לפני שנה ניתחתי את חיפה בפעם הראשונה בניסיון להבין מדוע העיר, למרות הפוטנציאל הגדול שלה, לא מצליחה להתרומם, מדוע הארנונה בא היא מהגבוהות בארץ למרות ריבוי העסקים שבה. המסקנות לא היו "מלבבות" – מבחינה כלכלית חיפה נראית יותר כמו עיר פריפריה עניה מאשר מטרופלין מרכזי, רחוק מאד מהדימוי שלה. ניסיתי ולא הצלחתי לשים את האצבע על הגורם הספציפי שבגללו חיפה במצב הזה, אבל הנחתי שהמצב קשור למבנה ההכנסות של העיר, בדגש על תעריף הארנונה שנראה לי חריג. שנה מאוחר יותר צללתי לתוך הדוחות המפורטים של העיר (ועוד קצת מעבר) ומצאתי שההנחה המקורית שלי נכונה (יש בעיית הכנסות), אם זאת הדגשים שחיפשתי התגלו כלא נכונים. מדוע לא הצלחתי לזהות את הגורם שבגללו חיפה במצבה הנוכחי? המדדים והנתונים שמתקבלים המניתוח המובנה של המדד המוניציפלי מבוססים על נתוני "השורה התחתונה" – הכנסות סופיות, מידע ללא פירוט רב, בערך 15% מהנתונים בקיימים בדוחות המפורטים. הנתונים האלה לא מאפשרים להבין את הפערים שמצאתי.

מה בדיוק במבנה ההכנסות של חיפה מייצר סימני שאלה? כ-40% משטחי הארנונה בחיפה הם ממגורים וגם כ-40% מהכנסות הארנונה הן מארנונה ממגורים – מצב זה אינו "הגיוני" מכיוון שההכנסה למ"ר מגורים נמוכה ממרבית סוגי הנכסים (למעט קרקע תפוסה, קרקע חקלאית וקרקעות בשימוש ממשלתי) ולכן הפרופורציה הזאת  1:1, לא "מסתדרת". חישוב ממוצע הראה כי בחיפה ההכנסה ממ"ר מגורים שווה להכנסה ממ"ר שאינו ממגורים בממוצע. על הנייר מדובר על הכנסה גרעונית הן מארנונה למגורים והן מארנונה שאינה ממגורים (ביחס להוצאה הממוצעת למ"ר) – ומצב כזה לא מתקיים באף אחת מהערים הגדולות בישראל!

במסגרת הניתוח הנוכחי צללתי לתוך הדוחות המפורטים של העיר, בניסיון להבין יותר. הנתונים שמצאתי סיפקו תשובות חלקיות ופתחו שאלות חדשות, אך אין לי ספק שהם חושפים חלק מבעיות ההכנסה שיש לעיר.

מהם עיקרי הממצאים שמצאתי?

1. ממוצע הגבית הארנונה השנתית ממגורים נטו ^[1] עומד על 95% לעומת 70% גביה מארנונה שאינה ממגורים. משמעות הפער של 25% בגביה הוא 50-100 מיליון ש"ח בשנה. בבדיקה שאני מקיים ברשויות אחרות הפער עומד בממוצע על 10% ולעיתים אין פער.
2. נכון לסוף 2012, קיימת יתרת פיגורים לחובות ארנונה של מעל מיליארד שקל, כ-85% מהם עקב חובות ארנונה שאינה ממגורים. בשנת 2008-2009 גדלה יתרת הפיגורים בכמעט מיליארד שקל מחמשה חייבים ובראשם משרד הבטחון (311 מש"ח), חברת החשמל (302 מש"ח), תשתיות נפט (137 מש"ח), רכבת ישראל (116 מש"ח) ורשות שדות התעופה (99 מש"ח).
3. בין 2004-2012 הועברו חובות ארנונה בהיקף מעל מיליארד ש"ח לחובות מסופקים (חובות שהרשות לא מאמינה שתצליח לגבות), רובם עקב חובות עבר (לפני 2004) והריביות/הצמדות שנלוו להם.
4. בין 2009-2011 בוטלו חובות ארנונה שאינה ממגורים בהיקף של 1.5 מיליארד ש"ח. היקף הביטולים הוביל אותי להגיש בנושא בקשת חופש מידע לעיירית חיפה.
   הערה: על פי תשובת העירייה לא מדובר על ביטול חובות כי אם על משהו חשבונאי – בפועל השינויים הללו הקטינו את יתרת החייבים בסכום לא מבוטל שמשפיע על מדדי הגביה של הרשות ולכן התשובה עדיין אינה שלמה מבחינתי.
5. בין 2009-2012 הועברו חובות שמקורם ממיסי בניה (השבחת נכס, השתתפות בעלים וכו') בהיקף של 950 מיליון ש"ח לחובות מסופקים. באופן כללי אחוזי הגביה השנתיים של מיסים מבינוי נמוכה (ממוצע של 64% לעומת 95% בת"א). נתון זה חריג מכיוון שמיסים אלו נגבים מבעלי נכסים ולכן אין סיבה שלא ישלמו. לפי דוחות ביקורת של משרד הפנים, חלק משמעותי מהחובות הללו הם של המדינה (רשות מקרקעי ישראל). גם סוגיה זו הובילה אותי להגיש בנושא בקשת חופש מידע לעיירית חיפה.
   אחת ההשלכות העיקריות של פער הגביה במיסי בינוי היא שחיפה ממשיכה להלוות כספים לטובת עלויות הפיתוח (שממומנות ע"י מיסי בינוי) ולכן לא מצליחה להקטין את היקף ההלוואות שלה (מלוות) מ-950 מיליון ש"ח מאז 2004, חוב שבגינו הרשות ממחזרת חוב בהיקף של 120 מיליון ש"ח בשנה ומשלמת עליו עלויות מימון בהיקף ממוצע של 10 מיליון ש"ח בשנה (מהתקציב הרגיל)
6. העסקים במתחם מת"מ זוכים להנחה של 80% בתעריפים הארנונה, אבל כ-50.1% מהמתחם נמצא בבעלות חברה פרטית, גב-ים. בפועל תושבי חיפה מסבסדים את היתרון התחרותי של גב-ים ב-26 מיליון ש"ח בשנה לטובת הכנסה ממוצעת של 40 מיליון ש"ח בשנה, חלקה של החברה הכלכלית חיפה בהכנסות מת"מ.

בשורה התחתונה ההערכה שלי היא שקיים פוטנציאל הכנסות של 100-150 מיליון ש"ח בשנה לתקציב הרגיל שחיפה אינה גובה או מצליחה לגבות, רובו מעסקים ומהמדינה. סכום זה מקביל לתוספת השקעה של 300 ש"ח בשנה לתושב, מה שיעלה את ההשקעה לתושב לממוצע של אשכול 7 ביחס למצב ב-2012  – חיפה נמצאת מתחת לממוצע של אשכול 6.

הדבר שמפליא ביותר בכל הסיפור הזה הוא שדווקא בעלי החוב הגדולים והבעייתיים ביותר, הגורמים הממשלתיים (בעבר ובהווה), הם אלה שהאינטרס שלהם מקודם באופן ע"י העירייה – תמיכה בתוכנית הרחבת הנמל (ולמה זה לא מה שחיפה צריכה), ריכוז מיכלי אכסון של חומרים מסוכנים במפרץ, תגובה מאד מאוחרת של העירייה לטיפול במפגעים שיוצרת חוות המיכלים שסמוכה לקריית חיים (תגובה רק באמצע 2014! לאחר תחקיר ערוץ 10), תוכנית המתאר אשר מוטה באזור הנמל באופן מובהק לטובת חברות ממשלתיות או חברות בעלות זיקה ממשלתית.* אם אותם גורמים פוגעים בהכנסה של חיפה ובפועל מחזיקים אותה מלממש את הפוטנציאל שלה, מדוע היא מסייעת להם במקום לדרוש שישלמו את חובותיהם לתושבי העיר? (או להקטין את נוכחותם בעיר)

הנתונים שאספתי בתחקיר – Haifa data part 2

ניתוח הנתונים של התחקיר – Haifa income analysis

וממתק לסיום – נתונים שאספתי על התאגיד העירוני המשותף למתחם בתי הזיקוק בע"מ, תאגיד שלא מופיע בספרים של חיפה למרות שהוא תורם להכנסתה לא מעט כסף.The joint municipality corporation for the refinery area. עדיין לא הצלחתי למצוא מי המנכ"ל שלו…

* – לא במקרה אני מציג קישורים לאלה שמתנגדים לתוכניות שמקדמת עיריית חיפה – השיקולים הכלכליים והבריאותיים נוטים ללא ספק נגד התוכניות הללו.

[1] חיוב ראשוני פחות הנחות ופטורים (ללא חיובים/זיכויים נוספים, ריביות והצמדות) מול גביה של חיובי אותה שנה (סך הגביה ללא גבית פיגורים)