תקציר מקומי – 11 באוגוסט


המאבק לשינויים בחוק ההסדרים (וחקיקות נוספות) וקצת על עירוב שימושים בפריזמה של כלכלה מוניציפלית וכלכלה עירונית

המאבק לשינויים בחוק ההסדרים (וחקיקות נוספות)

שבוע אחרי פרסום חוק ההסדרים ויומיים אחרי סגירת מועד קבלת "הערות הציבור", השלטון המקומי מעלה הילוך ומכריז שבלי שינויים בסעיפים הנוגעים לכספי השלטון המקומי, הרשויות ישבתו ב-31.8.16 (יום פתיחת שנת הלימודים שוב בסכנה). ההסדרות מצידה כבר סגרה את הפינה מול האוצר, רק ששכחו לציין שפעימות העלאת השכר שהיא אמורה לקבל יעלו לכולנו את הארנונה – אם לא בשנת 2018, אז בשנת 2019-2022

בכל העיתונים מדברים ללא סוף על המס על דירה שלישית (בעד או נגד) ונראה שרק אני התייחסתי לצימוד של המס הזה לחיוב הארנונה וההשלכות השליליות של הצימוד הזה.

אביגדור יצחקי, ראש מטה הדיור ואדם שלא רואה דבר פרט לאישור הבניה של הדירה הבאה, רוצה לחזור לבנות בגישה שהייתה נהוגה בשנותיה הראשונות של המדינה – קודם בונים דירה ואח"כ כבישים (ובסוף דברים לא חשובים כמו תשתיות ומבני ציבור). כנגד גישה זו כבר קם קול צעקה בשלטון המקומי ואם לציבור אכפת מאיכות החיים שלו, גם הציבור צריך להקים קול צעקה.

חולון 1950 - הצילום פורסם עי תום ברייטמן בקבוצת חובבי היסטוריה
חולון 1950 – הצילום פורסם ע"י תום ברייטמן בקבוצת "חובבי היסטוריה" בפייסבוק

אולי כדאי שראש המטה הציבורי יטה אוזן לפרסומים שמוביל הבוס שלו בנוגע לירידה בביקושים לדירות או לשינוים בהרגלי צריכת הנדל"ן שמעידים שהנסיון למלא עיר זו או האחרת ביחידות דיור, בשביל ביקושים שלא בהכרח יהיו שם, לא מצדיקים את החיפזון הזה (ואני מקווה שהציבור הישראלי התבגר מספיק בשביל לחשוב פעמיים לפני שהוא קונה דירה בשכונות בלי כבישים). הצעה נוספת – שאביגדור יצחקי יקבל עותק של המדריך להקצאות שטחים לצרכי ציבור, שיקבל מושג מה נדרש בשביל לספק שירותים נאותים לאזרחים (גם אם הממוצעים שיש בתדריכים האלה נוטים להיות אופטימים מדי).

חקיקה טריה נוספת עברה לפני שבועיים היא הפטור מארנונה למלכ"רים, חקיקה שהולכת להוביל ללא מעט אובדן הכנסות לרשויות המקומיות. חקיקה זו צורמת במיוחד לאור התאמתה גם למידותיהם של מוסדות לימוד דת (ישיבות) שהביא את השלטון המקומי לפנות ליועץ המשפטי של הממשלה בטענה שלא ייתכן שהההנחה לא תותנה באישור מנהל תקין (לא ממש בטוח שזה רלבנטי, ראו בהמשך). בהקשר הזה שווה לדבר על היבט מעניין הנוגע לישיבות ברשויות המקומיות – ישיבות אלה מקבלות תמיכה גלויה מחברי מועצה של המפלגות הדתיות ובערים בהם יש לסיעות הדתיות כח, הישיבות זוכות למטריה פוליטית, נדל"נית (הקצאת מבני ציבור) וכספית מהרשות המקומית. אם עד כה הרשויות המקומיות היו מייצרות פטור דה-פאקטו לישיבות ע"י מתן תמיכות השוות לחלק מתשלום הארנונה השנתי, עכשיו ראשי הרשויות יהיו בבעיה פוליטית – העילה לתמיכה (הקלה בארנונה) נעלמה, אך הלחץ הפוליטי להמשיך לתת תמיכות נשאר – ומשם הרשות המקומית מפסידה בפועל כסף.
אגב – אני לא בטוח שעניין אישור המנהל התקין רלבנטי, אם כבר עדיף לרשויות המקומיות שלא יהיה לישיבות הללו אישור מנהל תקין – ככה הן ירדו מרשימת המלכ"רים שמקבלי כספי תמיכות, מה שיקטין את העלות של הישיבות הללו.

ולסיום, הועדה למיגור השחיתות בשלטון המקומי, שקיבלה כותרות לפני שנה, מגיעה למימוש בחקיקה. נקווה שהצעת החוק הזאת לא תסורס לחלוטין עד שתהפוך לחלק מספר החוקים.

עירוב שימושים – גישת הכלכלה המוניציפלית

זה לא סוד שרשויות רוצות שטחי תעסוקה ומסחר בשביל לחזק את בסיסן הכלכלי ולכן קמו לפני 2-3 עשורים לא מעט מתחמי תעסוקה נטולי מגורים. גישת הכלכלה המוניציפלית מראה שבממוצע מגורים הם גרעוניים ולכן מתעדפת בניה שלא למגורים בכדי לאזן את הגרעון, כאשר הבניה למגורים מתועדפת לטובת שתי סיבות כלכליות עיקריות – להביא אוכלוסיה חזקה לטובת שיפור אחוזי הגביה (יום זה פחות רלבנטי כי הרוב משלמים, ללא קשר לאשכול) וכן לטובת כספי הפיתוח, שהם לרוב גבוהים יותר במגורים וגם במחזורים "מהירים" יותר. הגישה מוניציפלית לא מתייחסת כלל לסוגיית עירוב השימושים ולראיה, אנו עדיין רואים בניה לא מעורבת ופרברית, שאריות של גישת התכנון שהייתה נפוצה לפני עשור. הגישה הכלכלית העירונית, אשר משלבת הסתכלות כלכלית יותר רחבה, דווקא מעודדת צפיפות ועירוב שימושים – גישה זו מצליחה מאד כאשר מיישמים אותה, הן כלכלית והן חברתית. יש כבר סימנים לשינוי בגישה ורשויות רוצות לשלב מגורים באזורי תעסוקה, בין אם מתוך הבנה שזה עדיף/נכון או מתוך חוסר ברירה, אחרת הפרויקטים לא יקבלו מימון בנקאיים (כפי שנאמר ע"י עיריית בת-ים באחת מישיבות ועדת החקירה).

נכון שגם המדינה מעודדת את השילוב מגורים במתחמים שמיועדים לתעסוקה, אך שמבינים מי מוביל את המהלך, ברור שהמדינה לא עושה זאת מתוך הבנת החשיבות של השילוב אלא בגלל הצורך לקדם יח"ד בכל מחיר (ראו פסקה קודמת). אני מקווה שעירוב השימושים גם יהיה בכיוון ההפוך – שילוב יותר אינטנסיבי של תעסוקה בשכונות מגורים חדשות ומתחדשות.

היום השיח מתמקד יותר בהטרוגניות בגודל דירות, הן מצידה של המדינה והן מצידן של חלק מהרשויות ופחות על עירוב שימושים מלא. בהזדמנות זאת כדאי גם להתעכב על גישת הכלכלה המוניציפלית לגודל יח"ד – בניגוד למה שניתן לחשוב, היא אינה חד משמעית! יח"ד קטנה יכולה להיות מאוזנת (הכנסות ארנונה כנגד הוצאות על התושב) כאשר גר בה אדם בודד ויח"ד גדולה (120-250 מ"ר) יכולה להיות מאד גרעונית, כאשר גרה בה משפחה עם ילד אחד או יותר – הכל תלוי בחתך האוכלוסיה בעיר. עיר זקנה, עם ממוצע גיל גבוהה (מעל 45) "נהנית" מאוכלוסיה מבוגרת משמעותית שגרה בדירות גדולות, טרם מקבלת הקלות בארנונה ועולה לה פחות (הילדים עזבו), תסתדר היטב גם עם פחות הכנסות מארנונה שאינה ממגורים כי אחוז לא קטן מתושביה אינם גרעוניים (המצב ברבות מהערים היהודיות באשכולות 7-9 באזור המרכז מלפני עשור, גבעתיים כדוגמה בולטת). ערים צעירות יטו "לסבול" מגרעוניות גבוהה, כל זאת ללא קשר לגודל הדירות.
אמנם דירות גדולות הן יקרות יותר ולכן מביאות אוכלוסיות חזקות יותר שישלמו ארנונה בזמן, אבל אוכלוסיות אלה יטו להיות יותר גרעוניות, כך ברור שמהגישה המוניציפלית גודל הדירה הוא פרמטר שצריך לבוא בהקשר של חתך האוכלוסיה.

תגובה אחת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s