לא מעט שורות נכתבו בבלוג על הישובים השונים בישראל, על המרחבים הכפריים והעירוניים, על הכלכלה של מרחבים אלה. אם יש עקרון כלכלי מוביל שעולה מכל הניתוחים שבוצעו עד היום, הרי שהעקרון הזה מדבר על יתרון לגודל ויתרון לצפיפות. אמנם המבנה הדו רובדי מצמצם חלק מהעלויות השוטפות של הישובים הקטנים בזכות הרובד המתנדב של הועד המקומי, אבל עדיין, מועצה אזורית היא מבנה תפעולי יקר מעצם כך שהיא צריכה לתת מענה לאוכלוסייה המפוזרת על פני שטח נרחב. בנוסף, הגישה למשאבים והיכולות שהפגין/מפגין המגזר הכפרי בפיתוח מרחבי תעשייה ותעסוקה הביאו אותו למצב שהוא עשיר יותר ולכן מוציא יותר כסף (חוסר יעילות כתוצאה מ"עושר" יחסי).

השיח על אזוריות הולך ומתפתח בשנים האחרונות כאמצעי להתמודד עם קושי לייצר יתרונות לגודל ברשויות קטנות, במיוחד לאור הקושי לאחד ביניהן. במסגרת העבודות שעשיתי בנושא נתקלתי בשאלה לא ברורה מעליה בכלל – האם יש לאזורים "כושר נשיאה כלכלי מוניציפלי" לתמוך בתושבים שלהם?

משרד הפנים הקים את ועדת שראל בכדי לדון בשינוי של נוסחת מענקי האיזון. הועדה הוקמה כחלק מההסכמות מול רע"ם ושולבה בהחלטה 550 של הממשלה. האמת היא שאני מדבר על הצורך בעדכון של הנוסחה כבר מ-2015 ולכן הופתעתי (וקצת התעצבנתי) שביקשו לסכם כל כך הרבה רשומות לתוך 1,500 מילים. אבל מסתבר שזה אפשרי בקצת פחות מ-1,470. אז הנה הטיוטה שלי (הקישורים לרשומות הרלבנטיות לא ישולבו במסמך שאשלח, אבל חשוב שקוראי הבלוג יכירו את התמונה הרחבה יותר):

התארחתי בפודקאסט "על המשמעות" של תמיר דורטל. דיברנו על הרבה נושאים, לא מעט קפיצות בין נושא ונושא. בהמשך אני אוסיף לרשומה הזאת הפניות לרשומות שבהן יש הרחבה על הנושאים השונים שעליהם דיברנו, כי רוב אם לא כל הדברים שאליהם התייחסתי קיבלו התייחסות בבלוג עצמו.

התארחתי לאחרונה אצל תמיר דורטל לשיחה על השלטון המקומי בישראל. ההזדמנות לשוחח על השלטון המקומי סביב השאלה "מקומו של השלטון המקומי והאם צריך לחזק אותו?" עשתה לי לא מעט סדר. אבל דווקא אחרי השיחה המוקלטת, כאשר דיברנו על הרפורמות שנמצאות לפתחו של משרד הפנים בתחום השלטון המקומי, עלתה הסוגיה שבה אתמקד ברשומה זו – איזו רפורמה צריך לעשות קודם?