורים והיחסיות ביניהם. כי הגענו למסקנה בשנים האחרונות, ולהרבה אנשים יש כאן ניסיון גדול, אזורי תעסוקה בדרך כל מניבים רווח לרשות מקומית ומגורים יוצרים הפסד לרשות המקומית…

…לכן הרבה מאד פעמים שאנחנו בחנו את זה, אנחנו בחנו את כל הסיפור הזה רק על מחוז מרכז מתוקף תפקידי. ובאמת ראינו שינויים מדהימים. כלומר, ראינו איך רשויות מקומיות נופלות ועולות על הנושא הזה. חוץ מהקטע של הניהול שזה תמיד סובייקטיבי וכמובן כמו כל מפעל, בכל רשות ניהולית כמובן שהניהול גם תופס משהו משמעותי.

מדבריה היה ניתן להבין שלא מדובר על עבודה מלפני עשור כי אם עבודה יחסית חדשה.

אז בשנת 2004, כאשר כבר ידעו שיש לבת ים בעיה, לא חשבו על הפניית שטחי תעסוקה נוספים לבת-ים (כלי שהיה "עמוק בסל הכלים" שעמד לרשות מחוז ת"א), בין אם בגלל הקיבעון על ת"א כמטרופולין או חוסר ההבנה של הקשר בין יחס שטחי תעסוקה לשטחי מגורים. ואם למשרד הפנים לא היו באותה תקופה שאישרו את תמ"מ 5 את הכלים להבנת ההשלכות של הקצאת המשאבים (נסו למצוא נספח כלכלי במסמכי התוכנית…בהצלחה), איך יכלו הרשויות מסביב לת"א להתמודד איתה?

הערת "אגב": יכול להיות שיבוא מישהו ויגיד שהתכנון המטרופוליני של תמ"מ 5 (ובהרחבה גם של תמ"א 35) הוא הדרך שבו בחר לעקוף אגף התכנון של משרד הפנים (היום האוצר) את ההתנגדות של הרשויות המקומיות לאיחוד הגדול בשנת 2004 (תמ"מ 5 ותמ"א 35 אושרו מאוחר יותר). אבל זה תהיה טענה לא נכונה שכן מדובר על תוכניות שהעבודה עליהן החלה הרבה לפני שעלה האיחוד הגדול. ייתכן ואם האיחוד הזה לא היה מבוטל ברובו, מצבן של רשויות רבות היה יותר טוב, אבל שוב – הרוח המנשבת באיחוד הייתה לצמצם את הרשויות למינימום ההכרחי לטובת חסכון בעלויות, כאשר הפן התכנוני היה רק מרכיב אחד בקביעת האיחודים (ולדעתי לא מרכזי, בטח שלא באזורים בהם אין רצף עירוני).

הערת "אגב" 2: בסיום דבריה של גילה אורון שאל אותה מנכ"ל עיריית בת-ים האם המצב הקיים (תכנונית) לא יוביל גם את גבעתיים לפתחה של איחוד עם ת"א. התשובה שקיבל לא מפתיע אותי בהתחשב בניתוח הכלכלי שעשיתי לגבעתיים ב-2013:

גב’ גילה אורון – ממונה מחוז תל אביב, משרד הפנים: גבעתיים אני קצת יותר דואגת. אני מוכרחה להגיד את זה על השולחן פה. כי גבעתיים באמת סגורה, לפחות בקטע הזה היא דומה לבת ים בזה שהיא סגורה מכל צידיה ואין לה מרחב גידול, היא כולה מבונה, היא רובה מגורים. אבל שוב, בגלל יחסית הקוטן שלה, של מספר התושבים שלה והעובדה שהאטרקטיביות של אזור התעסוקה שלה שעכשיו הולך להתחדש ולקבל עוצמות מאוד גדולות בכורזין יחזיק אותה, כורזין וגבעתיים סיטי יצליח להחזיק את החמישים ומשהו אלף תושבים שיש לה

על פי נתוני למ"ס, היו ב-2014 בגבעתיים חמישים ושבע אלף תושבים (שזה יותר קרוב לשישים מאשר חמישים ומשהו) ופוטנציאל ההתחדשות העירונית שלה יכול להגדיל אותה בעוד 10-15 אלף תושבים (עוד 3000-4000 יח"ד). כבר היום גבעתיים משקיעה בתושביה הרבה פחות מרוב הערים באשכול שלה והיא סוחבת גרעון מצטבר של 100 מיליון שקלים כבר הרבה שנים. התוספות בכורזין וגבעתיים סיטי כנראה יפצו על הגידול העתידי, אך לדעתי הם לא ישפרו את מצבה – המועמדת הבאה לאיחוד?

אני אסיים בסברי הסיום של מנהל מחוז מרכז בדיון ביוני:

גב' רות יוסף- הממונה על מחוז המרכז, משרד הפנים: לא, קודם לא לאחד. אני לא חושבת שאיחוד זה הפתרון האופטימלי הוא מאד בעייתי מבחינה ארגונית אפילו, מאד בעייתי. יש רשויות שעד היום, אפילו אלה שהחליטו לאחד אותן ונשארו בטעות כי בסקטור הערבי זה בכלל לא מתקיים. בסקטור היהודי, בקדימה וצורן אני רואה את זה, רואים את זה במודיעין ומכבים רעות, זה קשה. ראשי הרשויות טובים שם וזה מאד קשה, מאד מורכב, זה לא מתרומם. אני לא אומרת לאחד, אבל נעשים דברים במדינה. מה זה מענק איזון? זה ניסיון לייצר שוויון במערכות. אז אם מענק איזון לא מספיק לעשות את זה אז צריך אולי להעביר הכנסות מרשות לרשות בעיקר באזורי תעסוקה שזה משהו שהמדינה נותנת. לא מחוייבים לתת לה שירות לאזורי התעסוקה. מה שהיא נותנת להם היא אומרת כאן אתם יכולים לבנות כי אנחנו מאשרים לכם לבנות תעסוקה במאתיים קומות לצורך העניין ואז אתם יכולים לגבות. אחד הדברים שאני תמיד אמרתי, כשנכנסתי גם לתכנון, אמרתי לעצמי שהניתוק המוחלט הזה בין התכנון לבין השלטון המקומי הוא אם כל חטאת הרבה מאד פעמים כי אנחנו רואים פערים כל כך גדולים בין רשויות שנובעות מהחלטות שאף אחד לא חשב שני צעדים קדימה, ממש ככה. כי אמרו טוב כל מי שרוצה שיקבל. אז החזקים קיבלו והחלשים קיבלו פחות. ואז אנחנו צריכים להתחיל עם הדרום והצפון ועם כל הדברים האלה להתאמץ ואיך ומה ולמה כל הדברים האלה.

לכן אני כל הזמן אומרת, החשיבות היא, שם זה חלב שנשפך בעצם. אתם מתעסקים בלנסות לתקן חלב שנשפך. אבל מה שאנחנו מנסים לעשות, כבר התחלנו לעשות את זה במשרד זה לראות איך אנחנו משתמשים בתכנון ככלי פיננסי לרשויות המקומיות. כלומר, כלי לאיתנות פיננסית לרשות.

שעל זה נאמר "הגיעו ימות המשיח"…

4 מחשבות על “משלוש יוצא אחת

  1. פינגבק: סיכום מקומי – יוני 2016 | המדד המוניציפלי

  2. פינגבק: תקציר מקומי – 4 ביולי | המדד המוניציפלי

  3. פינגבק: תקציר מקומי – 11 באוגוסט | המדד המוניציפלי

  4. פינגבק: ביום שאחרי האיחוד | המדד המוניציפלי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s