הדיירים הזמניים של תל אביב יפו


בפברואר 2005 עברתי לגור בת"א ברחוב דפנה 24. בחלון נשקף הנוף של שני מגדלי עזריאלי, שרונה הייתה בחלקה מתחם צבאי, מגדלי YOO עדיין לא לא הושלמו ודירת 70 מ"ר ברחוב עלתה באזור ה-600 אלף שקל. עבר כמעט עשור מאז שעזבתי את העיר והחזרתי את המדבקה הסגולה. אזור שבו גרתי, על גבולו הצפוני של מע"ר ת"א (רובע 6), השתנה באופן דרמטי. אבל לא רק המע"ר של ת"א השתנה – גם תמהיל הדיירים של העיר השתנה, ימים יגידו האם לטובה או לרעה.

מפת הרובעים של תל אביב, מתוך אתר העירייה

על פי נתוני למ"ס, בתל אביב של סוף 2015 היו רשומים 435 אלף תושבים שגרים ב-9 רובעים (או 502 אלף תושבים לפי נתוני מרשם האוכלוסין, תלוי מי סופר). כל התושבים והדיירים של תל אביב הם בסופו של דבר תושבים זמניים בעיר, בין אם הגיעו ליומיים או לכמה עשורים. ברשומה זו אנסה לבחון מה קרה לדיירים הזמניים בעיר בין 2002 ל-2015

הדיירים הזמניים שגרים בעיר

 

מסתבר שכאשר עזבתי את ת"א בתחילת 2008, הייתי ראש לגל הגירה הפנימית שלילית המשמעותית ביותר של ת"א בעשור האחרון (הגירה בין רשויות, ללא עולים מחו"ל), יחד איתי עזבו את ת"א מעל 7,000 תושבים נוספים ומנגד עברו לתוכה רק 4,000 תושבים. שנה לאחר מכן מאזן ההגירה השלילי הגיע לשיא עם מאזן הגירה פנימי שלילי של מעל 4,000 תושבים (מאזן הגירה פנימי – ההפרש בין כניסה ויציאה של תושבי ישראל מרשות מקומית). גם בשנים שלאחר מכן (עד סוף 2016) מאזן ההגירה פנימי ממשיך כאשר לפי נתוני הלמ"ס לשנת 2016 (לוח 2.27) ההגירה הפנימית הגיעה שוב לשיא שלילי של 5,600 תושבים. אבל הגירה פנימית היא רק חלק מהתמונה כי למרות ההגירה הפנימית השלילית, מאזן ההגירה הכולל (זה שכולל הגירה מחו"ל ולחו"ל) של ת"א חיובי בחלק מהשנים, בין היתר בזכות עולים מחו"ל ותושבים חוזרים.

 

נתונים מהלמ"ס

אבל למרות נתוני ההגירה שמציגים תנועה בפחות מ-0.6% מכלל תושבי ת"א בכל שנה, ת"א גדלה בין 2002-2015 ב-72 אלף תושבים, גידול של 20% ביחס ל-2002 (לשם השוואה, אוכלוסית ישראל גדלה באותה תקופה ב-27%). הריבוי הטבעי (לידות פחות פטירות) באותה תקופה יכול להסביר 80% מהגידול, ומאזן ההגירה עוד 10%, אבל זה לא הנתון המעניין באמת – מה שמעניין הוא השינוי בגודל קבוצות הגיל השונות. שמסתכלים על הנתון הזה, מתגלה שחלקה היחסי של אוכלוסיית בני ה-30-44 גדול ב-2015 ב-6.3% ביחס לחלקה היחסי מהאוכלוסיה של 2002. האינסטינקט הראשון שלי היה לרשום "אוכלוסיית המשפחות הצעירות", אבל בתקופה הזאת גדל חלקה היחסי מהאוכלוסיה של שכבת גיל 0-17 בפחות מאחוז, מה שאומר שיש פחות ילדים ביחס למבוגרים, או לחילופין פחות משפחות, אבל המשפחות יותר גדולות. מאיפה הם הגיעו? ההגירה הפנימית של בני 20-29 חיובית לאורך כל השנים, מה שאומר שקבוצת בני ה-30-44 בת"א גדלה מתוך התושבים שהיגרו לעיר בשנות ה-20 שלהם ונשארו בעיר. אגב, שנות ה-30 הן השנים שבהן חלק מאוכלוסיה זו עוזבת את העיר (ולפי נתוני ההגירה הפנימית, מדובר על לא מעט משפחות עם ילדים), אבל בספירה הכללית אוכלוסית בני ה-30 גדלה משמעותית. המסקנה שלי היא חלקם היחסי של חסרי הילדים בני 30+ גדל לעומת חלק היחסי של בעלי הילדים – ואלה שמקימים משפחה עם ילדים בוחרים להביא לעולם יותר ילדים.

הערה: המדרגה בין 2009 ל-2012 נובעת משימוש בקבצי למ"ס לא מעודכנים (כפי שהבנתי לאחר בירור מול הלמ"ס), יש להתייחס למגמה הכללית ללא הגיבנת

אחת ההשלכות של מצב זה שכדאי להתייחס עליה היא פיזור האוכלוסיה בעיר – במידה והפיזור של אוכלוסיית בעלי הילדים ואוכלוסיית חסרי הילדים אינו אחיד, יש בתחומי הרשות חוסר איזון בהקצאת משאבים – שכונות עם ביקוש גבוהה למוסדות חינוך וצפיפות בכיתות ומנגד שכונות עם בקושים נמוכים למוסדות הקיימים – עד כדי ביקושים שלא מצדיקים פתיחת מוסדות. מצב זה יוצר קושי אמיתי לתכנן את מוסדות הציבור בתחומי הרשות, במיוחד כאשר יש מצוקה של זמינות קרקע ציבורית. אם נתרגם את המספרים האלה למונחים של כלכלה מוניציפלית, מתקבל שיש בת"א הרבה יותר יח"ד שגרעוניות שלהן נמוכה (רווקים, זוגות ללא ילדים עולים הרבה פחות) ומנגד ביח"ד בהן גרות משפחות עם ילדים, הגרעוניות גבוהה יותר (כי המשפחות יותר גדולות, ראו גרף בהמשך) – שכונות שדורשות השקעה גבוהה (גרעוניות מאד) לעומת שכונות שבהן ההשקעה לתושב נמוכה (ובקושי גרעונית).
אגב – יש כבר אינדיקציה שאוכלוסית חסרי הילדים שצוברת כוח מול הרשות

מספר הילדים בבתי הספר היהודיים הממלכתיים נלקח מתוך מערכת מבט רחב של משרד החינוך
מתוך נתוני למ"ס למקבלי קצבאות ילדים

הדיירים הזמניים שגרים מעל העיר

אחד המהלכים "המוצלחים ביותר" של עיריית ת"א בעשור האחרון הוא לייצר (בסיטונות) יח"ד לאוכלוסיה העשירה של ישראל ותושבי חו"ל – הגוש הגדול, מתחם המגדלים של YOO וכו', המגדלים במרכז העיר. למה מוצלח? כי שתעריף הארנונה שלך עומד על מעל 90 מ"ר ואתה מקדם דירות של 140+ מ"ר, הגרעוניות של התושבים יורדת פלאים עד כדי שאפילו אם יש למשפחה ילד אחד, הגרעוניות ליח"ד נמוכה מזו של זוג ללא ילדים שגר במרכז העיר. אם מדובר על דירה לטובת יהודי שרוצה דירת נופש לחודש/ים בשנה אז בכלל מדובר על השקעה טובה לעיר (ולמאזן הארנונה).

נתונים ממאגר יחידות הדיור באתר עיריית תל אביב

אם בוחנים את הנתונים שמפרסמת עיריית ת"א על השנים 2010 ל-2015 ובודקים איפה היא גדלה וכמה מתוך יחידות הדיור מיועדות לעשירים (מגדלי יוקרה או מגורים יקרים מאד), הערכה שלי היא שמתוך 10,620 יח"ד שנוספו בשנים אלה יותר מ-50% (!) הן במגדלים או שכונות יוקרה. היות ובין 2004 ל-2015 נוספו לת"א קרוב ל-23 אלף יח"ד ובתקופה שקודמת ל-2010 השלימו את אקירוב, YOO, מגדל בארי נרדא, מגדל נווה צדק וכו', אפשר לומר שמתוך סה"כ תוספת יח"ד לת"א בין 2004 ל-2015, אני מעריך כי קרוב ל-30% נבנו למגורי יוקרה או מגורים יקרים מאד, בין אם לתושבים קבע או משקיעים. שמורות הטבע היוקרתיות הללו מתרכזות בכמה שאזורים ומיעוטן "חודר" ללא העיר (מבחינת היקף יח"ד, בערך 20% ממגורי היוקרה), אבל עם הזמן (והביקוש) גם לשם הם יגיעו.

ומה לגבי שאר הגידול של העיר, ה-60% הנוספים? אם נשפוט לפי נתוני 2010-2015, אז 10% מיחידות הדיור שנוספו לת"א הן ברובעים המרכזיים של העיר (רובעים 3-5) – והשאר מתרחש במעגל למרכז – רובעים 1, 2, 6 ו-9. להערכתי היקף הבינוי ברובעים המרכזיים קרוב ל-10%, במיוחד כי לפני 2010 תמ"א 38 לא ממש תפסה (וזה רוב פוטנציאל הגידול של הרובעים המרכזיים).

חיבור בין גרף תוספת יח"ד לבין גידול במספר הילדים בכל רובע נותן כיוון לגבי השינויים במבנה האוכלוסיה היהודית חילונית בין השנים 2010-2015, איפה היה גידול במספר הילדים עקב תוספת יח"ד (רובע 1, 3 ו-4 – שם יש התאמה בין תוספת יח"ד לגידול במס' הילדים), איפה היה "גידול אורגני" במספר הילדים למשק בית (רובע 2 – נוספו הרבה ילדים ומעט יח"ד) ואיפה גדל מספרם היחסי של דיירי הרובע שאין להם ילדים (רובע 5, 7-9).

חיבור בין גרף תוספת יח"ד בשנים לבין גידול במסגרת המשפחות עם ילדים מראה כי כנגד תוספת של 11,000 יח"ד בשנים 2010-2015 (או 22 אלף בין 2002-2015) נוספו רק 7000 משפחות בתקופה שבין 2002-2015, חיזוק לכך שיש בת"א של 2015 יותר משקי בית ללא ילדים ביחס לשנת 2002.
לא התייחסתי לשאר המוסדות בפירוט (ערבי וממ"ד) ולכן אציין שמוסדות החינוך הערבי נמצאים רק ברובע 7, השינוי במספר הילדים מינורי מאז 2005 ומספרם נע סביב ה-1200 ילדים. מוסדות החינוך הממלכתי דתי נמצאים רק ברובעים 1, 4, 7-9, כאשר עיקר הגידול באוכלוסיה זו חל בדרום ת"א (50% מסך הגידול) ושאר הגידול מתחלק בשוה בין צפון ומרכז ת"א.


לפני שאתייחס לדיירים הזמניים הבאים, אני רוצה לשתף את הטבלה הבאה שקיבלתי מעיריית ת"א:

בנקים

תעשייה ומלאכה

בית תוכנה

בתי מלון

מסחר ומשרדים

48,327

26,311

16,736

58,011

64,018

40,188

10,414

13,889

47,367

51,045

39,897

10,058

9,205

44,866

38,791

20,621

6,215

8,643

46,850

19,306

5,115

7,365

8,397

22,880

20,602

4,804

7,392

6,396

20,936

18,808

12,837

6,864

6,147

16,564

2,022

7,289

5,981

5,811

16,099

17,856

3,179

5,314

5,718

15,368

24,346

10,246

4,228

4,601

14,861

2,391

סה"כ

192,503

90,142

85,543

303,802

259,185

931,175

409,200

1,133,600

(נספר בתוך תעשייה ומלאכה)

476,900

4,794,000

6,813,700

47%

8%

64%

7%

14%

הטבלה מרכזת את עשרת הנישומים הגדולים ביותר על פי השטחים המצטברים שרשומים בחיוב הארנונה בנכסים בהם הם שוהים (בין אם הם שוכרים או בעלים), אל מול כל סיווג מרכזי בצו הארנונה, ללא ספירת הגופים הממשלתיים. כל מספר מציין את היקף השטח שעליו משלם כל נישום בודד בכל תחומי הרשות. המספרים בירוק מתייחס לאותו נישום אשר מופיע בעשיריה הפותחת בשני סיווגים שונים (ואותו דבר לגבי המספרים בכתום).
שלושת השורות התחתונות הן סיכומים – סה"כ השטח לעשרת הנישומים הגדולים, סה"כ שטח לסיווג וחלקם היחסי של הנישומים הגדולים מתוך כלל שטחי הסיווג.
אני אשאיר לכם הקוראים לנחש מיהם אותם נישומים (כמוני, כי לא קיבלתי את השמות) ואתייחס לשני נתונים חשובים מהטבלה – עשרת הנישומים הגדולים ביותר בסיווג בנקים (47% משטחי הבנקים) ומלונאות (63% משטחי המלונאות) הם ככל הנראה גם הבעלים וניכר שקיימת תלות הכנסות ממספר מצומצם של בעלים. אבל בניגוד לסיווגים הכלליים של משרדים ומסחר, במקרה שבאחד הענפים תהיה טלטלה או שינוי מדיניות, יכולה להיות לעיריית ת"א בעיה – והעניין הוא שזה כבר קורה.

הדיירים שעברו לגור באפליקציה

מתוך הפרסומת של בנק מזרחי טפחות

"הראשונה לזהות" שמשהו משתנה בשימוש הקרקע המניב ביותר בת"א היא מירב מורן (אז בגלובס). השינוי הזה לא בא מהשמיים אלא בגלל שילוב בין תחרות של הרשויות הסמוכות על כיסם של הבנקים (1,2) מדיניות בנק ישראל (שמשום מה רק היא הדליקה אורות אדומים במשרדי העירייה) ושינויים בהרגלי הצריכה שהבנקים מעוניינים לעודד. את הואקום שהבנקים משאירים (בלב העיר) ממלאים בתי מלון, רק שההכנסה הממוצעת למ"ר במלון היא בערך רבע מזו של בנק ומכאן שבתרחיש של נטישה מוחלט של הבנקים את לב ת"א, מדובר על אובדן הכנסות של 200 מיליון שקלים בשנה.

ההסבה של הבנקים לבתי מלון אינה מפתיעה כאשר מסתכלים על הנתונים על הדיירים הזמניים באמת של ת"א.

הדיירים הזמניים באמת

על פי נתוני למ"ס לסוף שנת 2015, יש בת"א 65 בתי מלון ו-7435 חדרים, כ-78% מבתי המלון והחדרים במחוז ת"א. בשנת 2015 ישנו בת"א 2.18 מיליון תיירים מחו"ל ו-0.7 מיליון ישראלים – מדובר על צמיחה משתמשכת בכמות התיירים השנתית שרק המשיכה לגדול מאז. אם זאת, הנתון המפתיע הוא שתפוסת המיטות בשנה זו עמדה על 50% ותפוסת החדרים עמדה על 70%. ואולי התפוסה בבתי המלון לא צריכה להפתיע*, כי באותה שנה כבר היו רשומות כקרוב ל-3,500 דירות אירוח תחת המטריה של AirBNB – כקרוב למחצית מחדרי המלון הרשמיים שקיימים בעיר אשר ממלאים את החוסר במלאי חדרים בטווח מחירים באזור ה-100 דולר ללילה.
(* למעט בשנים חריגות)

בהנחה שנוספו לת"א עוד 2-3 בתי מלון עד סוף 2017 ובסביבות 500 חדרים, סך החדרים בבתי מלון בת"א עומד על 8,000, בעוד שלשירות AirBnB נוספו עוד 1500 חדרים והוא עומד על כ-5,000 דירות אירוח רשומות. לא כל הדירות הרשומות מתייחסות לדירות הזמינות לתיירים כל השנה, כמו בתי מלון, אך גם אם מדובר רק על 2,000 דירות אירוח קבועות, הרי שדירות AirBnB מהוות כ-20% מסך חדרי המלון בעיר שמפוזרים על פני 2,000 דירות בבניינים ברחבי העיר ולא 65-70 בניינים (ואם רוצים להשוואת לבנייני מגורים, מדובר על מעל 150 ביניינים). לדירות AirBnB יש שתי השפעות חשובות על העיר שלא מתקיימות בבתי מלון (בדגש על בתי מלון שנבנו ככאלה):

  1. דירות AirBnB ייעודיות מקטינות את מלאי הדירות בהן גרים תושבי קבע. 2,000 דירות בת"א הן טיפה בים, אבל כאשר הן תרכזות ברובעים ספציפיים, מתחילה להיות להן השפעה – בעיקר בשינוי תמהיל התושבים אשר משפיע על צריכת שירותים ציבוריים (חינוך ורווחה). תמונת הפיזור שיצר הבלוגר נביא שקר מראה כי עיקר הדירות מתרכזות ברובעים הסמוכים לים – 3, 5 ו-7 (בחלקו הצפוני). סך יח"ד הרובעים אלה מגיע ל-80,000 יח"ד (נתוני סוף 2015), כך שלמרות הריכוז ברובעים אלה, מדובר על 2.5% מיח"ד ברובעים הללו.
Screen Shot 2017-10-29 at 9.44.24 PM
פיזור דירות AirBnB – מתוך הפוסט של נביא שקר
  1. השפעה נוספת של חדרי AirBnB היא גריעתן של דירות להשכרה ממלאי הדירות להשכרה. אחוז הדירות להשכרה בת"א גבוה בהשוואה לרמה הארצית – 52.5% (נתוני סוף 2015), מה שאומר שאם באזורים אלה היקף הדירות להשכרה דומה לממוצע התל אביבי, אזי יש דירות AirBnB מהוות כ-5% מסך הדירות ברובעים הללו. אם ברובעים אלה אחוז הדירות להשכרה נמוך יותר וכמות דירות ה-AirBnB גבוה יותר ייתכן ונגיע לכך שדירות להשכרה לטווח קצר מהוות 10% מכלל הדירות להשכרה ברובעים 3, 5 ו-7. מחקר שפורסם לאחרונה (מחקר בתשלום עבור התאחדות המלונות) מצביע על כך שיש לדירות אלה השפעה על דמי השכירות, שהם עולים – ועלייה זו, בשילוב עם קיטון בהיצע, מדירה מהרובעים הללו תושבים "קבועים" לטובת תושבים זמניים.

צריך לומר באופן ברור שדירות AirBnB המשמשות אך ורק לטובת השכרה לטווח קצר אינן חוקיות מכיוון שהן פועלות כבתי מלון למרות שאינן מצייתות לרגולציה של בתי מלון. זה לא ממש מפריע לאלה שמשכירים אותן, אבל במידע והרשויות יתחילו לבצע אכיפה, יכולה להיות לכך השפעה על המלאי שלהן. אבל כרגע זה לא המצב וכל עוד הביקוש של תיירים לחדרים זולים בת"א ימשיך להתגבר, יגדל בהתאם מלאי הדירות להשכרה לטווח קצר, בין היתר כי כמות חדרי בתי המלון לא מדביקה את הקצב (ויש עדיין בנקים שלא עוזבים את העיר).

הדיירים הזמניים הבלתי נראים

אי אפשר לדבר על ת"א ולא להתייחס גם לקבוצת האוכלוסיה שנעדרת מנתוני הלמ"ס לחלוטין – דיירי ת"א שאינם אזרחי מדינת ישראל או תיירים. בישראל יש ארבע קבוצות כאלה (נתוני 2012):

  1. מסתננים שהגיעו דרך גבול מצרים מאפריקה – 55 אלף, רובם מאפריקה
  2. עובדים זרים בעלי אישור שהייה – 70 אלף, רבים מהם מהמזרח הרחוק
  3. עובדים זרים שנכנסו לישראל תחת היתר אך תוקפו פג – 15 אלף, רבים מהם מהמזרח הרחוק
  4. תיירים ללא אשרה – זרים שהגיעו כתיירים אך נשארו בישראל ללא אשרה, רובם עובדים לא חוקיים – בסביבות ה-100 אלף, חצי מהם ממדינות ברית המועצות לשעבר (מזרח אירופה).

הנתונים העדכניים ביותר שמצאתי בדוח של המכון לאסטרטגיה ציונית מתייחסים לכלל האוכלוסיה ללא שיוך גיאוגרפי, למעט אוכלוסיית המסתננים. על פי המידע בדוח יש בת"א כ-25 אלף מסתננים. לגבי שאר הקבוצות ניתן לנסות לבצע "הערכות מלומדות" המתבססות על העקרון שאוכלוסיות אלה נמצאות איפה שיש להן עבודה ואיפה שהם יכולים לשהות ללא סכנת גירוש (לאילו ששוהים בישראל ללא היתר או אשרה) – אבל זה יהיה בעיקר ניחוש פרוע, כי מדובר על 164 אלף אנשים (ל-21 אלף הנוספים יש היתרי עבודה בחקלאות – לא ת"א). אבל אפשר לדבר על המקומות שבהם אפשר למצוא אותם:

  1. במרחבים הציבוריים אפשר למצוא את העובדים הזרים בתחום הסיעוד מלווים את מעסיקיהם הקשישים – קיימת מתאם בין היקף האוכלוסיה הקשישה הסיעודית לבין כמות הזרים בענף זה.
  2. במתחמים בבנייה – בכל מקום בו בונים בניינים, אפשר למצוא עובדים זרים. לא פעם הם גרים בתוך המתחם עצמו.
  3. באזורים בת"א בהם הדיור זול – לא רק נוה שאנן, בכל דרום העיר ודרום מזרח ת"א יש דיור זול יחסית. איפה שזול ונמצא על צירי תחבורה ראשיים (משיקולי נגישות, אפשר לשער שאין להם רכבים) כנראה אפשר למצוא עובדים זרים, חוקיים ולא חוקיים.

אם כך למעט עובדי הענף הסיעודי אותם אפשר למצוא בכל העיר, שאר הזרים בת"א כלל הנראה גרים ברובעים 7-9.

קראתי איפשהו (לא מוצא את המקור) שהזרים מגדילים את ת"א בעוד 8%-10%, בערך 35-43 אלף זרים – לתחושתי מספר זה מייצג רף עליון סביר ואני לא מאמין שהמספר האמיתי גבוה יותר.

סיכום זמני

שמחברים את כל השינויים יחדיו מתקבלת תמונה המצביעה על שינויים באופי הרובעים בתל אביב:

  1. רובעי לב העיר (3-6) מתמלאים יותר ויותר בתיירים, מחזיקי נכסי יוקרה ומשקי בית ללא ילדים כאשר במקביל יש עלייה במספר הילדים במשקי הבית שכן מקימים משפחה עם ילדים. במשקפת של כלכלה מוניציפלית באזור זה חלה ירידה בגרעוניות הממוצעת ליח"ד.
  2. ברובעים הצפוניים (1,2) נוספים בעיקר דירות במגדלים יקרים, כאשר פרופיל הדיירים היהודים החילוניים ברובע זה מצביע על משקל גדול יותר של משפחות ביחס לרובעי לב העיר. רשת הרחובות של רובעים אלה אופיינית לבינוי פרברי ולדעתי יש התאמה בין פרופיל זה ובין אופי הבינוי הפרברי. במשקפת של כלכלה מוניציפלית באזור זה חלה ירידה בגרעוניות הממוצעת ליח"ד.
  3. ברובעים הדרומיים (7-8) יש היחלשות של הרובעים (למעט "שמורת הטבע" לעשירים בנמל יפו) – ירידה במספר הילדים לאורך השנים, מיעוט דירות AirBnB וריכוז של אוכלוסיית הזרים. במשקפת של כלכלה מוניציפלית באזור זה חלה עליה משמעותית בגרעוניות הממוצעת ליח"ד.
  4. הנתונים של הרובע המזרחי (9) לא מצביעים על שינוי ברור שכן רובע זה מאגד שכונות שעברו בינוי מגדלים (נחלת יצחק) והתברגנות (ביצרון) לצד שכונות חלשות יותר בחלקו הדרומי. היעדר ההפרדה בין שני חלקיו לא מאפשר להצביע את שינוי ברור.

מה כל זה אומר על ת"א? את זה אני אשאיר לקוראים להחליט (או לרשומה אחרת). מי שרוצה לנבור במספרים, הנה הקבצים ששימשו אותי ברשומה:

Demographics of the residents of Tel Aviv

Building in Tel Aviv Jaffa

School children in Tel Aviv

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s