100 = 257


אדר' דורון דרוקמן (מנהל אגף בכיר, אגף התכנון), חבר ועדה: ערן, תיארת את המצב של עיריית בת ים כמדממת. למעשה אפשר להגיד שהכתובת הייתה על הקיר הרבה שנים. האוצר נקט באיזושהי פעולה לנסות למנוע את זה, או שחיכה שזה יגיע למועד הזה, בשביל להציג מצגת כזאת או אחרת.
מר ערן ניצן, סגן ממונה תקציבים, משרד האוצר: אני חושב שמדובר בשיח של ממשלה, אני לא יודע מה זה אוצר. כממשלה, הדברים ידועים למשרד הפנים ומשרד האוצר לאורך שנים, כן אנחנו מכירים הרבה מאוד בעיות בשלטון המקומי,
אדר' דורון דרוקמן (מנהל אגף בכיר, אגף התכנון), חבר ועדה: לא, אני שואל ספציפית אם האוצר נקט באיזושהי יוזמה, הצעה וכו', ספציפית לנושא של בת ים.
מר מרדכי כהן (מנהל המינהל לשלטון מקומי), חבר ועדה: אני חושב, תסלח לי שאני פשוט מתערב. זאת לא שאלה שצריכה להיות מופנית לאוצר, למרות שמי שעומד מאחורי זה האוצר.
אדר' דורון דרוקמן (מנהל אגף בכיר, אגף התכנון), חבר ועדה: יש פה אינטרסים ספציפיים מנקודת מבטו.
מר מרדכי כהן (מנהל המינהל לשלטון מקומי), חבר ועדה: אני אסביר, אני אסביר למה אני אומר את זה, גם לקשור את מה שגילה אמרה קודם. בסופו של דבר, אם יש משהו לא מדויק, יסלח לי ערן רק בכדי לדייק, זה הטענה שזה לטווח קצר, הסיפור של צדק חלוקתי, ברגע שנחתם אותו צו, מבחינת הרשות המקומית זה לנצח, זה לא שהצו בנוי בצורה כזאת, שבעוד שלוש שנים, מודיעים לרשות זהו, מרגע זה ואילך,
גב' גילה אורון (מנהלת מחוז ת"א), חברת ועדה: תלוי מה יהיה מצבה של הרשות.
מר ערן ניצן, סגן ממונה תקציבים, משרד האוצר: הכוונה שהפתרון
מר מרדכי כהן (מנהל המינהל לשלטון מקומי), חבר ועדה: רק תנו לי, רק תנו לי להשלים,
גב' גילה אורון (מנהלת מחוז ת"א), חברת ועדה: תלוי מה יהיה מצבה של הרשות,
מר מרדכי כהן (מנהל המינהל לשלטון מקומי), חבר ועדה: נכון, לכן אני אומר, מי שקובע את נבכי הזמן והיקף, כי הרי יש פה נוסחה, זה לא פיקס פרייס, זה מצבה של הרשות מה שגילה אומרת,
גב' גילה אורון (מנהלת מחוז ת"א), חברת ועדה: של הרשויות גם התומכות,
מר מרדכי כהן (מנהל המינהל לשלטון מקומי), חבר ועדה: המקבלות והנותנות, וזה מה שקובע אם זה מצטצמם או מתרחב, אבל זה כן פתרון קבוע, רגע, רגע אני רק רוצה לדייק. זה לא השנים, אלא מצבן של הרשויות קובע מה הם משכי הזמן, לגבי מה שאמרת, בסופו של דבר זאת הייתה אחריות של משרד הפנים להתמודד עם המצב הזה, ומשרד הפנים מוגבל בכלים שלו,
אדר' דורון דרוקמן (מנהל אגף בכיר, אגף התכנון), חבר ועדה: בגלל זה שאלתי, כי משרד הפנים מוגבל.
מר מרדכי כהן (מנהל המינהל לשלטון מקומי), חבר ועדה: רגע, משרד הפנים מוגבל בכלים שלו, הממשלה קבעה שהפתרון לפער בין הוצאות להכנסות לרשות מקומית, זה אותו כלי שערן מתייחס אליו, מענק האיזון ואני אומר פה באחריות מלאה, גם אם עיריית בת ים, וגילה יכולה לתקן אותי, הייתה מקבלת במהלך כל השנים מענק מודל מלא, נניח היינו מייתרים את הטיעון שהאוצר לא פועל בצורה, על פי אותה וועדה ולא נוקט בעמדה שהוא היה צריך לנקוט, להעמיד את מלוא התקציב, נניח ואלה הטענות כלפי האוצר, שאני באמת טוען אותם, אני חושב שיש צדק לטענה
מר ערן ניצן, סגן ממונה תקציבים, משרד האוצר: הוא באמת טוען אותם,
מר מרדכי כהן (מנהל המינהל לשלטון מקומי), חבר ועדה: ואני חושב שהם טענות נכונות וצריך להילחם עליהם, אבל גם אם הייתי פורס עכשיו שנים אחורה ומעמיד לבת ים כל השנים מענק מודל מלא, לא את החלק היחסי, שמונים או שמונים ו—, היינו בסופו של דבר מגיעים לאותה בעיה, אולי בהיקף פחות חריף, אבל בת ים הייתה נדרשת למכור נכסים,
גב' גילה אורון (מנהלת מחוז ת"א), חברת ועדה: היא לא יכולה להתאזן בעזרת מענק האיזון
מר מרדכי כהן (מנהל המינהל לשלטון מקומי), חבר ועדה: היא לא יכולה, כי זה במקום שלושים ומשהו, יהיה שלושים ושישה, שבעה, שמונה,
גב' גילה אורון (מנהלת מחוז ת"א), חברת ועדה: אלא אם היא תוריד מאוד את השירותים.
מר מרדכי כהן (מנהל המינהל לשלטון מקומי), חבר ועדה: זה לא הפער, זה לא הגירעון המובנה שלו.

ביום חמישי, ה-18.12.14 התקיימה ישיבה מס' 8 של הועדה החקירה לבדיקת איחוד בת-ים ת"א. המציג בחלקה הראשון של ישיבה זו היה ערן ניצן, סגן ממונה תקציבים במשרד האוצר והאיש שעובד מטעם משרד האוצר מול הרשויות המקומיות, הוא גם הסיבה שהגעתי לשמוע אותה. לא שציפיתי להיות מופתע מעמדת האוצר שהייתה ברורה עוד לפני הדיון, אבל היה חשוב לי לשמוע את הטיעונים והדיאלוג במהלך הדיון הזה, כי יש דברים שפרוטוקול לא יכול להעביר. אבל הדיאלוג שהבאתי מהפרוטוקול הוא בעצם סוף ההצגה של ערן ניצן. הסיבה שפתחתי עם הדיאלוג הזה, למרות שברובו משתתפים אנשי משרד הפנים, זאת מפני שחלקם "הורידו לרגע את הכובע" של חברי ועדה. כאשר קוראים את הדיאלוג הזה בפרוטוקול קשה לראות שמרדכי כהן, מי שגם עומד בראש המינהל לשלטון מקומי, ממש קופץ כאשר הוא שמע את השאלה של אדר' דורון דרוקמן, איש משרד הפנים שבא ממינהל התכנון. הסיבה שהוא "קופץ" על השאלה היא שמכל השאלות שאלו בדיון, זו שאלה שיש מאחוריה גם אצבע מאשימה כלפי הגורמים המבקרים – האוצר ומשרד הפנים. שני האנשים המובילים של הגופים המבקרים את בת ים במשרד הפנים, ראש המינהל לשלטון מקומי ומנהלת מחוז ת"א, קופצים להגנת האוצר בטענה שגם אם בת-ים הייתה מקבלת מענקי איזון מלאים לא היה ניתן "להציל אותה" מהמצב הנוכחי[1], אבל הם בעצם נתפסו בקללתם – כי מענק איזון הוא לא הכלי היחיד שעוזר לרשויות לעמוד על הרגלים. כפי שנאמר בבלוג הזה פעמים רבות, חוסן כלכלי של רשות נובע מהמשאבים שעומדים לרשותה ובמיוחד משטחי הארנונה שאינם למגורים. משרד הפנים, גם אם הוא טוען שאינו הגורם שמניע את תהליכי הפיתוח של הרשויות המקומיות ("כי זה התפקיד של הרשות"), הוא בהחלט גורם שמשפיע על הקצאת המשאבים במרחב המחוזי והארצי (דרך התמ"מ ותמ"א) ובשנים האחרונות עיקר המשאבים במחוז ת"א נוצרו בת"א, על חשבון הרשויות מסביב וביניהן בת-ים – את הקצאת המשאבים הזאת משרד הפנים היה יכול ומסוגל לתעל אחרת. משרד הפנים הוא גם הגורם שמבקר את התנהלות הרשויות אך לאור רשימת ההערות החוזרות ונשנות שמופנות כלפי הרשויות בנוגע להתנהלותן שנה אחר שנה, במסגרת דוחות הביקורת של משרד הפנים, אפשר להבין שגם בנושא הוא לא בדיוק מקפיד לבצע את תפקידו על אף שתיקון "הליקויים" הללו יכול לשפיע על אובדן כספים ציבוריים.   אבל נחזור לעמדת האוצר. מכל הדיון אפשר לזקק את עמדת האוצר לשני מספרים. אם נצטט את ערן ניצן, מה שבעצם מנחה את האוצר הם שני מספרים:

המספר 257 במסדרונות הממשלה, הוא מספר שלפחות בתפיסה ההיסטורית של משרד האוצר ומשרד הפנים, הוא מספר שאנחנו חרדים ממנו התפיסה המקצועית גורסת שזה מספר רב מדי, גדול מדי, לאורך השנים נעשו מספר ניסיונות בתחומים הללו… כדי להביא אותם למספר הקסם של 100 רשויות

למה דווקא 100? למה לא 150? או 7 (כמספר המחוזות)? מדוע חושב האוצר שהניתן לייצב את החוסן הכלכלי של הרשויות המקומיות ע"י צימצומן? מדוע הגישה של ריכוזיות מקבלת עדיפות על ייצוגיות? מדוע המדינה מעדיפה להזניח (ולעיתים להוביל במודע) רשויות למשבר כלכלי שלאחריו יתרחש איחוד, במקום לפזר את המשאבים כך שכולן ישגשגו? אז ריכזתי את הטיעונים של האוצר בנוגע לאיחוד ואפילו שקלתי לדון בהם, אך עשרת הנקודות שהאוצר הציג הן די גנריות, הן נכונות תמיד לכל עיר שנמצאת במצבה של בת ים (למעט התייחסות ספציפית שנוגעת רק לבת ים, אבל זה בשוליים). יתרה מזאת, היות ובת ים היא לא העיר הראשונה ולא האחרונה שהולכת להיקלע למצב, הודות לאופן הקצאת שטחי המסחר והמשרדים בישראל ובמחוז ת"א בפרט, אנחנו נראה בעתיד את אותן נקודות עולות שוב בדיונים על איחודי רשויות, נקודה פחות או נקודה יותר, אבל אותן נקודות. אבל דווקא בגלל שהן כל כך גנריות הן בעצם מציגות את האוצר (והמדינה) באור מאד עגום – אם כל זה ידוע, איך זה שנתתם לזה להמשיך להדרדר? אם הסיבות להתדרדרות ידועות, מדוע לא פעלתם לשנות את הנתיב? התשובה האחת לכל השאלות הללו ברורה לצערי – כי האוצר והשלטון המרכזי לא מאמינים בריבוי רשויות או ביצוגיות (מקומית) משמעותית (כפי שמעידה גם סיסמאת הבחירות החדשה של ביבי) ולכן, על אף שהכתובת הייתה על הקיר, הם נתנו למצב להגיע לנקודה בה נמצאת היום בת-ים (ומחר עיר אחרת). אני ממליץ לכם לקרוא את כל הפרוטוקול כי גם החצי השני, שבו הציג את עמדתו הצוות המקצועי של המרכז לעירוניות ותרבות ים תיכונית. מעבר לעמדה המנוגדת והמנומקת שהוצגה, יש שם גם כמה פנינים:

גב' מירב אהרון גוטמן (סוציולוגית אורבנית), חוקרת טכניון: התיאוריה של פיתוח בצורה מרחבית רציפה, היא יפה בתיאוריה, היא לא קורית, והיא לא קורית מפני שבפער בין התיאוריה הזאת לבין המציאות שאנחנו כסוציולוגים ואנתרופולגים נתקלים בו בשטח, יש יחסי כוח ויש סיבות ויש אפליה ויש האדרה, ויש סיבות למה יש לנו מובלעות של אי פיתוח גם בתוך המרכז
מר ניר כהן, אוניברסיטת בר אילן: … אז ראש המועצה הראשון של בת ים, אני לא אעשה פה שיעור היסטוריה, אומר ת"א נתנה את הדוגמא , אנחנו מדברים על 1920, ת"א נתנה את הדוגמא לעבודה משותפת ליצירת שכונות בארץ ישראל, אבל גם ת"א איננה עוד המילה האחרונה של ייסוד שכונות, גם בה יתרכזו בעיקר בעלי הרכוש, והיא נעשתה מדרס לספקולנטים. כלומר בסופו של דבר, בת ים נוצרת…  (ואני אשלים כי זה נפל בעריכה – בת ים נוצרת כאלטרנטיבה לת"א שריכזה את העשירים ושתושביה חיו חיי הוללות, או משהו כזה)

הפרוטוקול שצירפתי מודגש במקומות שחשבתי שהם חשובים/מעניינים (עד עמוד 29 מתוך 41).   הערה – תוך כדי ההצגה של האוצר שמתי לב שהוא משתמש בנתוני משרד הפנים לשנת  2013 (שאני דאגתי שינגיש), כולל נתוני האוכלוסיה מתוך דוח זה. הנתונים כמובן שגויים ביחס לנתוני הלמ"ס שם הנתונים הרשמיים, לכן חשתי צורך לתקן אותם.

[1]  שמתם לב שהיא לא מקבלת מענק מלא?

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “100 = 257

  1. שאלת תם –
    מדוע בעצם לא עדיף לצמצם את מספר הרשויות המקומיות? האם ריבוי רשויות לא מקשה על הליכי תכנון לבנייה, לתחבורה, לתשתיות, לשירותים לתושב? בוודאי זה נראה הגיוני באזורים בהם יש רצף בנוי בין רשויות והגבול ביניהן לא ניתן לזיהוי בעין בלתי מזוינת…
    האם לא ניתן לצמצם רשויות מבלי לפגוע בייצוג?

    • ראשית, לא טענתי שצימצום מספר הרשויות הוא דבר שצריך להימנע ממנו או שהוא פעולה שלילית. יש יתרונות רבים לאיחודי רשויות, במיוחד כאשר מדובר על רשויות קטנות. הבעיה (לדעתי) באיחודים שהמדינה יוזמת ובפרט זה של ת"א ובת ים היא באופן הביצוע והטיעונים הספציפיים של המדינה.
      הטענה שהמדינה לא מסוגלת לבקר את הפעילות של 257 רשויות היא לדעתי שגויה ולא נובעת מחוסר יכולת כי אם מחוסר רצון להתמודד, שיקולים פוליטיים ושיקולי כ"א. לראיה – משרד הפנים מעסיק הרבה מאד משרדי רו"ח שמבצעים ביקורת בכל הרשויות המקומיות, הביקורות הללו חושפות את אי הסדרים המרכזיים ברשויות שנה אחר שנה – ושנה אחר שנה ההערות חוזרות על עצמן כי משרד הפנים לא דורש יישום של התיקונים, ז"א שהליקויים ידועים, זה הרגולטור שלא מבקר ודורש את התיקון.
      מעבר לכך, התכנון המרכזי מוביל להחלשה של רשויות מקומיות דרך אופן הקצאת המשאבים שהוא מאשר – הוא אמנם לא יוזם תוכניות, אבל הוא מאשר אותם ויש לו את היכולת לשנות אותן, לכן הטיעון שהמדינה לא אחראית להקצאת המשאבים היא בעיני שקרית/מטעה. אחד מתוצרי הלוואי של אופן הקצאת המשאבים הוא הביקוש ההולך וגובר לתחבורה פרטית – כי לאנשים אין את האפשרות לעבוד ליד הבית ולכן תחבורה ציבורית לא יכולה לספק הגעה בין הבית למקום העבודה בקו אחד. גם אין תחרות בין הרשויות על שטחי תעסוקה (כי רובם מרוכזים בת"א ובעוד כמה ערים), מה שמייצר ביקושים שמעלים את המחיר של הנדלן ושכר הדירה בערים שמרכזות את התעסוקה (יוקר המחיה…)
      לגבי צימצום מספר הרשויות ללא פגיעה ביצוגיות – זה אפשרי בשתי דרכים:
      1. איחוד של רשויות קטנות – כל עוד גודל הרשויות קטן, מספר המושבים במועצה גדל כתוצאה מהאיחוד ואז יש פיצוי חלקי כי "העוגה גדלה".
      2. באיחוד רשויות גדולות (כמו ת"א ובת ים), שם מספר המושבים של המועצה מוגבל ל-30, צריך למצוא מנגנון שמגדיל את הייצוגיות המקומית – בפועל מדובר על פתרון שיקטין את מספר הקולות הנדרשים לטובת כל נציג (ככה יהיה יותר זול להיכנס למועצה וזה לא יהיה נחלת העשירים או הנסמכים על תרומות משמעותיות). שני פתרונות שאני יכול לחשוב עליהם כרגע הם הגדלת המועצות או לייצר מנגנון בחירה שמבוסס על הקצאת מס' מושבים מסויים מול רובעים (בין 50%-75%) וההתמודדות היא ברמת הרובע. שאר ה-25% יהיה ברמה עירונית ועליו יתמודדו רק מועמדים לראשות העיר או מועמדים מטעם סיעת בת של מפלגות בארצי.

  2. פינגבק: מינהל לא תקין בשלטון המקומי | המדד המוניציפלי

  3. פינגבק: ביום שאחרי האיחוד | המדד המוניציפלי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s