מס הארנונה – חלק שני


אחרי שהסברתי קצת על ארנונה למגורים, אפשר לדבר על הארנונה עצמה.
יצא לי לראות מספר צווי ארנונה של רשויות שונות וגם דיברתי עם מספר פעילים על מהו מבנה הארנונה הצודק ביותר ברמה הארצית. אני אחלוק כמה תובנות שיש לי בנוגע לסוגיה זו וגם אתייחס לשינויים עתידיים שלא נלקחים בחשבון היום
ראשית, מבנה התעריף לפי מדרגות. תעריף זה משקף במידה רבה צדק חברתי – מי שיש לו נכס גדול צריך לשלם יותר. לרוב מי שיש לו נכס גדול גם צורך יותר שירותים מהרשות (כאשר השירות המרכזי הוא חינוך לילדים). אפשר להתחיל לדון בחריגים, אלה שלא מקבלים שירותים מהרשות ומחזיקים בנכס גדול אבל זה לדעתי בעל חשיבות מסדר שני. בשורה התחתונה מבנה התעריף משקף מס על הון (כי דירה מוגדרת כהון) – מי שיש לו יותר הון, משלם יותר.
שנית, החלוקה לפי אזורים. באופן עקרוני חלוקה זו אינה סתמית ורשויות מחלקות את האזורים לפי שכונות. במקרה האופטימלי מתאימים את מבנה התעריף לחוסן הכלכלי של השכונה. הבעיה מתחילה כאשר הרשות מחליטה "לספח" שכונות חלשות לאזורים חזקים, שאזור אינו הומגני מבחינת אוכלוסיה או שאזור עובר תהליך של התחדשות עירונית ואז הרשות משנה את הקטגוריה של האזור לרף ארנונה גבוה יותר, גם אם האוכלוסיה המקורית מלפני תהליך ההתחדשות העירונית לא השתנתה.

לדעתי, אם מבנה התעריף בנוי כמס על ההון, החלוקה לפי אזורים צריכה לשקף מעמד סוציואקונומי או פרמטר שתואם למעמד סוציואקונומי, לדוגמה השכר הממוצע או השכר החציוני (נתונים שההלמ"ס מרכזת כל שנה). מנגנון החלוקה לפי אזורים צריך להיות כזה שמאזן את מנגנון מבנה התעריף ובכך לחבר בין ההון לשכר, בין הכסף שאינו זמין למימוש ובין כסף שמשמש לתשלום הארנונה.

בנוגע לסיווגי ארנונה לפי סוג הנכס או גילו. לדעתי מדובר על מנגנון נוסף לאיפיון ההון של בעל הנכס. מדובר על מנגנון פחות גס, שכן מדויק יותר לתת משקל לעובדה שבתים פרטיים יקרים בהגדרה מדירות ובתים חדשים יקרים בהגדרה מבתים ישנים. אבל במידה והרשות מחליטה ליישם את המנגנון הזה היא רק מסבכת את התושבים ולרוב תופסת את היוצאים מן הכלל ולא את העיקר. בת"א, עיר שמשתמשת בקריטריון גיל הבניין בקביעת הארנונה, כבר אין ממש חשיבות לגיל הבניין – שיווי הנכסים בת"א כבר מזמן אינו משקף את גיל הבניין והוא לרוב נקבע עפ"י מיקום הנכס (האזור שלו). בהרצליה, שם יש חלוקה לפי סוג הנכס, יש לרוב מתאם גבוה בין סוגי הנכסים ובין השכונות השונות ולכן שוב, חלוקה זו מיותרת שכן היא נוגעת רק ליוצאים מן הכלל בכל אזור ואזור. בשורה התחתונה הקטגוריה "השלישית" לקביעת הארנונה מיותרת וניתן למצוא את האיזון בתוך שתי הקטגוריות הראשונות בכדי לסווג באופן צודק את תעריף הארנונה.

עכשיו השאלה היא מה צריך לקרות בפועל בשביל שתושבים ישלמו בכל הערים ארנונה שתואמת את הונם ושכרם? איזה מנגנון צריך בשביל שהארנונה תשרת את הרשות והתושבים מבלי שתשמש ככלי בפוליטיקה המקומית.
ראשית, מבנה הארנונה צריך להיות זהה בכל הרשויות – לא ייתכן שברמת השרון יהיו 5 מדרגות ארנונה בין נכסים שגודלם מתחיל ב-90 מ"ר עד 140 מ"ר, בחולון יש 5 מדרגות בין נכסים שגודלם 30 מ"ר עד 120 מ"ר ובהרצליה מספר מדרגות מתחילות ב-50 מ"ר ונגמרות ב-120 מ"ר. יש לאמץ "סטנדרט" למדרגות התעריף לפי הנתונים שקיימים היום במשרד האוצר לגדלי נכסים אופייניים, כאשר לדעתי רצוי להתאים זאת למס' החדרים של הנכס (למשל, דירות 4 חדרים נעות בגודל של 90 מ"ר עד 120 – אז תהיה מדרגה בין 90 ל-120). באופן זה יש להגדיר מדרגות על לנכסים בגודל 150 מ"ר ואולי אפילו 180 מ"ר (עד 7 חדרים).

בשלב השני יש לייצר מנגנון חיצוני שאינו בשליטת הרשות שיאפיין את האזור/הרובע בעיר. נתתי את הדוגמה של שכר ממוצע או שכר חציוני, אפשר להשתמש בנתונים של דירוג כלכלי חברתי של האזורים הסטטיסטיים בישראל. המנגנון הזה יגדיר את היקף "ההנחה" שניתנת לתושבי האזור/רובע ביחס למדרגות הארנונה המירביות שמופעלות באזורים החזקים של העיר. מכיוון שהמנגנון הזה חיצוני ותלוי בהלמ"ס, עידכונים יבוצעו לרוב לפי מידע בן שנתיים וכך, במקרה של תהליכי התחדשות עירונית, לא יהיה שינוי חד ופתאומי בגובה הארנונה לאחר סיום תהליך ההתחדשות. עיכוב זה יאפשר לתושבים הקיימים להתמודד עם שאר ההוצאות החדשות שנוספו להם (כגון, ועד בית גבוה יותר, ארנונה על נכס בשטח גדול יותר) לפני שהרשות "מנחיתה" עליהם תעריפים חדשים וגבוהים מבעבר (התייחסות לאזורי התחדשות עירונית כבר קיימת בצווי ארנונה עירוניים).

אפשר וכדאי להפוך את הארנונה ליותר פשוטה וברורה לתושבים. אפשר גם להפוך אותה לצודקת יותר. עכשיו צריך שמשרד הפנים ירים את המקל….

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “מס הארנונה – חלק שני

  1. בהתאם לגישתך ולמען הצדק החברתי, נראה לי ששיטת חישוב הארנונה צריכה לצאת מתוך בסיס אחר לגמרי, דהיינו, לא גודל הנכס ולא מיקומו אלא חוסנו הכלכלי של האדם המתגורר בנכס.
    לא פעם ולא פעמיים אנו נתקלים במקרים של נכסים גדולים, עליהם נגבית ארנונה אסטרונומית, כשבפועל מתגורר בנכס אדם אחד מבוגר החי על קצבת פנסיה, לאחר שכל ילדיו עזבו את הבית, או לחלופין שוכר כלשהו שכלל אינו מסוגל להרשות לעצמו נכס, אולם נאלץ לשלם סכומים אלו עקב השכירות.
    מן הראוי היה לשקול שיטת חישוב ארנונה המשקללת את כושר ההשתכרות/אחוז הבעלות המעשית בנכס (בניכוי חבויות משכנתא)/מס' בעלי ההכנסה הרשומים כבעלי הנכס, או כל נתון אחר שמאפשר גמישות והתאמה למצבו של המשלם ולא למיקום הנכס וגודלו.
    שיטה נוספת שמן הראוי לשקול היא חלוקת המס הקרוי כיום ארנונה, לשני מיסים שונים – אחד בגין נכס המקבל שירותים מוניציפליים (תשתיות, גינון, אשפה) והשני בגין תושב המקבל שירותים מוניצפליים (תרבות, חינוך, בריאות, רווחה ופנאי).
    באירופה נהוגה שיטת המיסוי הזו – קיים מס תשתיות שהוא קבוע ואינו מתחשב בגודל הנכס (ומן הדין – שכן כל בית, גדול או קטן, צורך כניסת מים אחת ויציאת ביוב אחת, נגישות לדלת כניסה אחת וכד'). בנוסף קיים "מס תושב" המשולם לרשות המקומית על פי מס' הנפשות החיות בתחומי הרשות ובהתאם לסיווגן (מפרנס, קטין, גמלאי, נכה…).

    המפתח, תהיה השיטה אשר תהיה, הוא בהוצאת השרביט מידי המועצה המקומית והעברתו לידי רשות מתקנת ממשלתית.

    • אני במודע לא נכנסתי לדוגמה שהצגת מכיוון שיש פה היבטים של בחירה – אדם אשר גר בנכס גדול ומשלם על שירותים שאינו צורך אינו חייב לגור שם, הוא בוחר לגור שם (ברוב המקרים). אסור לשכוח כי העלויות של נכס גדול באות לידי ביטוי גם בחשבון חשמל יותר גדול, עלויות אחזקה יותר גבוהות, זה לא רק ארנונה. הגישה שלי מניחה שאדם בוחר איפה לגור ואם יש לו נכס גדול אז גם יש לו הון שמאפשר לו לעבור לנכס קטן יותר שתואם את צרכיו, למרות שאני מודע לכך שעזיבת הבית שלך, הבית בו גדלו ילדיך, אינה דבר פשוט בכלל.
      הביעה המרכזית בניתוק הונו של האדם מהמס היא שהיא מייצרת שיוויון בין עניים לעשירים שכן כל אחד משלם לפי מס' הנפשות והסטטוס הכלכלי שלהן (מפרנס וכו'). יתרה מזאת, סטטיסטית לעניים יש יותר ילדים ולכן הם ישלמו יותר מיסים על ילדיהם, מצב שלא מתקיים היום שבו משפחה מרובת ילדים בבית קטן תשלם חלק זניח מהעלות שלה לרשות (דוגמה קיצונית מעט אבל מדגישה את ההבדל).
      השיטה שאני מציע ניתנת ליישום כבר היום על בסיס מידע קיים ועדיין ניתן לתת לתושבים את הזכויות שמגיעות להם עפ"י חוקי משרד העבודה והרווחה (הנחות בארנונה לפנסיונרים עד 100 מ"ר הראשונים של הנכס, הנחות למשפחות בעלות הכנסה נמוכה, נכים וכו'). גישות הנכנסות לפרטים הכלכליים של התושבים דורשות תיאום בין רשויות, בין אם המנגנון ממוחשב שיש להקים (מאגר מאוחד לכל הרשויות, שזה אסון) או שהתושב יעשה את התיאום בעצמו (וזה ממש טרטור).
      מס על תשתיות כבר יש, אני מציע גישה שלוקחת את המעמד הסוציואקונומי הממוצע של אזור בעיר ומשתמשת בו בכדי למתן את גובה המס על ההון (הנובע מגודל הנכס). לדעתי יש בכך יותר יתרונות ויותר פשוטות מאשר הגישה הפרטנית
      אבל יש בינינו הסכמה מלאה שיש להוציא את השרביט מידי הרשות המקומית, אם כי אני מעדיף שגורם בלתי תלוי יקבע את הקריטריונים ובפיקוח בלבד של משרד הפנים או משרד האוצר

  2. באוסטרליה יש מנגנון פשוט מאד – מס על סילוק פסולת ושירותים דומים שנגזרים מאורח החיים של התושבים, ומס שמחושב פעם ב-3 שנים ע"פ שמאי ובודק את שווי הנכס. כל-כך פשוט – איך לא חשבו על כך מקודם?!
    עד כמה שידוע לי, ככל שהמנגנון יותר מורכב, יש מקום רחב יותר לשחיתויות.

    • קודם כל, מס על סילוק פסולת וכו' זה חלק מהארנונה, בערך 12%-14% מהארנונה (לפחות בעיר שלי). בחישובים שאני עושה במדד מתקבל כי רשויות עצמאיות (כאלה שגובה ההשתתפות של הממשלה הוא פחות מ-35%~ מהתקציב) גובה ההשקעה בתושב מגיע לכ-70% מהתקציב העצמי (ברמת גן למשל) אך גם יכול להיות פחות מ-50% מהתקציב (כמו בתל אביב). בפועל היקף ההשקעה בתושב מושפע בעיקר ממרכיב החינוך והפעולות (תחזוקת העיר, כולל פינוי פסולת), כך שהארנונה אכן משרתת את אותה מטרה שהמס באוסטרליה משרת. ייתכן ובאוסטרליה תושבים ללא ילדים משלמים פחות מס, אבל אז מנגנון החלוקה בנטל הכלכלי לא מתפרס על כולם ויוצא שדווקא אלה שמנסים לבנות את עצמם צריכים לשלם יותר. בטווח הארוך זה ידכא ילודה.
      ולגבי מס התלוי בשווי הנכס – אין צורך בשמאי פעם ב-3 שנים, אפשר ללכת למאגר הנתונים של מס הרכישה/מכירה של הנדלן ולקבל נתונים יותר עדכניים ובפרקי זמן יותר קצרים. איך אתה חושב שהשמאיים בארץ מעריכים שווי נכס?
      ולגבי הפשטות – הרעיון שלי די פשוט (לדעתי)

  3. פינגבק: מדד יוקר הארנונה | המדד המוניציפלי

  4. פינגבק: מבנה הארנונה העירונית במשוואה של פיתוח הקרקעות ברשויות בישראל | המדד המוניציפלי

  5. פינגבק: מס הארנונה – חלק ראשון | המדד המוניציפלי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s