הגל הראשון של הקורונה הוא הזדמנות. הזדמנות להסתכל על ההתמודדות על השלטון המקומי עם האתגרים של מצב החירום הייחודי שיצרה הקורונה, הזדמנות לבחון התמודדות עם סגר מלא, התמודדות עם סביבה רווית דיסאינפורמציה וחוסר וודאות.
בשבוע האחרון יצא לי לדבר בשני אירועים שונים על השלכות המשבר ברמה עולמית – פעם אחת במסגרת כנס של התנועה לחופש המידע לכבוד 22 שנים לחוק חופש המידע (החל מהדקה ה-30) ופעם שניה בפאנל של פורום קהלת וארגון חברי וחברות המועצה בישראל (החל מהדקה ה-40). הצלילה לתוך ההשפעה של הקורונה על שני תחומי התוכן האלה נפגשה בשני מקומות – הראשון הוא אמון הציבור. גם בישראל וגם בארה"ב אמון הציבור היה גבוה ביחס לאמון הציבור בשלטון המרכזי. הסיבות לאמון הציבור נובעות מכמה גורמים מרכזיים:
- השלטון המקומי דיבר עם הציבור באופן שוטף אבל גם דיבר עם הקהילות השונות – הפניה לא הייתה אל ציבור כללי כי אם לציבור בהתאם לשפה שהציבור מבין.
- השלטון המקומי פעל, במסגרת הכלים המוגבלים שלו, לתת מענה למנעד רחב של סוגיות שהשלטון המרכזי לא היה מסוגל לתת להם קשב. בארה"ב השלטון המקומי גם כך מעורב יותר בחייהם של תושביו ובעל יותר סמכויות (ותחומי אחריות) בעוד שבישראל השלטון המקומי כבר שנה פועל בלי שלטון מרכזי מתפקד – הוא כבר התרגל לפעול לבד
- השלטון המקומי לא זיגזג – הוא פעל ליישם את הנחיות השלטון המרכזי לצד מילוי הואקום שהשלטון המרכזי השאיר בתחומים שנפלו בין הכסאות, כמו מפעלי ההזנה לילדים בבתי הספר – שפתאום נסגרו וילדים רבים לא יכלו לקבל ארוחת צהריים חמה.
במקומות רבים השלטון המרכזי פעל ללא שקיפות, תוך העברה סלקטיבית של מידע, הנחתת הנחיות ללא הסברים וללא הצגה של הבסיס העובדתי או המטודולוגי לקבלת החלטות. היכן שהשלטון המרכזי פעל בריכוזיות רבה ובחוסר שקיפות, האמון בו ירד – איפה שהשלטון המרכזי פעל בשקיפות ובהירות, האמון בו עלה.
לעומת זאת המאמצים של השלטון המקומי בכדי להתמודד עם המצב היו בכל הגיזרות וזה השתלם, עם אמון גבוה לצד הבנה כי הפעולות של השלטון המקומי נעשו במידה הנכונה.
אפשר להעמיק במצגות שהצגתי בשני האירועים – המצגת הראשונה מתייחסת לפעולות של השלטון המקומי בארה"ב להתמודדות עם הקורונה, כולל שקפים שנוגעים לתחומים שלא רלבנטים לישראל אבל עדיין מעניינים. המצגת השנייה הוצגה בכנס של התנועה וכוללת קישור לפרסומים של מחקרי אמון הציבור.
המקום השני שבו נפגשים שני התחומים שסקרתי הוא ההשפעה המגבירה של מצב החירום. מצב החירום פעל כמגבר לעוצמות ולחולשות שיש לרשויות המקומיות בזמן השגרה, בין אם זה ביכולת לתקשר עם הציבור, היכולת לפעיל אמצעים דיגיטלים, לזהות צרכים של ציבורים שונים ולהיפך, היעדר היכולות הללו. אם אפשר ללמוד מכך משהו, הרי שהרשויות שלא יתמודדו עם חולשות בשגרה יצטרכו להתמודד עם החולשות הללו בעוצמה גבוה יותר בזמן חירום, רשויות שלא ייצרו לעצמן עוצמות בשגרה, יהיו נטולות כלים להתמודד עם המשבר.
