שחיתות בשלטון המקומי, מיסים וכמה מילים טובות על עירוניות

שחיתות בשלטון המקומי

השחיתות הנדל"נית של מרים פיירברג לא מפסיקה להכות גלים ומעירה מתרדמת גם את כל הקלישאות הקשורות לשחיתות בשלטון המקומי והדרכים למגר אותה, כאשר הקלישאה המרכזית היא כמובן, הגבלת הקדנציות של ראשי הרשויות ל-2 קדנציות לכל היותר. הטיעון המרכזי נסוב סביב כוחם "הבלתי מוגבל" של ראשי ערים, כח שמועצם עקב יכולתם להתאים את המערכת הכפופה להם, כך שעם הזמן כוחם רק גדל. אבל לדעתי מדובר על מענה פופוליסטי שלא מנסה להתמודד עם הבעיה האמיתית שקיימת ברשויות המקומיות – חולשתם הגדולה של שומרי הסף מול ראש הרשות המקומית.

ראשית צריך להפריך את הטענות שהגבלת קדנציות תעזור וזה דווקא קל – בהינתן ראש רשות מושחת, הגבלת קדנציה של ראש עיר מושחת תסייע, לכל היותר, להפחית את משך הזמן שבו הוא מנצל את כוחו לרעה, אך היא לא תפחית את השחיתות. גם הטיעון שראשי רשויות מתחזקים עם הזמן לא רלבנטי להגבלת קדנציה – ראש רשות שרוצה להתנהל היטב יעשה שינויים פרסונליים בארגון כבר בתחילת הקדנציה, לרוב תוך שנה. הגבלת הקדנציות לא משנה דבר.

אז מה צריך לעשות?  לחזק את שומרי הסף והביקורת – חברי המועצה, הפונקציות המקצועיות והרגולטור.
חברי המועצה – ברובם אינם מקבלים שכר על פעילותם ואלה שכן מקבלים שכר, דרך תפקיד של סגן ראש העירייה, הופכים לשבויים – שכרם תלוי בתמיכתם בהחלטות ראש העירייה, תלות שמנטרלת ביקורת. חברי מועצה אינם מקבלים הכשרה לתפקידם כך שגם חברי מועצה שרוצים לעשות את תפקידם נאמנה מצליחים לשלוט בחומר אחרי מספר שנים (לעומת ראש הרשות שולט בחומר תוך שנה לכל היותר). עד שמעמדם של חברי המועצה לא יוכר באופן רשמי, הן בשכר והן בהכשרה (ע"י משרד הפנים), הם ישארו חלשים.

הפונקציות המקצועיות – הגזבר, מהנדס הועדה, היועצים המשפטיים (של הרשות ושל הועדה המקומית) ומבקר העירייה. הבעיה העיקרית היא שהפונקציות המקצועיות הבכירות מקבלות שכר מהרשות המקומית ונבחרות תוך מעורבות של ראש הרשות. בעוד שבמקרה של הגזבר ומהנדס הועדה (בערים) יש בכך הגיון ארגוני וחשיבות מבחינת יכולת לקדם את מדיניות הרשות, אין הגיון בכלל שמבקר העירייה והיועצים המשפטיים יקבלו שכר מהרשות המקומית ויהיו תלויים ב"גחמותיו" של ראש הרשות. את הפונקציות של הביקורת והייעוץ/פיקוח המשפטי יש להוציא מהרשות – מבקר העירייה מטעם משרד הפנים והיועצים המשפטיים מטעם משרד המשפטים. הוצאת הפונקציות המבקרות מהרשות תקל על הגזבר ומהנדס הועדה להקפיד על כללי מנהל תקין – גורמי הביקורת יגבו את עמידתם בפני דרישות לפעולות לא תקינות וירתיעו אותם ממעורבות בפעולות שכאלה. בהקשר זה יש לציין סטטיסטית הגורם שהועלה לועדה לחיוב אישי הכי הרבה (אחרי ראשי הרשות) הוא הגזבר ואחריו מהנדס הרשות.

הרגולטור – זה לא סוד שמשרד הפנים לא חזק מול הרשויות המקומיות ורק לאחרונה ראינו זאת שוב כאשר הוא סירב להכניס אותן לפיקוח של היחידה הממשלתית לחוק חופש המידע. משרד הפנים פועל נגד רשויות סוררות רק כפעולת אין ברירה או כאשר הוא עלול להיות מובך. צריך להבין את הנסיבות בשביל להתמודד איתן – שר הפנים הוא נבחר ציבור ולראשי הרשויות יש יכולת להשפיע על בחירותו דרך המנגנון המקומי שלהם (המנגנון שהם מפעילים בתקופת הבחירות אך זמין להם כל הזמן). בנוסף, אין למשרד הפנים כ"א בשביל להתמודד עם 255 רשויות ולראיה, מרבית פעולות הביקורת של משרד הפנים נעשות במיקור חוץ – הביקורת של הדוחות השנתיים ופיתוח כלים למדידת הרשויות. מה הפתרון במקרה זה? "הפרדת רשויות" – הרחבת הסמכויות וכח האדם של האגף לביקורת על הרשויות המקומיות (יש אפילו החלטת ממשלה לעשות את זה)… והוצאתו ממשרד הפנים לרשות נפרדת ועצמאית כמו מבקר המדינה. הרשויות המקומיות חשובות בחיי אזרחי ישראל לא פחות מהממשלה והגיע הזמן שיהיה גוף ייעודי, עצמאי, לא פוליטי ובעל סמכויות אכיפה שיפקח אליהן.

רגע רגע, מה לגבי הציבור והעיתונות (במיוחד המקומית), האם הם לא שומרי סף? הם כן, אבל הם מחוץ למערכת ולכן דורשים התייחסות שונה (ולמען ההגינות, לגבי העיתונות אין לי מחשבות איך לשפר את המצב).

מיסים

הקרב על המס על הדירה השלישית ממשיך ללוות אותנו, מיכאל שראל (בכיר האוצר לשעבר) פרסם מאמר דעה שהמס רק יעלה את השכירות ויקטין את המלאי תוך שהוא תוקף את הנחות הייסוד של המס. מסתמן שהמס המורכב הזה גם יהיה רגרסיבי ויפגע בפריפריה. אבל יש משהו שלא הופיע בעיתונות וחבל שזה לא מועבר מהדהדים אותו יותר – נראה של פניו כל מי שקונה דירה להשקעה עושה טעות השקעה בסיסית – זה לא אפיק בטוח או רווחי כמו שכולם חושבים. אבל על זה שאנשים אינם רציונאליים כבר כתבו יותר מספר אחד.

מיכאל שראל גם כתב מאמר דעה בנוגע לשינויי החקיקה הנוגעים לארנונה ממשלתית. מדובר על גישה המדברת על כך שרק אם הממשלה תשלם את המחיר האמיתי של מיקומם של המשרדים הממשלתיים בערים, היא גם תפעיל שיקול דעת אמיתי בבחירת המיקום שלהם. החיזוק לטיעון הזה מגיע מהממשלה עצמה שדוחה את יישום ההחלטה להעביר את כל משרדי הממשלה לירושלים, שם משלמים ארנונה מלאה.

כמה מילים טובות על עירוניות

כל מי שקורא את הבלוג בוודאי שם לב שלאחרונה אני מתייחס יותר ויותר לחשיבות של ערים בישראל, מבקר את הפירבור והוצאת הכספים על הפריפריה ובאופן כללי מדבר על כמה חשוב להשקיע בערים ופתרונות שמייצרים עירוניות, בניגוד למדיניות ההשקעה הנוכחית של ממשלת ישראל. זה לא נובע רק מהחשיפה למונחים של כלכלת ערים, זה גם נובע מכך שיש נתונים מעולם שמראים שהאנשים שגרים בערים זוכה ליותר הזדמנויות. זה לא זוכה להיתרגם תמיד לשיפור במצב הכספי, בין היתר כי התכנון האנטי עירוני עולה לנו כסף – בפקקים, בעלות על רכב שני, הפרמיה שאנחנו משלמים על קניה בקניונים (באמת חשבתם שההגמוניה של 2-3 חברות אחזקת קניונים לא עולה לנו כסף?). כמובן שיש עוד מה לשפר, כמו החייאתו של הרחוב המסחרי, אבל האמצעים לשיפור נמצאים בערים המרכזיות (ועפולה?), לא בפריפריה.