בגנות הממוצע


על שגיאות בכלכלה מוניציפלית ואיך בזכות חיפה ירושלים מבקשת עוד תקציבים.

שימוש בממוצע הוא אחד הכלים החשובים כאשר באים לנתח נתונים ולבחון מגמות, אבל זהו גם אחד הכלים הבעייתיים ביותר כאשר שעושים ממוצע על פרמטר מורכב שמושפע ממספר גורמים, משתמשים בו במקומות הלא נכונים, שלא מבינים את המשמעות שלו בהקשר של המידע או שמשתמשים בממוצע של "תפוחים" על להשוואה מול אגסים.

חיפה

הפעם הראשונה ששמתי לב לנתון ממוצע מאד בעייתי הייתה שניתחתי את מקורות ההכנסה של חיפה. באותו ניתוח נתונים ראיתי שהחיוב הממוצע למ"ר עסקי בחיפה נמצא בטווח של 40-60 ₪ למ"ר לעומת מרבית ערי ישראל שהחיוב גבוהה פי 3 עד 5. אחרי שהשוואתי את הנתונים של חיפה עם הנתונים של אשדוד ראיתי שהסיבה לפערים נעוצה ככל הנראה בעובדה שלחיפה "אין" כמעט שטחים בסיווג קרקע תפוסה. תזכורת בעניין הזה קיבלתי שוב כאשר משרד הכלכלה פירסם את המדד לרשויות ידידותיות לעסקים קטנים ובו חיפה קיבלה ציון מחמיא בסבסוד ארנונה (מקום 1) בזכות תעריף ממוצע נמוך לארנונה עסקית . זה כל כך הפריע לי שפניתי אליהם והסברתי להם את השגיאה שבנתון. זה לא שינה את העובדה שכנראה גם השנה הטעות הזאת תחזור אבל זה כבר גרם לי להגיש בקשת חופש מידע לעיריית חיפה ולבקש את הנתונים. טרם קיבלתי את כל הנתונים שביקשתי (מצורף) אבל מהנתונים שכן קיבלתי מתקבל כי 68% מהשטחים שחיפה מדווחת עליהם ללמ"ס כשטחים בשימוש עיקרי (מסחר, משרדים, תעשייה ומלאכה) הם בסיווג "קרקע" – 9.5 מיליון מ"ר מתוך 15.5 מיליון מ"ר.

נניח לרגע בצד שיש בעיה "טכנית" שלפי פקודת העיריות אין סיווג כזה, יש רק סיווג "קרקע תפוסה", אופן הדיווח הזה של חיפה מוביל לכך שהם מדווחים ללמ"ס שטחי תעסוקה הרבה יותר גדולים ממה שיש להם. הדיווח הזה מייצר עיוות בנתונים הממוצעים של חיפה, של מחוז חיפה, של פורום ה-15 ושל המטרופולינים בישראל.

ירושלים

עיריית ירושלים נלחמת באוצר בשביל להגדיל את מענק הבירה שהיא מקבלת, תוך שהיא מנפנפת בנס הקיפוח ביחס לערים אחרות. לצורך הקרב הזה גייסה ירושלים את חברת הייעוץ מקנזי, אחת מחברות הייעוץ המובילות בעולם (אם לא "ה" מובילה). יצא לי לעיין הדו"ח של מקנזי והוא בנוי מטודולוגית לעילא ולעילא – מטודולוגיה סדורה, בנוי ומוצג באופן משכנע ונוגע בכל הנקודות הנכונות בשביל להביא טיעון לשולחן ולהוכיח אותו. רק שברמת הנתונים יש להם שגיאות שנובעות מ…שימוש בממוצעים.

הנקודה המרכזית בדו"ח מקנזי היא שירושלים חלשה בהכנסותיה ביחס לשלוש קבוצות ייחוס ולכן מוגבלת ברמת השירות שהיא מסוגלת לתת לתושביה. הבעיה מתחילה מקבוצות הייחוס:

1. כל הרשויות עם מעל 50 אלף תושבים

אי אפשר להשוות את ירושלים לממוצע של ערים עם מעל 50 אלף תושבים. נכון לסוף 2015 יש בישראל 31 ערים כאלה (לא כולל ירושלים), כ-14 מתוכן מעל 100 אלף תושבים. השירותים שנותנות הערים הקטנות מ-100 אלף תושבים שונים מהשירותים שנותנות ערים מעל 100 אלף תושבים. הרכב האוכלוסיה של הערים הללו משתנה מרשות לרשות, לפעמים באופן מהותי (אשכול סוציואקונומי, אתני) וברובן השירותים העירוניים מכוונים בעיקר לאוכלוסיית הרשות. כל ההשוואה לקבוצת הייחוס הזאת חסרת משמעות.

2. פורום ה-15

כשם שב-31 הערים הבינוניות/גדולות יש מגוון רחב של "טיפוסי ערים", גם בתוך פורום ה-15 אין בדיוק טיפוס אחיד של ערים. כשם שאי אפשר להשוואת בין גבעתיים וחולון או חדרה וראשון לציון, אי אפשר לצפות שנתונים ממוצעים של הערים הללו יעידו על מידע מהותי בנוגע להיקף השירותים שנותנות הערים (או לא נותנות), היקף הצרכנים של השירותים או הצרכים המיוחדים של האוכלוסיה, במידה ויש כאלה.
כאשר אני בחנתי את הנתונים של ירושלים על פי קריטריונים שגובשו בבלוג, מצאתי שהרכב ההכנסות של ירושלים מאד דומה לזה של חולון ואשדוד, תוך שסייגתי שמדובר על השוואה בין ערים בתחום המטרופולין ולא ערים שהן ליבת המטרופולין, לכן בהקשר הזה ירושלים נמצאת בנחיתות.
הערה: אשדוד וחולון מספיק גדולות בשביל להצדיק כלכלית את מרבית השירותים העירוניים הקיימים ולכן בפריזמה של "ערים" ההשוואה עושה שכל…ועדיין יש שירותים שהן לא נותנות שאפשריים רק ברמה המטרופולינית או ברמה של עיר בגודל של ירושלים.

3. ערי המטרופולין חיפה, באר שבע ות"א
ההשוואה הספיציפית הזאת הייתה נכונה, אם לא היו בה שתי בעיות מרכזיות –

  1. בהשוואה בין מטרופולינים צריך לבחון את ההכנסות אל מול כל קהל הצרכנים ולא רק התושבים ולכן לבדוק את הפרמטרים של ת"א כנגד מיליון+ מבקרים ביותר ולא רק 430 אלף תושבים. אם רוצים לבצע השוואה באמת נכונה בין מטרופולינים, צריך לבחון כל שירות אל מול מספר הצרכנים האמיתי שלו. דוגמה רלבנטית לעניין זה – בדוח מקנזי מנרמלים את הוצאות החינוך במספר התלמידים שרשומים בלמ"ס, אבל הלמ"ס מתייחס למספר התלמידים הלומדים בתחומי הרשות ולא בהכרח אלה שלומדים במוסדות המתוקצבים ע"י הרשות, מה שמשנה מאד את ההוצאה לתלמיד, לעיתים בעשרות אחוזים.
  2. הנתונים של חיפה מוטים כלפי מעלה בכל הקשור להיקף שטחי תעסוקה לתושב. ההטיה הזאת מעלה את הממוצע של כל ערי המטרופולין (וגם של פורום ה-15) באופן שגורם לירושלים להיראות הרבה יותר חלשה ממה שהיא לעומת הממוצע האמיתי של הערים הללו. כמה גדול הפער? לפי ההערכה שלי (כאמור, אני ממתין למידע נוסף), הממוצע בדו"ח של מקנזי גבוהה ב-33% מהממוצע האמיתי וזה כאשר במקנזי מנרמלים לפי מספר התושבים הרשומים ברשות ולא מספר האנשים שעוברים בעיר ומקבלים בה שירותים.

כך יוצא שבגלל שלוש טעויות שונות שקשורות לשימוש בממוצעים, ירושלים מגיע לדיונים עם האוצר, בטוחה שיש לה דו"ח שמצביע על היקף הכספים שהיא צריכה לקבל כאשר בפועל יש לה נייר עם הרבה שגיאות מהותיות שעיקר כוחו נובע מהמוניטין של מקנזי.

התמונה של הרשומה היא המחשה של הבעיה בממוצע – אות חשמלי רועש מאד (תקול) שהממוצע שלו הוא אפס (אין תקלה).

2 מחשבות על “בגנות הממוצע

  1. פינגבק: מחיר הפריפריאליות | המדד המוניציפלי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s