מס הארנונה – חלק שני


אחרי שהסברתי קצת על ארנונה למגורים, אפשר לדבר על הארנונה עצמה.
יצא לי לראות מספר צווי ארנונה של רשויות שונות, דיברתי עם הרבה פעילים, תושבים וגם יצא לי להשתתף בכמה דיונים בכנסת בנושא. רשומה זו עודכנה בכדי לשקף את סטטוס העדכני של הידע שהצטבר בבלוג.

השאלה הראשונה שנדרש לשאול היא מהי בכלל ארנונה ולמה היא מיועדת? בניגוד למס הכנסה ישיר שלא נתפס בעיני מרביתנו כמס שצבוע אל מול ייעודים מסויימים, הארנונה נתפסת כתשלום על השירותים שאנחנו מקבלים מהרשות המקומית ומכאן גם השאלה הנפוצה "על מה בדיוק אני משלם ארנונה?", שאלה שנשאלת כאשר תושבים מרגישים שהם לא מקבלים תמורה על תשלום זה. צריך להבין שהארנונה היא בדיוק כמו מס הכנסה והיא אינה צבועה כנגד שירות כזה או אחר. דיון בנושא מהותה של הארנונה אפשר לקרוא כאן.

השאלה השנייה שנדרש לשאול בנוגע למבנה של הארנונה היא האם מבנה הארנונה בכלל צריך להשתנות? האם שיטת החישוב מבוסס שטח הדירה היא השיטה הנכונה לחישוב גובה הארנונה או שמע נדרש להחליף את השיטה? לדעתי החלפת השיטה היא מהלך חריף אשר לא ישיג את מטרתו – הפתרונות הקיימים עלולים לפגוע בחופש הפעולה של הרשויות או לחילופין לחשוף אותן לסיכונים חיצוניים שאין להן יכולת לשלוט בהם. ניתן לקרוא הסבר מפורט בקישור הזה

הנקודה השלישית וחשובה לא פחות היא להבין שיש הרבה מאד חוסר הבנה לגבי הארנונה "ואיך היא מתנהגת" בפועל. בשביל זה כתבתי 2 רשומות – עובדות חצאי אמיתות ומיתוסים על הארנונה – חלק א' ו-עובדות חצאי אמיתות ומיתוסים על הארנונה – חלק ב'. כמו כן צריך להבין שההשפעות שמייחסים לארנונה בנוגע לפיתוח עירוני מורכב יותר ממה שמייחסים לו.

 

לאחר שהתייחסנו לשלושת הנקודות הללו, אפשר לדבר על מה השינויים שנדרשים בארנונה בשביל שהיא תהיה "צודקת". למה אני כותב "צודקת"? כי חשוב להבין שכל השיח על גובה הארנונה נובע מכך שבאופן סובייקטיבי אנחנו חושבים שאין תמורה לתשלום הארנונה – שהרי אם הייתה תמורה, לא היינו מתלוננים גם אם לא היה משתנה דבר בתשלום החודשי. בגלל הסיבה הזאת צריך לקדם את הדיון על מה אנחנו מקבלים ביחס לתשלום החודשי שלנו. בשביל הדיון הזה צריך להתמודד עם שתי סוגיות

  1. צריך שהארנונה תהיה שקופה וברורה.
  2. צריך שסל השירותים יהיה ברור ובר השוואה.

כחלק מהפעילות שלי בנושא הארנונה, אני חלק מההנהגה של מחאת הארנונה וגם זה שגיבש את מסמך העמדה שלה. אתם מוזמנים לקרוא יותר ברשומה בנושא או לצלול ישר לתוך מסמך העמדה.

בנושא סל השירותים נדרש לעשות כמה פעולות – ראשית, צריך להגדיר מהו סל השירותים העירוני (אפשר לקרוא על כך יותר ברשומה הזאת אודות תקציבים עירוניים). שנית, צריך שהתקציבים העירוניים יהיו זמינים לציבור (ברשומה הזאת מפורט איך בכלל קוראים תקציב עירוני). תקציבים עירוניים אפשר לבקש במסגרת בקשות חופש מידע ובסוף 2017 גם הוקמה קואליציית השקיפות שמורכבת ממרבית הארגונים הפועלים בתחום השקיפות וחופש המידע (אני גם חלק מהצוות) ששמה לה למטרה להנגיש תקציבים עירונים והתקשרויות של הרשות עם קבלנים ומוסדות אחרים. בנוסף, החל מ-2019 רשויות מקומיות שרוצות לזכות בפרס המינהל הכספי התקין צריכות להנגיש את התקציב בפורמט אקסל באתר העירוני.

אפשר וכדאי להפוך את הארנונה ליותר פשוטה וברורה לתושבים. אפשר גם להפוך אותה לצודקת יותר. ברשומה "והרי התחזית – ארנונה" אני מתייחס למה שכנראה יקרה בשנים הקרובות בתחום הארנונה.

ובינתיים אתם מוזמנים לחשב מה קיבלתם בשנת 2016 בתמורה לארנונה שלכם במחשבון הארנונה (הערה: זה לא השתנה משמעותית, אז שווה להיכנס).

7 מחשבות על “מס הארנונה – חלק שני

  1. בהתאם לגישתך ולמען הצדק החברתי, נראה לי ששיטת חישוב הארנונה צריכה לצאת מתוך בסיס אחר לגמרי, דהיינו, לא גודל הנכס ולא מיקומו אלא חוסנו הכלכלי של האדם המתגורר בנכס.
    לא פעם ולא פעמיים אנו נתקלים במקרים של נכסים גדולים, עליהם נגבית ארנונה אסטרונומית, כשבפועל מתגורר בנכס אדם אחד מבוגר החי על קצבת פנסיה, לאחר שכל ילדיו עזבו את הבית, או לחלופין שוכר כלשהו שכלל אינו מסוגל להרשות לעצמו נכס, אולם נאלץ לשלם סכומים אלו עקב השכירות.
    מן הראוי היה לשקול שיטת חישוב ארנונה המשקללת את כושר ההשתכרות/אחוז הבעלות המעשית בנכס (בניכוי חבויות משכנתא)/מס' בעלי ההכנסה הרשומים כבעלי הנכס, או כל נתון אחר שמאפשר גמישות והתאמה למצבו של המשלם ולא למיקום הנכס וגודלו.
    שיטה נוספת שמן הראוי לשקול היא חלוקת המס הקרוי כיום ארנונה, לשני מיסים שונים – אחד בגין נכס המקבל שירותים מוניציפליים (תשתיות, גינון, אשפה) והשני בגין תושב המקבל שירותים מוניצפליים (תרבות, חינוך, בריאות, רווחה ופנאי).
    באירופה נהוגה שיטת המיסוי הזו – קיים מס תשתיות שהוא קבוע ואינו מתחשב בגודל הנכס (ומן הדין – שכן כל בית, גדול או קטן, צורך כניסת מים אחת ויציאת ביוב אחת, נגישות לדלת כניסה אחת וכד'). בנוסף קיים "מס תושב" המשולם לרשות המקומית על פי מס' הנפשות החיות בתחומי הרשות ובהתאם לסיווגן (מפרנס, קטין, גמלאי, נכה…).

    המפתח, תהיה השיטה אשר תהיה, הוא בהוצאת השרביט מידי המועצה המקומית והעברתו לידי רשות מתקנת ממשלתית.

    • אני במודע לא נכנסתי לדוגמה שהצגת מכיוון שיש פה היבטים של בחירה – אדם אשר גר בנכס גדול ומשלם על שירותים שאינו צורך אינו חייב לגור שם, הוא בוחר לגור שם (ברוב המקרים). אסור לשכוח כי העלויות של נכס גדול באות לידי ביטוי גם בחשבון חשמל יותר גדול, עלויות אחזקה יותר גבוהות, זה לא רק ארנונה. הגישה שלי מניחה שאדם בוחר איפה לגור ואם יש לו נכס גדול אז גם יש לו הון שמאפשר לו לעבור לנכס קטן יותר שתואם את צרכיו, למרות שאני מודע לכך שעזיבת הבית שלך, הבית בו גדלו ילדיך, אינה דבר פשוט בכלל.
      הביעה המרכזית בניתוק הונו של האדם מהמס היא שהיא מייצרת שיוויון בין עניים לעשירים שכן כל אחד משלם לפי מס' הנפשות והסטטוס הכלכלי שלהן (מפרנס וכו'). יתרה מזאת, סטטיסטית לעניים יש יותר ילדים ולכן הם ישלמו יותר מיסים על ילדיהם, מצב שלא מתקיים היום שבו משפחה מרובת ילדים בבית קטן תשלם חלק זניח מהעלות שלה לרשות (דוגמה קיצונית מעט אבל מדגישה את ההבדל).
      השיטה שאני מציע ניתנת ליישום כבר היום על בסיס מידע קיים ועדיין ניתן לתת לתושבים את הזכויות שמגיעות להם עפ"י חוקי משרד העבודה והרווחה (הנחות בארנונה לפנסיונרים עד 100 מ"ר הראשונים של הנכס, הנחות למשפחות בעלות הכנסה נמוכה, נכים וכו'). גישות הנכנסות לפרטים הכלכליים של התושבים דורשות תיאום בין רשויות, בין אם המנגנון ממוחשב שיש להקים (מאגר מאוחד לכל הרשויות, שזה אסון) או שהתושב יעשה את התיאום בעצמו (וזה ממש טרטור).
      מס על תשתיות כבר יש, אני מציע גישה שלוקחת את המעמד הסוציואקונומי הממוצע של אזור בעיר ומשתמשת בו בכדי למתן את גובה המס על ההון (הנובע מגודל הנכס). לדעתי יש בכך יותר יתרונות ויותר פשוטות מאשר הגישה הפרטנית
      אבל יש בינינו הסכמה מלאה שיש להוציא את השרביט מידי הרשות המקומית, אם כי אני מעדיף שגורם בלתי תלוי יקבע את הקריטריונים ובפיקוח בלבד של משרד הפנים או משרד האוצר

  2. באוסטרליה יש מנגנון פשוט מאד – מס על סילוק פסולת ושירותים דומים שנגזרים מאורח החיים של התושבים, ומס שמחושב פעם ב-3 שנים ע"פ שמאי ובודק את שווי הנכס. כל-כך פשוט – איך לא חשבו על כך מקודם?!
    עד כמה שידוע לי, ככל שהמנגנון יותר מורכב, יש מקום רחב יותר לשחיתויות.

    • קודם כל, מס על סילוק פסולת וכו' זה חלק מהארנונה, בערך 12%-14% מהארנונה (לפחות בעיר שלי). בחישובים שאני עושה במדד מתקבל כי רשויות עצמאיות (כאלה שגובה ההשתתפות של הממשלה הוא פחות מ-35%~ מהתקציב) גובה ההשקעה בתושב מגיע לכ-70% מהתקציב העצמי (ברמת גן למשל) אך גם יכול להיות פחות מ-50% מהתקציב (כמו בתל אביב). בפועל היקף ההשקעה בתושב מושפע בעיקר ממרכיב החינוך והפעולות (תחזוקת העיר, כולל פינוי פסולת), כך שהארנונה אכן משרתת את אותה מטרה שהמס באוסטרליה משרת. ייתכן ובאוסטרליה תושבים ללא ילדים משלמים פחות מס, אבל אז מנגנון החלוקה בנטל הכלכלי לא מתפרס על כולם ויוצא שדווקא אלה שמנסים לבנות את עצמם צריכים לשלם יותר. בטווח הארוך זה ידכא ילודה.
      ולגבי מס התלוי בשווי הנכס – אין צורך בשמאי פעם ב-3 שנים, אפשר ללכת למאגר הנתונים של מס הרכישה/מכירה של הנדלן ולקבל נתונים יותר עדכניים ובפרקי זמן יותר קצרים. איך אתה חושב שהשמאיים בארץ מעריכים שווי נכס?
      ולגבי הפשטות – הרעיון שלי די פשוט (לדעתי)

  3. פינגבק: מדד יוקר הארנונה | המדד המוניציפלי

  4. פינגבק: מבנה הארנונה העירונית במשוואה של פיתוח הקרקעות ברשויות בישראל | המדד המוניציפלי

  5. פינגבק: מס הארנונה – חלק ראשון | המדד המוניציפלי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s